היא בת 73, ועל פי העיתונות האמריקאית, היא כבר לא יכולה לסבול יותר את הביטוי "זיון מרוכסן". אריקה יונג, סופרת ומשוררת אמריקאית שספרה "פחד גבהים" היה לפני 42 שנה סוג של צונאמי חברתי ששינה את היחס (לפחות בארצות הברית) למיניות הנשית – התקבעה בתודעה כסוג של גורו, מי שפילסה את הדרך לחרות מינית נשית, להוויה שבה גם לנשים מותר לרצות סקס לא מחייב, לעתים חפוז, ובלי מחויבויות רגשיות.
- חבבו את "לאשה" בפייסבוק
- חדש וכייפי: האפליקציה החדשה של "לאשה"
- חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
עכשיו, עם צאתו לאור של ספרה החדש, המוקדש למיניות של נשים מבוגרות, יונג אומרת שלקחו אותה יותר מדי ברצינות. שהיא בעד חופש, אבל שהמרוכסן ההוא, שבאנגלית בכלל נקרא Zipless, הוא סוג של פנטזיה שכמותה היא עצמה לא חוותה – "אבל מזה הקוראים התעלמו".
ספרה החדש של יונג, ("פחד מוות") עורר, כצפוי, התרגשות תקשורתית בכל רחבי העולם דובר האנגלית. יונג (ואגב, זה אכן יונג, ולא ג'ונג כפי שמבטאים בטעות), בוגרת החוג לספרות של המאה ה־18 בקולג' "ברנרד" הניו־יורקי היוקרתי, כבשה בזמנה את העולם עם "פחד גבהים" (באנגלית: "Fear of flying". שמו של הספר החדש הוא, כמובן, פרפרזה על זה). "פחד גבהים" תורגם בזמנו לעשרות שפות, ונמכר בעשרות מיליוני עותקים בעולם (יצא בעברית בהוצאת כנרת זמורה־ביתן).
בת 60 מחפשת סקס
גיבורת הספר, המביאה את סיפורה בגוף ראשון, משוררת צעירה הנושאת את השם המורכב איזדורה זלדה וייט סטולרמן ווינג, אמנם נשואה, אבל מרבה לבדוק מה גברים אחרים יכולים להציע לה, ומתארת את חוויותיה המיניות בפרוטרוט. יונג, שטענה כי הספר נכתב על יסוד חוויותיה האישיות, עשתה שימוש מקיף בהומור, תובנות פסיכולוגיות וטיעונים בעד זכויות האישה על גופה – נושאים המופיעים גם בכ־20 ספרים נוספים שכתבה, בתחומי הסיפורת, העיון והשירה, וגם בספר החדש.גיבורת "פחד מוות" (שטרם תורגם לעברית) היא ונסה וונדרמן בת ה־60, שמתגלה גם כאשת סודה של איזדורה ההיא. וונדרמן, שחקנית בדימוס, נשואה לגבר מבוגר ממנה, וביחד הם יושבים לקרוא הספדים בעיתון לעתים תכופות יותר משהם עושים סקס. בדרך כלל לא עומד לו. התסכול מוביל אותה לחפש באתרי היכרויות גברים שאיתם תוכל לחוות שוב עונג מיני. היא עושה את זה בהרחבה ובתעוזה, כולל מפגשים מיניים עם גברים המבקשים שתהיה גבירתם העריצה וכאלה שרוצים אותה בבגדי לטקס שחורים.
יונג היא כותבת חכמה ומצחיקה. התייחסות מכבדת, מפתיעה ומשעשעת כל כך למיניות הנשית המסרבת לכבות אחרי גיל 60 לא פוגשים בקלות כזו במרחב הציבורי. משום כך מוכרחים להצדיע ליונג, שמנסה לפוגג את הטאבו הזה: בעיניה, גם סבתות יכולות להיות מלאות תשוקה, מושכות, מסעירות, מפתיעות וליהנות מגופן, בין אם מדובר במין מזדמן, מיוזע ומאיץ דופק או בסקס סבלני, איטי ואוהב עם בעל המחלים מהשתלת מסתם.
הסקס לא נעלם, הוא רק משתנה
"תמיד רציתי לכתוב ספרים על נשים שעדיין לא קיימות", אמרה יונג בריאיון לאלכסנדה אלטר ב"ניו־יורק טיימס", לרגל צאת הספר. "למרבה הצער, הרצון של נשים מבוגרות להמשיך לחוות את החיים לא זוכה להרבה תשומת לב חיובית, ואני מקווה שרבות מהן, שיקראו את הספר, יבינו שהסקס לא נעלם, הוא רק משתנה". באותו ריאיון מצוטטת גם נעמי וולף, מחברת "מיתוס היופי", שלדבריה "בתרבות מעריצת הנעורים שלנו ישנו חלל עצום, משום שאנחנו לא רואים נשים מבוגרות כמאהבות, דמויות רומנטיות או מיניות, ואפילו לא יצירתיות". יונג מנסחת זאת כך: "העולם מצפה מאיתנו להפוך לסבתות ואז לפרוש לא־מיניות שלווה".
מלבד היכולת להיות מינית מאוד בגיל מבוגר, השינוי הנוסף שעליו כותבת יונג היא העובדה שבניגוד לעבר, אישה שאינה חיה עם גבר לא חייבת להרגיש נטושה. הסביבה לא רואה בה כישלון, וסוף סוף, אחרי מאות שנים, היא מוכרת כישות בפני עצמה, ולא כמישהי חסרת שם שאין לה מקום בחברה. בעיני יונג כדאי לנו, הנשים, לנצל את ההזדמנות ולא להתחתן בגיל צעיר, אלא רק אחרי שצברנו המון חוויות, ניסינו, קפצנו ממקום למקום, טעמנו המון דברים ואולי הגענו למצב שבו נוכל ליהנות מיציבות. הנישואים הכי טובים הם בעיניה אלה שמתרחשים אחרי גיל 50, בדרך כלל נישואים מספר 3 ומעלה, "כשכולם כבר התעייפו מספיק".
הזקפה פחות חשובה
יונג כתבה את "פחד מוות" במשך כמעט עשור. היא חשבה להעניק את התפקיד הראשי לאיזדורה שלה, אבל זה נראה לה מאולץ. היא רצתה לספר את סיפורה של אישה שלא נושאת בעברה את מטען ההרפתקאות המיניות של הצעירה ההיא, אך כמו כולנו חרדה מאובדן הנעורים, המראה, תשומת הלב הגברית והיכולת ליהנות.אחרי שסיימה, ביקשה ממנה סטפני פיירינגטון מ"האובזרבר" לבחון בעיניים בוגרות את עמדותיה של הגיבורה הצעירה שלה מ"פחד גבהים" בנוגע לסקס, בגידות, אהבה, נישואים ועוד. "הוללות מינית לא בהכרח מעידה על חרות", ענתה יונג. "אני שומעת מהרבה צעירות שקשה להן למצוא זקפות. כל כך הרבה גברים מפחדים מהנשים המועצמות והחזקות של ימינו, שהם מסוגלים לעשות רק מין אוראלי. האיבר שלהם מתפקד רק כשהם צופים בפורנו ברשת. הם פוחדים, כי כל הכוח נמצא היום בידי הנשים, אנחנו אפילו יכולות ללדת ילדים בהזרעה מלאכותית ולגדל אותם בלי גברים. למעשה, נשים רבות בוחרות לחיות בלי גברים, לחלק יש בנות זוג, ואחרות חיות עם אישה אחרת, הטרוסקסואלית, כי זה פחות מסובך מלחיות עם גבר".
יונג חיה כבר 24 שנה עם בעלה הרביעי. ואגב, יש לה בת אחת, מולי, שבתשובה לשאלות עיתונאים אומרת שהיא לא נוהגת לקרוא את ספריה של אמה מטעמים של שמירה על שפיות הנפש. יונג מצהירה שממש כמו הגיבורה שלה, היא לא מאמינה במיתוס שלפיו לכל אחד מאיתנו מצפה "האחד" שעמו הוא אמור לחלוק חיים שלמים של אהבת אמת. "הריח, לא המראה, זה מה שעשה לי את זה. כשאת שוכבת עם מישהו בפעם הראשונה, את מרגישה שהגעת הביתה או שאת מרגישה שאת עם חייזר. זה לא קשור להיגיינה אלא לתחושה שאת מחבקת מישהו שבא מאותו שבט כמוך".
ובנוגע לחיבוקים: בריאיון לרדיו הציבורי האמריקאי NPR, אמרה יונג: "הצורך בסקס מלווה אותנו כל החיים. הצורך במגע, בחיבוק, בקשר, זה לעולם לא נעלם. הצורות של זה משתנות. אני שייכת לדור ה'בייבי בומרס', דור שחשב שהוא לעולם לא יזדקן, שתמיד יהיו לו הצלחה וסקס... ופתאום זה קורה גם לנו, וזה מפחיד. ככל שאנחנו מתבגרים, המגע חשוב עוד יותר. הזקפה פחות חשובה. מישהו צריך היה לכתוב את זה".
