היא כבר כמעט התרגלה למבטים, להערות המרושעות, ללטישת העיניים וללעג שבהם נתקלה כמעט בכל יום בחייה — אבל אז, בגיל 17, גילתה פתאום ליזי ולאסקז שמישהו העלה לרשת סרטון שבו היא מופיעה, תחת הכותרת "האישה המכוערת בעולם".
הסרטון התפאר בלא פחות מארבעה מיליון צפיות ותחתיו השתרשרו הערות מרושעות כמו "למה הניחו לה להיוולד?" "שימי שקית נייר על הראש, מי שיראה אותך עלול להתעוור" או "למה המפלצת הזאת לא מתאבדת?"
איך הגבת?
"הלב שלי צנח, הבטן התהפכה לי", היא מספרת ל"לאשה" בשיחת סקייפ מדירתה שבאוסטין, טקסס. "לא בכיתי עד שראיתי את אמא שלי צופה בסרטון ובוכה. הייתי בהלם. כל הביטחון העצמי שלי נמחק ונעלם בבת אחת, והיו רגעים שבהם חשבתי שאולי הם צודקים. אם כל כך הרבה אנשים אומרים שאין לי ערך, אולי אני לא אמורה לחיות. אבל בתוכי לא באמת האמנתי להם".
"אבא שלי אמר לי לסלוח לאנשים האלה, ובאותו רגע החלטתי שלא אתן להם לקבוע איזה חיים יהיו לי, שלא אתן להם להפוך אותי לדמות שיש להם בראש. ידעתי שהדרך הכי טובה להוכיח להם עד כמה הם טועים היא להיות טובה מהם".
ולאסקז, בת כמעט 27, נולדה עם תסמונת נדירה הגורמת למראה חריג. היא שוקלת 30 קילוגרם. אין לה תאי שומן ולכן היא אינה מסוגלת לעלות במשקל, למרות שהיא אוכלת עשרות פעמים ביום. הגוף הזעיר הזה שלה
נאלץ להתמודד עם לקויות נוספות: בגיל ארבע איבדה לחלוטין את הראייה בעין אחת, וגם בשנייה ראייתה קלושה. היא נאלצה לעבור אין ספור ניתוחים ובדיקות ורק בשנה שעברה הצליחו הרופאים לאבחן אותה במדויק. היא לוקה בתסמונת שרק עוד שלושה אנשים בעולם לוקים בה מלבדה.
כשנולדה, חודש לפני הזמן, פגה במשקל קצת יותר מקילוגרם אחד, הרופאים אמרו להוריה של ולאסקז שהיא כנראה לא תוכל לדבר וגם לא ללכת. היא הפתיעה אותם בגדול. כמו שהפתיעה את הוריה ואת חבריה וכמו שהפתיעה גם את עצמה.
ליזי ולאסקז לא רק מדברת. היא נואמת בפני קהל של עשרות אלפי מאזינים בכל העולם ויש לה ערוץ יוטיוב משלה, בלוג אישי שבו היא מספרת למיליוני עוקבים על חייה. ולא רק שהיא הולכת, למעשה היא הגיעה רחוק מאוד, עד לקונגרס האמריקאי, כשהיא מקדישה את עצמה למטרה שהפכה לה לשליחות: המלחמה בבריונות בבתי הספר.
מסתתרת מאחורי עמודים
ליזי נולדה באוסטין, טקסס. בת בכורה להוריה, ריטה וגוואדלופה ולאסקז, היא מתנדבת בכנסייה והוא מנהל בית ספר יסודי. בסרט "לב אמיץ — סיפורה של ליזי ולאסקז" (זמין לצפייה ב־yes VOD) היא חושפת את הדרך המאוד לא פשוטה שעברה עד שהפכה לנואמת הכריזמטית, המצחיקה ושובת הלב שהיא היום.
"עד שהגעתי לגן הילדים, לא ידעתי שאני נראית שונה. חשבתי שכולם נראים כמוני. פתאום שמתי לב שילדים מתרחקים ממני, מפחדים ממני ומציקים לי בכל מיני הערות, ומצאתי את עצמי מנסה להסתתר מאחורי עמודים במסדרון כדי שלא יראו אותי".
אבא שלה, המתגלה במהלך הסרט כמעיין נובע של הומור ואופטימיות, נהג להציג אותה בפני הכיתה בתחילת כל שנה. "הוא סיפר לתלמידים על הבעיות הרפואיות שלי, כדי שיפסיקו להתלחש ולהצביע עליי", היא אומרת. "עד שבכיתה ב' אמרתי לו: 'די, אני כבר אסתדר עם זה'".
איך הסתדרת?
"שנים נהגתי לומר לכל אדם חדש שפגשתי, 'שלום, קוראים לי ליזי ואין לי הפרעות אכילה'. זה שבר את הקרח".
מאיפה מצאת את האומץ?
"גדלתי בבית שבו הייתי מאוד אהובה ומקובלת וקיבלתי יחס דומה גם מקרובי משפחה ומחברים. הייתי ילדה חברותית מאוד ופתוחה. ידעתי שיש לי גוף קטן וחלש, ולכן קשה לי יותר לעשות דברים שאחרים עושים בקלות, אבל ההורים תמיד אמרו לי שאני יכולה לעשות הכל".
ברוח הזו, ולאסקז נבחנה והתקבלה לנבחרת המעודדות של בית הספר, התאמנה בלי סוף בחצר האחורית של הבית והפכה לתלמידה שחבריה לספסל הלימודים ממש נלחמו על קרבתה. עד גיל 17, כאמור - אז
התברר לה שבחוץ, בעולם הגדול שמחוץ לחממה הקטנה שלה, ישנם בריונים שלא מהססים לשלוח אליה חצים מורעלים.
בסרט את מציגה הודעות ומיילים מאוד נבזיים ששלחו לך, איומים ועלבונות, ואת מקפידה למחוק את שמות השולחים. למה את מגִנה עליהם?
"אני לא מגנה עליהם. אני חושבת שאם מישהו מגיע לשפל כזה שהוא מנסה להתעלל באדם אחר, לכתוב לו הודעות אלימות ולהתנהג כמו בריון - זה סימן שהחיים שלו עוד יותר קשים משלי".
"ברור לי שבריונים הם אנשים שרע להם, רע להם כל כך עד שהם מתעסקים בחיים של מישהו אחר ומוציאים שם את הכעס והתסכול על החיים שלהם. בגלל זה אני לא רוצה לחשוף אותם. אני לא רוצה להשתתף בסיפור שלהם, אני לא מוכנה לתת להם להגדיר אותי".
ולאסקז מתגוררת לבד. כלב הפודל שלה, אוֹלי, יושב על ברכיה במהלך שיחתנו ומשתתף בשיחה באופן פעיל. "זו הפעם הראשונה שהוא נחשף", היא צוחקת. "בדרך כלל אני מקפידה לא לחשוף חברים וקרובים ולא לדבר על חיי האהבה שלי בראיונות".
למה? הרי בסרט לקחת את המצלמה ואת הצופים איתך לכל בדיקה רפואית, לכל רגעי המשבר והבכי. אפילו ראינו אותך כמעט קורסת גופנית.
"כי אני זקוקה למקום פרטי שיישאר רק שלי ושלא יהיה בו חלק לאף אחד אחר. זה עוזר לי לשמור על שפיות ואיזון. אני יודעת שאנשים אוהבים לדעת את כל הפרטים על סלבס, גם אני כזאת, ולכן אני מרגישה לא נוח להתעקש, אבל אין לי ברירה".
מה את אוהבת לעשות בזמן הפרטי הזה?
"לבלות עם החברים המדהימים שלי, שבשבילם אני לא 'ליזי הדוברת', אלא 'ליזי, סתם אחת מהחבר'ה', לשיר ולבלות עם הכלב שלי".
האמת היא שאין לה הרבה פרטיות. אחרי שערוץ הווידאו שלה צבר מיליוני צופים, ולאסקז רואיינה בכל אמצעי התקשורת האמריקאיים והוזמנה להרצות ב־TED. ההרצאה שבה סיפרה בגילוי לב על ההתעללות שעברה ברשת, זכתה ליותר מעשרה מיליון צפיות. מאז היא כמעט לא מסוגלת לעבור ברחוב בלי שיעצרו אותה מעריצים, ינשקו אותה וידרשו להצטלם איתה.
היא מקבלת מכתבי אהבה, מוזמנת לשוחח עם בני נוער, עם הורים ועם פוליטיקאים, נפגשת עם מפורסמים כמו אופרה ווינפרי והילרי קלינטון, וכשהיא עולה על הבמה לדבר (בלי נאומים כתובים מראש!), נדמה שמדובר בפרפורמרית מקצועית.
כבר יצא לך לדבר עם קהל של עשרות אלפים וכולם קמו על הרגליים ומחאו לך כפיים. סליחה, אבל איך לא התעלפת?
"זה שהראייה שלי קלושה מאוד עוזר לי. אני לא רואה את כל הפרצופים ואני יכולה להתמקד במה שאני רוצה לומר".
נאבקת בבריונות ברשת
למרות האשפוזים התכופים, שכללו גם טיפולים מייסרים כמו ניתוח לשחזור כף הרגל, שהייתה מעוותת ולא אפשרה לה ללכת בנוחות, היא הצליחה לסיים את לימודיה בתיכון ולהמשיך לאוניברסיטה ויש לה תואר ראשון בתקשורת. כשרואים אותה מתמסרת בנחישות לכתיבה, לפגישות ולהרצאות שבהן היא תומכת באחרים ומסבירה להם שהם בלבד אדונים לגורלם, אפשר לטעות ולחשוב שהיא למדה איזה סוד שהפך את חייה לפשוטים וקלים.
"זה לא נכון", מסבירה ולאסקז. "אני זוכרת שנים שבהן הייתי מביטה במראה ומנסה לקרצף מעליי את התסמונת הזאת. הייתי מתפללת לאלוהים, הולכת לכנסייה ומדליקה נרות, ובלב מבקשת ממנו שייקח את זה ממני. כל כך רציתי להיות כמו כולם".
ליזי, אחיה כריס ואחותה מרימה גדלו בבית קתולי, וכשנולדה נדר אבא שלה נדר שאם תשרוד, הוא יקפיד לבקר בכנסייה. הוא אכן מקפיד, ועמו המשפחה כולה, כולל ליזי שאומרת שהאמונה מעניקה לה כוח, אם כי יש לה
רגעי כעס ותסכול וצלקות שהיא לעולם לא תצליח למחוק. "הצלקות יהיו שם תמיד", היא אומרת. "מכל הפעמים שבהן לעגו לי או קראו לי מפלצת. אני זוכרת את עצמי לא מסוגלת להביט במראה, מסתכלת על הפרצוף שלי, מתמלאת רחמים עצמיים ושואלת למה זה מגיע לי".
איך התגברת על זה?
"המשפחה שלי היא סוג של צוות מלוכד ואוהב כל כך, שלא יכולתי להמשיך לרחם על עצמי לאורך זמן. הם לימדו אותי שאני בדיוק כמו כולם, רק יותר קטנה. עם הזמן למדתי אפילו לאהוב אופנה. זאת אחת החולשות הגדולות שלי. אני מתה על שמלות, וכשיש לי בגד חמוד במיוחד, אני רוצה שכמה שיותר אנשים יראו אותו".
היום את נהנית מזה שכולם מסתכלים עלייך?
"ברור. אחרי שנים שבהן התביישתי ורציתי להתחבא, למדתי ליהנות מתשומת הלב".
החשיפה המרגשת שלה בתקשורת הביאה אל ולאסקז אלפי פניות מצד בני נוער שעברו התעללות ומצד הורים, שחלקם איבדו את ילדיהם שהתאבדו אחרי התעללות דומה. היא הבינה שהיא יכולה לרתום את תשומת הלב האינסופית שהיא מקבלת לטובת אותם בני נוער. כיום היא מנסה לקדם חוק שיחייב בתי ספר לדווח ולפעול במקרה של בריונות, היא כתבה שלושה ספרים על חייה וחוויותיה, שניים מהם לבני נוער, ובימים אלה היא עובדת על ספרה הרביעי. היא גם אחת המפיקות של הסרט על חייה ומרגישה שיש לה סוג של שליחות.
"כנראה הגעתי לכאן כדי להראות לאחרים שהם יכולים להתמודד עם קשיים. אם אני מסוגלת לקום ולהתנער מאכזריות מאוד גדולה שגילו כלפיי, גם הם מסוגלים. אם אני יכולה לתפקד ולצחוק ולהישאר אופטימית גם בבקרים שבהם אני מקבלת פתאום סמס שכתוב בו: 'מפלצת, למה את לא קופצת מהגג?' גם אחרים יכולים".
את עדיין מקבלת הודעות כאלה?
"כן, ומה אני אגיד לך, זה לא נעים. זאת לא דרך נחמדה להתחיל את היום. אבל מרגע שהחלטתי שאני לא אתן לאנשים האלה מקום, ההודעות שלהם מחזקות אותי. הן מוכיחות לי שאני בדרך הנכונה ושיש לי עוד הרבה עבודה במאבק נגד בריונות".
הפעילות הציבורית שלך מפגישה אותך עם הרבה מאוד מצוקות של אחרים.
"אני אסירת תודה על כך שאנשים מרשים לי לעזור להם, אבל זה לא פשוט. בתשע השנים האחרונות שמעתי הרבה מאוד סיפורים קשים ולקח לי זמן ללמוד להגיד 'לא' לפעמים, כשאני ממוטטת מדי ועייפה וכבר לא מסוגלת להכיל. לקח לי זמן להבין שאם לא אשמור על עצמי, לא אוכל לעזור גם לאחרים".
אילו תוכניות יש לך להמשך הקריירה?
"זאת הייתה שנה משוגעת לגמרי. אני מקדמת את הסרט, נוסעת בלי הפסקה בעולם וכותבת כל הזמן. רק בשנה האחרונה נודע לי ממה בדיוק אני סובלת, וגם זה מעורר מחשבה ודורש עיבוד. הרופאים אומרים שיש לי סיכוי לחיות מספר שנים רגיל, אבל בתנאי שהלב שלי יעמוד בזה. זה מלחיץ, אבל אני אופטימית".
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
