הכל התחיל בשיר שהקליטה עם בעלה יואב, שבטעות נחשד כשיר ילדים. השניים צילמו את עצמם בביתם, במה שנראה בהתחלה כסוג של פרודיה, אבל די מהר מתברר שלא - בשיא הרצינות ועם מינימום מודעות עצמית או רגישות חברתית, יואב ניגן ומיכל שרה: "כולם שואלים אותי מיכל, איזו ילדה היית... ורק דבר אחד נשאר לי בזיכרון: כולם קראו לי שמנמונת, שמנמנולה, עגולונת, עגלגלולה..."
ואם חשבתם שבסוף השיר מסתתר מוסר השכל מהסוג של "אפשר להיות שמן ולהצליח, העיקר שתאהבו את עצמכם", מגישה צפיר מוסר השכל מהסוג שהיא לועסת כבר שבע שנים, מאז שרזתה עשרות קילוגרמים והכתירה את עצמה כגורו לתזונה ולייף סטייל: אם תהיו רזים תוכלו להחזיר לכל מי שפגע בכם והעליב אתכם.
לא קשה להבין מדוע געשה הרשת, אבל לדבריה מדובר באי הבנה שכן זהו שיר אוטוביוגרפי המבוסס על טראומת ילדות, ולא היה מיועד כלל לילדים. גם תגובתה המהירה (הסרטון הוסר) והתנצלותה ("מודים, טעיתי, טעינו, הקשבנו, הפנמנו, ממשיכים קדימה לנהל אורח חיים בריא באהבה") לא הרגיעו את הלהבות.
הציטוטים
"כשאני מסתכלת על צפיר מהצד אני רואה אישה שמנופובית, מבועתת מהרעיון שהיא תשמין בחזרה, אחת שעסוקה כל היום בשכנוע עצמי כמה הרזון הוא מרכז החיים וההצלחות שלה. בעצם, לא מדובר בשכנוע עצמי. כל מה שהיא השיגה בחייה זה הרזון הזה", כתבה הבלוגרית זוהר וסילביצקי בעמוד הפייסבוק שלה וזכתה ל־48 שיתופים.
אשת היח"צ מאיה אפרתי־אידלסון כתבה בעמוד שלה: "צפיתי בסרטון המביך של מיכל צפיר וכל מה שחשבתי עליו זה על יואב בעלה, שפעם התחתן עם בחורה מתוקה ושמנמונת, והיום הוא נשוי לגורו כחושה ומעייפת שעושה קריירה מלאכול נבטוטים וראשים של אנשים חסרי אונים".
"במקום שתלמדי ילדים ותחנכי אותם לקבלת האחר ולא לאלימות, את מחנכת לשיימינג נגד שמנים. אין פה דבר וחצי דבר שמקדם אכילה בריאה או אורח חיים תקין. יש פה בעיקר דחיפת ילדות קטנות לאנורקסיה", כתבה בלוגרית האופנה ענת אל־דר צ'רקה באתר "סלונה"; ליאת בר־און, בעלת טור ב"לאשה", צייצה בטוויטר: "מיכל צפיר עשתה פריצת דרך שאף אדם לפניה לא הצליח להתקרב אליה: היא הוציאה לי את החשק לרזות"; ואילו שי איילון כתבה ב"הארץ" מאמר שכותרתו: "הרחיקו את הילדים שלכם ממיכל צפיר".
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
גל הביקורות הנוכחי תפס את צפיר בהפתעה במהלך סיבוב הרצאות בארה"ב שערכה בפני אלפי אנשים, עם המיתוג שלה כגורו של בריאות ולאור הרזון שמציגה, היא הואשמה ב"שמנופוביה" - שנאת שמנות ובכך שהיא מדגישה את החריגות של בעלי משקל עודף, בעיקר ילדים.
בצילומי שער "לאשה" הסבירה את תפיסת עולמה: "יש משפט שאני אומרת שבכל רגע נתון - אני מהממת. גם בעודף משקל, העיקר שתהיה שמחת חיים. נתקלתי רק בשתי ביקורות שהתעסקו במה שאני עושה, השאר דימיינו משהו אחר לגמרי. אבל איך יש כזה פער בין התפיסה למהות? נתפסים למשקל ולמזון, תפסיקו ותנו משמעות לחיים שלכם".
מלבד פוסטים ומאמרי דעה עליה, יש גם חיקויים ברדיו ומערכונים פרודיים בדמותה שטל פרידמן מעלה באופן קבוע, צפיר טוענת שהיא לא נעלבת, גם שלוש בנותיה אינן מתרגשות, אבל שיואב צפיר, בעלה ב- 22 שנה האחרונות, לוקח יותר ללב את כל מה שקורה. "אני לא מטיפה, לא עושה משהו קיצוני, אני אוכלת הכל חוץ מלאכול את הלב".
בראיון למגזין המודפס מיכל עונה לשאלותיה של דינה חלוץ:
מה לדעתך הצית פתאום את הרשת?
"אולי השיר 'שמנמונת', אבל את מבינה כמה זה הזוי? השיר הזה נמצא ביוטיוב כבר ארבע שנים, מה עכשיו כולם נדלקו? אם זה היה שיר ילדים, אז בסדר, אבל זה לא. בסדנאות שלי אני מספרת על עצמי, על הילדות שלי כילדה שמנמונת ושרה אותו. הקהל מת מהתרגשות, מבין את ההקשר".
נראה שמאוד סבלת בתור ילדה.
"אם נהג האוטובוס אמר לי: 'תרדי בתחנה הבאה, לא יזיק לך לרוץ', או שדוד שלי הציע לי: 'תפסיקי לאכול, שמנמונת', זה כאב. הבינו אותי לא נכון. השיר מיועד למבוגרים, שיפסיקו להציק לילדים".
אז למה להתנצל ולהסיר את השיר, במקום להסביר?
"כי זה לא רלוונטי לעשייה שלי, זה מסיט את הפוקוס. תראי כמה זמן לקח לי להסביר לך, את יודעת לכמה נשים אני עוזרת בזמן הזה?"
כתבת: הבנו, הפנמנו. מה הפנמת?
"שאין לי זמן ואין לי עניין לנהל דיון על משהו לא חשוב. אבל על מה להתנצל? על זה שהייתי ילדה שמנמונת? על זה שעברתי את החוויות האלה? זה מונולוג של ילדה, הילדה שהייתי".
תקרית הביקיני
זאת לא הפעם הראשונה שהרשת גועשת בגללה. בראש השנה היא העלתה תמונה שלה בביקיני והצליחה להסעיר את עשרות אלפי עוקביה, שטענו שאישה בת 48, אם לשלוש בנות, לא צריכה להתגאות ברזון כזה, שהוא על גבול האנורקסיה.
"אין פה פוטושופ, אין פה פילטר, אין עריכה, מה שרואים זה מה שיש!" היא השוויצה, ולאלפים שהביעו את מחאתם היא ענתה בפייסבוק: "נו די כבר עם כל סיפור הפרעות האכילה, התמונה שלי בבגד ים היא תוצאה של אהבה, הקשבה, לקיחת אחריות ומאמץ... אתם חיים את החיים שאתם רוצים? חיים בתוך הגוף שאתם רוצים? אם התשובה היא כן אני שמחה בשבילכם... אתם שופטים אותי כדי להרגיש טוב עם עצמכם?".
בדרך כלל התגובות שלך יותר מכילות. מה הרגיז אותך כל כך?
"היינו בחופשה ביוון ושירה, הבת שלי, צילמה אותי. אמרתי לעצמי: בתמונה הזאת יש את כל הבחירות שלי: לשחרר את הזעם והכעס, למצוא זמן לפעילות גופנית, לבחור מה להכניס לפה. העליתי את התמונה ולא האמנתי מה נהיה. אז שאני אתן לזה לבאס לי את החופשה? בחרתי שלא".
אין סיכוי שאישה שמנה חיה בתוך גוף שהיא רוצה?
"באות אליי הרבה נשים עם עודף משקל ואומרות לי 'בסך הכל טוב לי, אני אוהבת את עצמי ובן הזוג שלי אוהב אותי ככה', ואני שואלת: 'אם אתן לך כדור קסמים שיוריד לך משקל בלי מאמץ, תיקחי'? עוד לא נתקלתי באחת שאמרה לי לא".
למה לא אהבת את הביקורת נגד חברת קסטרו, כשטענו כלפיה שהיא לא מייצרת בגדים במידות גדולות?
"כי הנשים האלה בוחרות איפה לקנות, ואם קסטרו לא מוצאת חן בעיניהן, שילכו לחנות אחרת. אם הן אוהבות את עצמן, למה הן מאשימות אחרים במצבן?"
כי הן אשמות שהן שמנות ואין בגדים למידתן ב"קסטרו"?
"אני מאמינה בדיון, אבל לא בהאשמות. אם קסטרו מחליטה שזה לא כלכלי למכור מידות גדולות, זו בעיה שלה. יש עוד חנויות. לא צריך לצאת למלחמות בגלל בגדים".
אז הכל זה רק "טרור של שמנות מתוסכלות ואכולות קנאה", כמו שכתבה מישהי בפייסבוק להגנתך?
"אני בחיים לא אגיד דבר כזה, ואני גם לא חושבת ככה. רק חבל לי שהן בוחרות להתמקד ברע ולא בטוב. אני מאמינה שיש מי שכואב לו וצועק ויש מי שכואב לו ולוחש. בשני המקרים אני תמיד אתן אהבה".
אז למה לדעתך את כל כך מרגיזה אנשים?
"כי אני חיה את החיים שאני רוצה ואני לא מתנצלת על זה. חד משמעית. לא אתן לאף אחד לגרור אותי לשיח על רזון, כי זה לא הדיבור שלי".
ומה את עונה עניינית למי שטוען שאת סובלת מהפרעות אכילה?
"אני נראית לך אנורקטית? נו, באמת. אני לגמרי בנורמה, אחוזי שומן תקינים, הכל בסדר".
הראיון המלא בגיליון "לאשה" החדש, בדוכנים ביום שני הקרוב, 16 בנובמבר
