תמונה מנצחת: ביתו של הצלם יוסף רודי בתל אביב הקטנה קם לתחייה

    הבניין ברחוב לילינבלום עמד מרופט ומתקלף עד ששופץ להפליא בידיו של יזם-מעצב, תוך שימור ותוספות אדריכליות. היזם גם חזר לגור בו, בדירת קרקע מלאה טעם ואופי

    אביטל ברוידא

    |

    03.05.18 | 07:59

    הבית ברחוב לילינבלום 14 בתל אביב נבנה ב-1913, והוא מראשוני ''אחוזת בית'', האגודה שבנתה את השכונה הראשונה של העיר. הקים אותו יוסף רודי, צלם מיתולוגי, שעלה מרוסיה ובדרכו ארצה קנה את התוכניות מאדריכל עלום באירופה. במקור כלל הבניין שתי קומות (צילום: עמית גרון)
    הבית ברחוב לילינבלום 14 בתל אביב נבנה ב-1913, והוא מראשוני ''אחוזת בית'', האגודה שבנתה את השכונה הראשונה של העיר. הקים אותו יוסף רודי, צלם מיתולוגי, שעלה מרוסיה ובדרכו ארצה קנה את התוכניות מאדריכל עלום באירופה. במקור כלל הבניין שתי קומות (צילום: עמית גרון)
    בית-הקומתיים הפינתי תוכנן בסגנון האקלקטי שמאפיין רבים מהמבנים בתל אביב בעשוריה הראשונים, תוך שילוב בין אלמנטים מקומיים כמו חלון יפואי עגול מעל דלת הכניסה לבין מוטיבים אירופיים כמו שמונה עמודים עם כותרת יוני, שמפארים את החזית (צילום: עמית גרון)
    בית-הקומתיים הפינתי תוכנן בסגנון האקלקטי שמאפיין רבים מהמבנים בתל אביב בעשוריה הראשונים, תוך שילוב בין אלמנטים מקומיים כמו חלון יפואי עגול מעל דלת הכניסה לבין מוטיבים אירופיים כמו שמונה עמודים עם כותרת יוני, שמפארים את החזית (צילום: עמית גרון)
    היזם יגאל פרגמנצב עבר לגור כאן בשכירות לפני יותר מעשור, לצד בעלי הבניין, נכדו של רודי, שמאוד התלהב מהשיפוץ שעשה בדירה הישנה. כשקנה ממנו פרמנצב את הנכס נתן לו את מלתו: גם לאחר השיפוץ ייקרא הבניין על שמו של רודי. על הפרויקט הופקד משרד האדריכלים של יניב פרדו (צילום: עמית גרון)
    היזם יגאל פרגמנצב עבר לגור כאן בשכירות לפני יותר מעשור, לצד בעלי הבניין, נכדו של רודי, שמאוד התלהב מהשיפוץ שעשה בדירה הישנה. כשקנה ממנו פרמנצב את הנכס נתן לו את מלתו: גם לאחר השיפוץ ייקרא הבניין על שמו של רודי. על הפרויקט הופקד משרד האדריכלים של יניב פרדו (צילום: עמית גרון)
    דווקא עיכוב של כמה שנים בפרויקט, בגלל המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008, אפשר ליזמים לחזור אליו בכוחות מחודשים ובסטנדרטים גבוהים משתכננו במקור. חדר המדרגות, על מעקה העץ המגולף שמתבלט בו, שוחזר בקפדנות. הקירות המצוירים נצבעו ועוטרו מחדש בעדינות, בהשראת העיטורים המקוריים (צילום: עמית גרון)
    דווקא עיכוב של כמה שנים בפרויקט, בגלל המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008, אפשר ליזמים לחזור אליו בכוחות מחודשים ובסטנדרטים גבוהים משתכננו במקור. חדר המדרגות, על מעקה העץ המגולף שמתבלט בו, שוחזר בקפדנות. הקירות המצוירים נצבעו ועוטרו מחדש בעדינות, בהשראת העיטורים המקוריים (צילום: עמית גרון)
    דירתו של פרגמנצב נמצאת בקומת הקרקע, 160 מטרים רבועים שעוצבו בידיו למשעי (צילום: עמית גרון)
    דירתו של פרגמנצב נמצאת בקומת הקרקע, 160 מטרים רבועים שעוצבו בידיו למשעי (צילום: עמית גרון)
    "ידעתי בדיוק איך היא הולכת להיראות", הוא אומר. "לבית הזה לא נקנה כלום - רק המטבח. אני יותר אוהב למחזר ולאסוף, ופחות לקנות" (צילום: עמית גרון)
    "ידעתי בדיוק איך היא הולכת להיראות", הוא אומר. "לבית הזה לא נקנה כלום - רק המטבח. אני יותר אוהב למחזר ולאסוף, ופחות לקנות" (צילום: עמית גרון)
    המטבח מואר היטב הודות לחלונות ויטרינה גדולים הפונים לחצר, שעליהם סוגרים תריסי עץ גבוהים. את קיר המזווה הפתוח - כמו את מדף הבקבוקים מעל האי - עיצב בעל הבית ממוטות פליז, על רקע אריחים לבנים פשוטים (צילום: עמית גרון)
    המטבח מואר היטב הודות לחלונות ויטרינה גדולים הפונים לחצר, שעליהם סוגרים תריסי עץ גבוהים. את קיר המזווה הפתוח - כמו את מדף הבקבוקים מעל האי - עיצב בעל הבית ממוטות פליז, על רקע אריחים לבנים פשוטים (צילום: עמית גרון)
    מעל פינת הישיבה, שמורכבת מכורסאות ישנות ששופצו, מספות איטלקיות וחפצים שנאספו במשך שנים, חולשים חמישה זוגות אופניים - כמספר בני המשפחה - שתלויים בקומת הגלריה (צילום: עמית גרון)
    מעל פינת הישיבה, שמורכבת מכורסאות ישנות ששופצו, מספות איטלקיות וחפצים שנאספו במשך שנים, חולשים חמישה זוגות אופניים - כמספר בני המשפחה - שתלויים בקומת הגלריה (צילום: עמית גרון)
    שלוש מדרגות בטון יורדות מהמבואה (דלת הכניסה נראית מימין) אל החלל הציבורי. מכאן גם הכניסה לחדר ההורים ולשניים מחדרי הילדים (צילום: עמית גרון)
    שלוש מדרגות בטון יורדות מהמבואה (דלת הכניסה נראית מימין) אל החלל הציבורי. מכאן גם הכניסה לחדר ההורים ולשניים מחדרי הילדים (צילום: עמית גרון)
    מבט מתוך חדר ההורים אל המבואה, ואל חדר הרחצה שלהם (צילום: נגה שחם פורת)
    מבט מתוך חדר ההורים אל המבואה, ואל חדר הרחצה שלהם (צילום: נגה שחם פורת)
    הגלריה שנמתחת לאורך ולרוחב הדירה קלילה ועדינה מאוד, אף שהיא שוקלת כמה טונות טובות וצבועה בשחור, משום שהיא תלויה ואינה מתבססת על עמודי-תמך כלל. היא כוללת פינת עבודה קטנה, פינת משפחה עם מרבץ, ודרכה מגיעים לאחד מחדרי הילדות (צילום: עמית גרון)
    הגלריה שנמתחת לאורך ולרוחב הדירה קלילה ועדינה מאוד, אף שהיא שוקלת כמה טונות טובות וצבועה בשחור, משום שהיא תלויה ואינה מתבססת על עמודי-תמך כלל. היא כוללת פינת עבודה קטנה, פינת משפחה עם מרבץ, ודרכה מגיעים לאחד מחדרי הילדות (צילום: עמית גרון)
    חדר הבן, עם אלמנט נגרות שכולל שולחן ומדרגות שמטפסות מעליו למיטה (צילום: נגה שחם פורת)
    חדר הבן, עם אלמנט נגרות שכולל שולחן ומדרגות שמטפסות מעליו למיטה (צילום: נגה שחם פורת)
    ביציאה לחצר הדירה נפגשים שוב ישן וחדש: ויטרינות המטבח תוכננו בחומריות ובמקצב של הבניין המקורי, ואילו במפתחי הסלון הותקנו דלתות הזזה שקופות וגדולות (צילום: עמית גרון)
    ביציאה לחצר הדירה נפגשים שוב ישן וחדש: ויטרינות המטבח תוכננו בחומריות ובמקצב של הבניין המקורי, ואילו במפתחי הסלון הותקנו דלתות הזזה שקופות וגדולות (צילום: עמית גרון)

    בשנים המוזנחות של רחוב לילינבלום, הרבה כסף החליף בו ידיים, באופן מילולי, באצבעותיהם של חלפני הדולרים המפוקפקים שנהגו לעמוד בו ולסחור בכסף שחור. היום זהו אחד הרחובות היוקרתיים ביותר בתל אביב, והכסף שמחליף בו ידיים גדול בהרבה: הדירות שנמכרות בבתי-המידות היפהפיים שמחדשים את פניהם לאורך הרחוב נמכרות בסכומי עתק.

     

    באמצע העשור שעבר, הבית ברחוב לילינבלום 14 עדיין היה מרופט ומתקלף, כשיגאל פרגמנצב שכר את הדירה בקומת הקרקע. הוא לא היה יכול לדעת באותו שלב, שיום אחד יקנה את הבניין ויוביל בו מהפך דרמטי; הוא בוודאי לא שיער כמה ארוך יהיה התהליך – לא פחות מעשר שנים.

     

    הבניין לפני השיפוץ (צילום: מתוך תיק תיעוד)
      הבניין לפני השיפוץ(צילום: מתוך תיק תיעוד)

       

      אז, מתחת לפסי הצבע הוורודים שמישהו כיסה בהם את הבניין המתפורר, פעלו בו כמה בתי מלאכה ותיקים – מתפרה, חנות ספרי קודש, בית דפוס וסטודיו של צלם – ובעיקר הסתתרה היסטוריה. את הבניין, מראשוני אחוזת בית, הקים ב-1913 יוסף רודי, צלם מיתולוגי שתיפעל בכניסה לבניין את ה"צלמניה" (פוטו, בעברית הצחה של תל אביב הקטנה) המפורסמת שלו במשך שנים רבות. אגב, לא מדובר בעסק צילום מפורסם אחר תחת השם "הצלמניה", שפועל עד היום ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, ושאותו ייסד רודי וייסנשטיין.

       

      רודי עלה מרוסיה, ובדרכו ארצה קנה את תוכניות הבית מאדריכל עלום באירופה. "הוא ידע שהם הולכים לבנות את העיר העברית הראשונה", אומר פרגמנצב, מעצב בהכשרתו.

       

      ''הצלמניה'' (פוטו, בעברית צחה) של רודי הפכה למעלית הירידה לחניון. היא נראית מימין לבניין, עם גג משולש לבן (צילום: עמית גרון)
        ''הצלמניה'' (פוטו, בעברית צחה) של רודי הפכה למעלית הירידה לחניון. היא נראית מימין לבניין, עם גג משולש לבן(צילום: עמית גרון)

         

        בית-הקומתיים הפינתי תוכנן בסגנון האקלקטי שמאפיין רבים מהמבנים בתל אביב בעשוריה הראשונים, תוך שילוב בין אלמנטים מקומיים כמו חלון יפואי עגול מעל דלת הכניסה וחלונות מקומרים לבין מוטיבים אירופיים כמו שמונה עמודים עם כותרת יוני שמפארים את החזית, כשבשתי חזיתות הצד יש מרפסת קטנה הנתמכת בתומכות מעוטרות במגיני דוד.

         

        למרפסות בחזיתות הצד תומכות מעוטרות במגיני דוד (צילום: עמית גרון)
          למרפסות בחזיתות הצד תומכות מעוטרות במגיני דוד(צילום: עמית גרון)
           

           

          "הבית היה בבעלות הדור השלישי של משפחת רודי", מספר פרגמנצב, "ומאוד התחברתי איתו". הבעלים התלהב, לדבריו, מהשיפוץ המקיף שנעשה בדירה הישנה, נוכח לדעת שמכבדים את הבניין והמסורת, "והוא החליט שהוא מוכר את הבניין לי, למרות שהיו לו הצעות יותר גבוהות". הרוכשים (פרגמנצב ושותפו גיל סלוין, שהכירו כמלצרים במסעדה של איל שני בירושלים והפכו לשותפים כיזמי נדל"ן) נתנו את מלתם: כאשר יחודש הבניין – הוא ייקרא על שמו של רודי. אף שדור הנכדים שמכר את הנכס לא זכה לראותו בגלגולו החדש, כי הלך בינתיים לעולמו, ההבטחה קוימה.

           

          נכדו של רודי כבר הלך לעולמו, אך ההבטחה קוימה (צילום: עמית גרון)
            נכדו של רודי כבר הלך לעולמו, אך ההבטחה קוימה(צילום: עמית גרון)

             

            האדריכל יניב פרדו הכין את תוכניות השימור והשיפוץ כבר ב-2007 וההיתרים השונים התקבלו, אלא שכעבור שנה פרץ המשבר הכלכלי העולמי, והפרויקט הוקפא יחד עם שוק הנדל"ן כולו. ארבע שנים היו צריכות לעבור לפני שהתהליך התחדש, והפעם בתכנון שונה. "היכולת הכלכלית שלנו כבר הייתה אחרת, ורצינו להוציא מהבניין את החזון האמיתי שלנו ולא להתפשר", מספר פרגמנצב. "חזרנו ליניב ותכננו הרבה פחות דירות עם הרבה יותר פרטים וגמרים ברמה הרבה יותר גבוהה".

             

            כל הבניין נהרס ונבנה מחדש, מלבד החלקים שהוגדרו לשימור: החזיתות הפונות לרחוב וחדר המדרגות (צילום: עמית גרון)
              כל הבניין נהרס ונבנה מחדש, מלבד החלקים שהוגדרו לשימור: החזיתות הפונות לרחוב וחדר המדרגות(צילום: עמית גרון)

               

              הודות לשטחו הגדול של המגרש (800 מטרים רבועים), ולסיווג לא-מחמיר ברמת השימור, הורשו היזמים והאדריכל לשמור רק על החזיתות לרחוב וחדר המדרגות. כך יכלו להרחיב את הבניין על חשבון החצר האחורית, ולהכפיל את מספר הקומות לארבע. כל הבניין נהרס בשיפוץ ונבנה מחדש, מלבד החלקים שהוגדרו לשימור.

               

              אחרי שלוש שנות עבודה, נחנך לאחרונה בית הדירות היוקרתי והוא כולל שמונה דירות בגדלים שונים: שתי דירות גן בקומת הקרקע, שלוש בקומה הראשונה, שתיים בקומה השנייה ופנטהאוז. ה"צלמניה" של רודי הפכה למעלית המכוניות, שיורדת לחניון תת-קרקעי.

               

              גדר האבן נראית משוחזרת, אך היא חדשה לחלוטין, ועוצבה ברוח התקופה. לבניין המקורי לא הייתה גדר היקפית (צילום: עמית גרון)
                גדר האבן נראית משוחזרת, אך היא חדשה לחלוטין, ועוצבה ברוח התקופה. לבניין המקורי לא הייתה גדר היקפית(צילום: עמית גרון)

                 

                השילוב בין הישן והחדש, המשומר והעכשווי, מתבטא בין היתר בהחלטות לשמור על אלמנטים נוספים בבית (שלא הופיעו בדרישות השימור) ולהתחקות אחר רוח התקופה גם כאשר מדובר באלמנטים חדשים לחלוטין. כך, למשל, גדר האבן של הבניין נראית משוחזרת, אך היא חדשה לחלוטין: לבניין המקורי לא הייתה גדר היקפית, והאדריכל יצר אותה על בסיס דגם אופייני לשכונה באותן שנים.

                 

                חדר המדרגות, על מעקה העץ המגולף שמתבלט בו, שוחזר בקפדנות. בשתי הקומות העליונות הוחלט לעדכן אותו מעט: כדי להחדיר יותר אור שמש פנימה מבעד לחלונות הוויטראז', נדחף גרם המדרגות פנימה, ובתוספת נברשת דומיננטית ומרצפות שנשמרו מהבניין הישן נוצר חלל מרשים. הקירות המצוירים נצבעו ועוטרו מחדש בעדינות, בהשראת העיטורים המקוריים.

                 

                נברשת דומיננטית יוצרת, יחד עם הוויטראז', חלל מדרגות מרשים (צילום: עמית גרון)
                  נברשת דומיננטית יוצרת, יחד עם הוויטראז', חלל מדרגות מרשים(צילום: עמית גרון)

                   

                  אפשר היה לצפות לשלל תצלומים היסטוריים של הבניין, בהתחשב בכך שבעליו היה אחד מחלוצי ענף הצילום המקומי, אך צילומים כאלה דווקא לא אותרו. השאלה באיזה גוון לצבוע את החזיתות נשארה פתוחה, ובתיאום עם צוות השימור העירוני נבחרו שני גוונים - ירוק-אפור כהה ובהיר – שמשתלבים היטב עם פרופילי האלומיניום השחורים-ירוקים של החלונות. החזיתות נצבעו בירוק-בהיר, תריסי העץ בירוק-כהה, והעמודים והכרכובים לבנים.

                   

                  קומת הגג החדשה עשויה זכוכית ואבץ שחור, שיורד למטה ומכסה את החלק המרכזי בעורף הבניין (צילום: עמית גרון)
                    קומת הגג החדשה עשויה זכוכית ואבץ שחור, שיורד למטה ומכסה את החלק המרכזי בעורף הבניין(צילום: עמית גרון)

                     

                    במקום גג הרעפים המשופע שכיסה את הבניין המקורי, החליט האדריכל לשחזר מעל הקומות החדשות את הצורה המשופעת בלבד – עם חומרים עכשוויים ובצורה לא קלאסית, אלא דווקא כזו שמעוותת את השיפוע המקורי. "הגג החדש הפך לסוג של תוספת תלת-ממדית, שהיא הרחבה של המבנה בעורף ובגג של המבנה. היא מנסה להשאיר משהו מהזיכרון של המבנה המקורי".

                     

                    תוספת חדשה, חומרית ומבנית (צילום: עמית גרון)
                      תוספת חדשה, חומרית ומבנית(צילום: עמית גרון)

                       

                      חזית הרחוב. קומת התוספת הראשונה מתחקה אחר הצורניות של הבניין הישן, והשנייה תוכננה עם גג משופע בקווים עדכניים (תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)
                        חזית הרחוב. קומת התוספת הראשונה מתחקה אחר הצורניות של הבניין הישן, והשנייה תוכננה עם גג משופע בקווים עדכניים(תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)

                         

                        חתך הבניין מהצד. כמעט כולו נהרס ונבנה מחדש (תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)
                          חתך הבניין מהצד. כמעט כולו נהרס ונבנה מחדש(תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)

                           

                          בעוד שקומת התוספת הראשונה מתחקה אחד הצורניות של הבניין המקורי, מבחינת מקצב וגודל החלונות (אך בקווים ישרים ובחומרים מודרניים כמו חלונות אלומיניום עם פתרונות הצללה חשמליים), הרי שקומת הגג עשויה זכוכית ואבץ שחור, שיורד למטה ומכסה את החלק המרכזי של עורף הבניין.

                           

                          ''ידעתי בדיוק איך הדירה תיראה''

                           

                          פרגמנצב ומשפחתו מתגוררים כעת בקומת הקרקע, בדירת 160 מ"ר מעוצבת למשעי, מעשה ידיו של בעל הבית. "ידעתי בדיוק איך היא הולכת להיראות", הוא אומר. "לבית הזה לא נקנה כלום - רק המטבח. אני יותר אוהב למחזר ולאסוף, ופחות לקנות".

                           

                          ממבואת הכניסה יורדים בשלוש מדרגות בטון, שנוצקו בדוגמה זהה למדרגות הישנות של הבניין, אל החלל הציבורי שפונה לגינה האחורית ועוטף אותה בצורת ר'. צלע אחת היא הסלון, והשנייה היא המטבח ופינת האוכל. מעל פינת הישיבה, שמורכבת מכורסאות ישנות ששופצו ומספות איטלקיות קלאסיות ומוקפות בחפצים שנאספו במשך שנים, חולשים חמישה זוגות אופניים שתלויים בקומת הגלריה, כמספר בני המשפחה.

                           

                          בני הבית מעידים - זה מטבח שמבשלים בו (צילום: עמית גרון)
                            בני הבית מעידים - זה מטבח שמבשלים בו(צילום: עמית גרון)

                             

                            "המטבח לא נועד להיות יפה", מכריז פרגמנצב, "אלא פרקטי ולהזמין לבשל בו. מאז שעברו לפה – לא הזמנו 'טייק אווי'". למרות ההצטנעות, מדובר במטבח אסתטי להפליא של Schiffini ומואר היטב הודות לחלונות-הוויטרינה הגדולים שמחופים בתריסי עץ גבוהים ונפתחים שפונים לחצר, ולחלון גדול מעל מדפי התבלינים. את קיר המזווה הפתוח ויחידת הבקבוקים מעל האי עיצב בעל הבית ממוטות פליז, על רקע אריחים לבנים מרובעים ופשוטים. שבעה כיסאות ערוכים סביב שולחן האוכל האליפטי.

                             

                            גלריה תלויה שבה פינות עבודה ומשפחה, חדר ילדים וחדר רחצה (צילום: עמית גרון)
                              גלריה תלויה שבה פינות עבודה ומשפחה, חדר ילדים וחדר רחצה(צילום: עמית גרון)

                               

                              הגלריה שנמתחת לאורך ולרוחב הדירה קלילה ועדינה מאוד, אף שהיא שוקלת כמה טונות טובות וצבועה בשחור, משום שהיא תלויה ואינה מתבססת על עמודי-תמך כלל. עולים אליה במדרגות פלדה שחורות, ומגלים שהיא כוללת פינת עבודה קטנה, פינת משפחה עם מרבץ, מקרן ומסך (האב מדגיש כי כמעט ולא משתמשים בהם), ומגיעים דרכה לאחד מחדרי הילדים, שחדר רחצה צמוד אליו.

                               

                              חומריות הברזל של הגלריה מקבלת משנה-תוקף, במפגש שלה עם הקיר הצפוני של הדירה. הוא מחופה במסגרות פלדה, שמתחילות במבואה ונמשכות אל הסלון תוך שהן עוטפות את הפסנתר, ומטפסות לקומת הגלריה – שם הן ממסגרות את חדר הרחצה של אחת הבנות, כחזית חצי-שקופה (הבת בחרה את סוג הזכוכית, שמזכיר פרספקס, וחוזר גם בחלון חדרה).

                               

                              חדרו של הבן בקומת הקרקע, עם רהיט אחד שכולל מיטה, מגירות אחסון ופינת עבודה (צילום: נגה שחם פורת)
                                חדרו של הבן בקומת הקרקע, עם רהיט אחד שכולל מיטה, מגירות אחסון ופינת עבודה(צילום: נגה שחם פורת)

                                 

                                חלון הצצה מהמיטה (צילום: נגה שחם פורת)
                                  חלון הצצה מהמיטה(צילום: נגה שחם פורת)

                                   

                                  חלון מיוחד, משותף לגובה שתי קומות, בין חדריהן של שתי  הילדות (צילום: נגה שחם פורת)
                                    חלון מיוחד, משותף לגובה שתי קומות, בין חדריהן של שתי הילדות(צילום: נגה שחם פורת)

                                     

                                    אחת מהן היא שחקנית כדורגל מצטיינת (צילום: נגה שחם פורת)
                                      אחת מהן היא שחקנית כדורגל מצטיינת(צילום: נגה שחם פורת)

                                       

                                      בניגוד למקובל, אגב, חדרי הילדים מפוזרים בחלקים שונים של הדירה. הילד הקטן מתגורר בממ"ד למטה, ואחיותיו חולקות חלל אחד - זו מעל זו – עם כניסות נפרדות שמבטיחות להן פרטיות: האחת בקומת הקרקע, השנייה בקומת הגלריה, וחלון גבוה מחבר בין שני החדרים כדי לאפשר להן לפתוח אותו לשיחה – או לא.

                                       

                                      חדר הרחצה בקומת הגלריה, עם חלון ממוסגר בברזל השחור, בשפה החומרית שמתחילה למטה ומטפסת מעלה (צילום: נגה שחם פורת)
                                        חדר הרחצה בקומת הגלריה, עם חלון ממוסגר בברזל השחור, בשפה החומרית שמתחילה למטה ומטפסת מעלה(צילום: נגה שחם פורת)

                                         

                                        חדר רחצה שני בקומת הקרקע (צילום: נגה שחם פורת)
                                          חדר רחצה שני בקומת הקרקע(צילום: נגה שחם פורת)

                                           

                                          מקום נוסף שבו נפגשים ישן וחדש באופן מרתק הוא היציאה לחצר. בעוד שהמטבח מדבר בשפה, בחומריות ובמקצב של הבניין המקורי – תריסים ופרופילי חלונות מעץ (נגה נגרות) יחד עם חיפוי אבן בדומה לגדר הכניסה – הרי שהיציאה מהסלון מציגה שפה עכשווית של מפתחים גדולים ודלתות-הזזה שקופות עם חיפוי טיח בגוון בטון. מרצפות כמו-ישנות נבחרו למבואה ולחדרים, ובטון מוחלק נבחר לחללים הציבוריים.  

                                           

                                          מפתחים שונים בכל אחת מצלעות החצר (צילום: עמית גרון)
                                            מפתחים שונים בכל אחת מצלעות החצר(צילום: עמית גרון)

                                             

                                            "שורת הרווח הייתה יכולה כנראה להיות גדולה יותר", מסכם המעצב-היזם, "אבל כנראה שהיינו נהנים פחות".

                                             

                                              (צילום: עמית גרון)
                                              (צילום: עמית גרון)
                                               

                                               

                                              תוכנית קומת הקרקע (תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)
                                                תוכנית קומת הקרקע(תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)

                                                 

                                                תוכנית הקומה הראשונה (תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)
                                                  תוכנית הקומה הראשונה(תוכניות: יניב פרדו אדריכלים)

                                                   

                                                  • אריחים: נגה אריחים
                                                  • חלונות עץ: נגה נגרות חלונות עץ לשימור ובתי יוקרה
                                                  • עיצוב: סטודיו גולן אלון
                                                  • מפקח: שלמה רוטלוי
                                                  • מסגרות: מיכאל וקסלר
                                                  • יזמים: ס. פ. סיוון אחזקות

                                                   

                                                   בתים יפים זה Xnet: היכנסו לגלריה העצומה

                                                  מאות דירות ובתים יפים בחשיפה ראשונה. לחצו (צילום: שירן כרמל)
                                                  מאות דירות ובתים יפים בחשיפה ראשונה. לחצו (צילום: שירן כרמל)

                                                   

                                                   

                                                   
                                                  הצג:
                                                  כל התגובות לכתבה "תמונה מנצחת: ביתו של הצלם יוסף רודי בתל אביב הקטנה קם לתחייה"
                                                  אזהרה:
                                                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד