אין כמו בבית, נכון? בייחוד עכשיו, כשאנחנו נצורים בו, תשומת הלב מופנית כולה פנימה, והבית הופך לא רק למקום מפלט, אלא למקלט. מרפסות זוכות לעדנה מחודשת והבית כולו עובר התאמות לסדר היום החדש שנכפה עלינו.
ביקשנו מאדריכלים, מעצבים וצלם אדריכלות אחד לבחור ולצלם את הפינה האהובה עליהם בביתם. זוהי כתבה ראשונה בסדרה, וההמשך יתפרסם כאן באתר, ובאינסטגרם שלנו. רוצים להשתתף? שלחו אלינו תמונה מפינה שאתם אוהבים בבית, וכמה מלים על הסיבה.
מתחילים:
אילן פיבקו, אדריכל
"לא נראה לי שצריך להכביר מלים. בימים רגילים המרפסת הזו היא מקום נפלא לשבת בו. במרחק 18 מטרים מהים, ולא סתם ים, אלא נמל יפו, עם אקשן של סירות באות ויוצאות, אנשים על הרציף. 'עכשיו יש ים שאתה מריח אותו. שקט! שומעים את רעש הגלים והאקשן הגדול הוא של העופות שולים דגיגים מהמים. כיף גדול שמצליח להשכיח את מה שקורה'. כשהתחלתי לכתוב את המילים האלה כתבתי בימים 'רגילים'. לא בטוח שהמילים 'ימים כתיקונם' לא מתאימים דווקא לעכשיו. תיקון תמיד בא במחיר, ולמגיפה הזאת יש שיעורים ותיקונים לא מעטים. אז עד שניפטר מהצרה – אולי כדאי לנסות ללמוד דבר או שניים".
יניב פרדו, אדריכל
"אני אוהב את הפינה שבין הסלון למטבח. פה נוצר מפגש סוער בין המעטפת המינימליסטית והמאופקת לבין הפנים האקלקטי והחושני. החצר הפראית חודרת לתוך הקופסה הלבנה ובשילוב של אבן ועץ זוחלת על הרצפה ומטפסת על הקירות. כשכולם בבית, אני אוהב לשבת בפינה הזאת ולצפות בהתרחשות. היא נקודת תצפית מעולה בגלל שהיא נמוכה בשתי מדרגות ממפלס הבית. כך אפשר להתנתק ולהתחבא מההמולה, ויחד עם זאת להיות בעניינים''.
כפיר וקס, אדריכל
''הסלון הוא כיכר העיר הביתית שלנו, המקום האהוב עלי בבית. כאן מתרחשים החיים המשותפים של המשפחה – המגע, הדיבור, הריקוד, המנוחה המשותפת, הוויכוחים והמשחקים. זה לא סלון רגיל, המינימליזם עטוף בחומרים טבעיים והאור/חום שנכנסים מהחלון הדרומי תורמים לחוויה המיוחדת שלנו. בצניעותה, הפינה הזאת מאפשרת לנו לפגוש אחד את השני''.
עמית גרון, צלם אדריכלות
"בכל פעם שאני נכנס הביתה, אני נהנה לראות את הטעם המשובח של אשתי, מיכל, את החיבור המדויק בין הרהיטים המודרניים לבין אוספים אישיים שלה, עתיקות שאספה עם השנים, רהיטים שנבחרו אחרי ויכוחים. שנינו מאוד מאושרים מהבחירה. אני נהנה מיתרונות התקופה. האור בשעה הזו של היום, הבית סופר מסודר, כיף לי לחזור לכאן, אל המשפחה שלי".
ורד בלטמן-כהן, מעצבת והנדסאית אדריכלות
"השז-לונג של 'ויטרה' הוא הפינה המועדפת עלי בבית. זה המקום שבו אני שוכבת ונרגעת, בסוף היום. הפינה משקיפה לנוף הירוק שנשקף מהחלון, אל הסיגלון שבפריחתו מכסה את הרחבה בפרחים סגולים. אני אוהבת להסתכל על תנועת העלים ולראות את הפריחות, שעכשיו הן בשיאן. כאן כיף לי לקרוא ספר או לצפות בטלוויזיה, עם כוס קפה או כוס יין. בכל שעה ביום המקום מקבל גוונים אחרים, שמייצרים עבורי אווירה אחרת''.
שרון נוימן, אדריכלית
"גם בשגרה אני עובדת שעות רבות מהבית, בלילות ובסופי השבוע. בשבועות האחרונים המשרד הביתי הפך להיות המעון/ז הרשמי. במקביל, בשנה האחרונה התחלתי לצייר ביתר שאת. מים, אקריליק, לפעמים גם שמן. בדרך כלל עם ילדיי אצל רוית – המורה המיתולוגית של קיסריה, כחוג/תרפיה משפחתית, לפעמים גם כאן, והמשרד הפך גם לסטודיו. אין לי אצבעות ירוקות, והסחלבים מפתיעים אותי כל שנה בפריחתם. הר העציצים יושב על מכלי קרטון בהם נאסף המיחזור הביתי".
פיצו קדם, אדריכל
"עוד לפני 'ימי הקורונה', במרכז הבתים שמתכנן משרדי כמעט תמיד תוצב בגאון ספרייה. גם בבית משפחתי הספרייה היא הפינה האהובה עלי. היא ממוקמת על גבי קיר מרכזי בסלון וניתן לראותה מכל מקום. ספרים תמיד היוו חלק מרכזי בחיי ובימי ההסגר שנכפו עלינו הם מאפשרים לנדוד במחוזות אחרים מבלי לצאת מהבית. בצילום בנותיי עלמה, גוני ואני ליד הספרייה בבית".
שרית שני חי, מעצבת
"צילמתי פינה אהובה בחדר המשפחה, שמקבלת תוקף רלוונטי במיוחד בימים מורכבים אלו, בהם מתחדדים ערכים כמו משפחתיות, אינטימיות, קריאה, והבית מקבל חשיבות מיוחדת. זאת פינת ספרייה וטלוויזיה שמאפשרת להתכנס ביחד. היא משלבת בן ישן לחדש, בין פריטי וינטג' איקוניים כמו כורסאות אימס ופריטים משוק הפשפשים, ואני מאד אוהבת את האווירה הביתית שבה. את הספרייה עיצבתי לפני 16 שנה. היא מכילה ספרים שהפכו לחברים ותיקים, וכמובן – את הספר החדש שלי, שהשקתי עכשיו''.
ורד בונפיליולי, מעצבת
''באין גינה, מרפסת או סתם פיסת טבע זמינה, אני נהנית מהנוף הפרטי שלי. לאט ובעקביות אני בונה את קו-האופק שלי; מצרפת עציץ לעציץ, נר מפה וגוף תאורה משם, תמונה מתערוכה בשבדיה ומזכרת ממוזיאון בווינה, ענפים שגזרתי בשכונה וקקטוסים מהמשתלה. הכרית השחורה על הרצפה היא של כלבת-הבית, שנהנית מתחושת הג'ונגל האורבני. עבורי, הקיר האפור-ירוק הוא אי של שפיות ורוגע. התנועה של המובייל, בהתאם למשב הרוח, מפחיתה לחץ ברגע ולכל ה'טבע' הזה יש השפעה תרפויטית ממש''.
אשרי יניב, אדריכל
"הבית שלנו הוא המבצר שלנו במלוא מובן המילה, ובימים האלה אני מודה עליו יותר מתמיד. החניה היא מקום מיוחד, והחלל היחיד בבית שלא תוכנן להיות מה שהוא. היא הפכה לחדר מוזיקה, ומאז היא משתנה ומתפתחת. יש בה חפצים נוסטלגיים כמו מערכת מוזיקה מהילדות, רדיו גדול מהבית של סבתא וסבא, חלק מאוסף גלויות גדול שיש לי, פוסטרים ושלטים שמצאתי וקיבלתי, רהיטים, גופי תאורה ואובייקטים שאספתי במשך השנים. והכי חשוב, מערכת תופים ופסנתר. שם אנחנו מנגנים, מארחים חברים וסתם בורחים לשמוע מוזיקה".
תמר יעקבס-יניב, אדריכלית
"שולחן האוכל וסביבתו הם הגשמת חלום עבורי, למקום מפגש מרווח ונעים המאפשר ארוחות מרובות משתתפים בקלות רבה, בחורף ובקיץ. השולחן עצמו אהוב עלי במיוחד וכך גם פריטי הנוי שאני אוספת, בהם אני נהנית להתבונן כשאני עוברת ליד. לרוב יש פרחים על השולחן. עכשיו במיוחד, בתקופה שבה אנחנו מעריכים יותר מאי פעם את הדברים שנמצאים סביבנו בקרבת מקום, אני קוטפת ענפים של פרחים או ירק מהחצר, או כאלה שאני אוספת בטיולים רגליים ברחובות השכונה".
רחלי שרפשטיין, מעצבת
"הפינה שבחרתי היא פינת העבודה המשותפת לכל המשפחה, אסי בן זוגי ושלוש בנותינו. הפינה ממוקמת במרכז הבית, פתוחה לכל מי שעובר בחלל הציבורי וממנה ניתן לראות ולשמוע את כל ההתרחשות בבית. בחרתי בה מפני שהיא משקפת את כולנו, מכילה פרטי אמנות שאספנו במהלך השנים, אלבומים, ספרים, חומרי יצירה ויצירות מילדות. ממנה שולטים על המוזיקה בבית ולרוב יושבים בה יותר מבת/ן משפחה אחד, כי שולחן העבודה ארוך מספיק. מצדו האחד ספרייה ופסנתר, ומצדו השני-שידת וינטג' ללא גב, המאפשרת הצצה אל הסלון והגינה".
סמי שלום כנפו, מעצב
"להתעורר בבוקר לפינה במרפסת קסומה מול נוף כנרת ופסגות הרים; אני לא חושב שכדאי להכביר במלים, הטבע אומר את דברו".
אביטל ברוידא, אדריכלית וכותבת Xnet
''ביתי הוא תמיד המקום הטוב ביותר בשבילי בעולם. בשנים האחרונות זו דירה שכורה בתל אביב, שמביטה על השדרה. למרות שטחה המצומצם אני אוהבת בה הכל (עם מרפסת היא הייתה מושלמת). הפינה הזו חביבה עלי במיוחד, כי היא משקפת אותי בכל מיני מובנים. הכורסה מחדר הקריאה בקיבוץ, שמצאתי במחסן רהיטים, הרהיט הלבן הפשוט שאבא שלי בנה ועובר אתי בין דירות, עליו סל נצרים מאוסף הסלים שאמא שלי קולעת, המפוזרים בכל הבית. הספרייה היא חלק מרהיט וינטג', שהותאמה פרוביזורית. לצדם של הספרים מונח על המדפים אוסף כלי קרמיקה קטנים, ביניהם מעשה ידי באובניים, אהבה ישנה שחזרתי אליה לאחרונה. את הצמחים הירוקים אני נוטה להוסיף איפה שרק אפשר, הרגל ישן שאני משמרת מבית הורי''.
עכשיו אנחנו מזמינים אתכם, קהל קוראינו, מעצבים ושאינם מעצבים, לשלוח אלינו צילום של הפינה האהובה עליכם בביתכם (לכאן, או לכאן). צילומים נבחרים נשתף בעמוד האינסטגרם שלנו, נאגד לכתבת המשך, ונקווה לצאת בהקדם בחזרה לשגרת החיים.
עקבו אחר עמוד האינסטגרם של Xnet עיצוב ואדריכלות:
