''מגדל הגן'' על האיילון, חלוץ מגדלי היוקרה, נשאר ציפור מוזרה בנוף

כרזת הענק עם הכיתוב "החיים על פי פיבקו" הטרידה אדריכלים רבים, אבל מהרגע שהיא נתלתה על מגדל המגורים שמזדקר כמו טיל מעל נתיבי איילון – כולם כבר ידעו מי זה אילן פיבקו.

"בא אלי אחד היזמים", נזכר פיבקו, "ואמר שהוא רוצה למתג את המגדל על שמי. הייתה לי הרגשה לא נוחה וזה נראה לי מגלומני, אבל היום לא הייתי חושב אחרת". שמו הוסר משלט הפרסומת זה מכבר, הרבה אחרי שפיבקו הרגיש בנוח עם הרעיון שהפך אותו לאדריכל הכי מוכר במדינה, ואחרי שהפרסומות שהתנוססו על החזית כיסו היטב את הוצאות ועד הבית של דיירי המגדל.

אייקונים אדריכליים ממעוף הציפור - בערוץ האדריכלות של Xnet

>> יד קנדי בהרי ירושלים

המיתוג האישי חסר התקדים הפך את פיבקו לאדריכל הידוע במדינה, עד היום(צילום: אוהד רומנו)

שלטי הפרסום הענקיים איפשרו לכסות את הוצאות ועד הבית(צילום: יעל פינקוס)

כיום, מגדלי מגורים מחופי-זכוכית שעומדים בפני עצמם (Stand Alone) הם עניין שבשגרה, אך בתחילת העשור הקודם, כשמגדלי יוקרה היו רק "מגדלי דוד", "מגדל האופרה" ו"מגדל דיזנגוף סנטר" בתל אביב, הסתמן המגדל בקצה רמת גן כסנונית ראשונה לתופעה אדריכלית חדשה בישראל. "מגדל הגן" (2002) נקרא כך, משום שנבנה בקצה רמת גן על הגבול עם פארק הירקון ועל גדת נחל איילון. "בכל עיר ועיירה יש איזה סוג של מגדל - מגדל פעמונים, מגדל מואזין, סוג של מחט כזו", מסביר פיבקו כיצד גיבש את העיצוב הייחודי. מאחר שהמגדל סמוך למפגש נחלים ודרכים חשובות (נתיבי איילון ומסילת הרכבת), הוא לא חש צורך להתייחס להקשר מקומי, אלא חופש לתכנן מבנה פיסולי שעומד בפני עצמו.

צבי בר הציע ליזמים להחליף קרקע

היזמים בכלל החזיקו במגרש אחר, סמוך, שעליו יכלו להקים זוג קוטג'ים. כשבאו אל צבי בר, ראש עיריית רמת גן אז, במטרה להגדיל את אחוזי הבנייה, הוא הציע להם הקים מבנה גדול יותר על קרקע עירונית צמודה, בשאיפה לייצר נקודת ציון שתדגיש את הקצה של רמת גן. להצעה כזו, שמעניקה להם מגרש במיקום טוב ובולט יותר, הם לא יכלו לסרב. במגרש המקורי של היזמים הוקמה גינת שעשועים, והמגדל הוקם על המגרש העירוני החלופי שהבטיח להם ראש העירייה.

בגלל המיקום על פרשת דרכים גדולה, האדריכל לא חש מחויב לקונטקסט עירוני - ועיצב מגדל איקוני שעומד בפני עצמו(צילום: ליאור גרונדמן)

במפלס הרחוב, הבניין תופס שטח של כ-700 מטרים רבועים. הוא מתנשא לגובה של כ-70 מטרים, שמחולקים ל-16 קומות מעל קומת מרתף. נקודת זכות חשובה: הוא אינו מוקף בגדר ואינו מנותק מהרחוב, כמו רוב מגדלי היוקרה שנבנים במדינה, אלא עטוף כולו בגינה ציבורית פתוחה.

כשעומדים בגן המקיף את המגדל, קשה לזכור שערוץ הנחל עובר במרחק של מטרים ספורים מכאן. לנחל, ולסביבה המקיפה את הגן ממערב, נחשפים רק ממרפסותיהן של הדירות במגדל. פיבקו רצה להקים פה מזח לסירות קטנות, כדי שהדיירים יוכלו לשוט בסירה מכאן ועד לנמל ולים. "עדיין אפשר", הוא אומר בתקווה.

וילות בשחקים

מבחינתו של פיבקו, תכנון מגדל היה שינוי קיצוני. עד אז תכנן בעיקר בתים פרטיים עם דשא ובריכה, או דירות בבתים קטנים. הוא חשב שאם רוצים לבנות לגובה במציאות מצטופפת – צריך לצאת מהמתכונת הסטנדרטית של בנייני H עם ארבע דירות בקומה. "לא היו עד אז מגדלי מגורים", הוא קובע, "אלא בנייני מגורים גבוהים. אני באתי ואמרתי שבשנת 2020 נהיה המדינה הכי צפופה, וההשתוללות של בניית צמודי קרקע היא חסרת אחריות".

מבואת המגדל. מול מגדלי הפאר של היום - צנועה(צילום: ליאור גרונדמן)

חדר הכושר. קונספט חדש בשעתו של סגנון חיים במגדלים(צילום: ליאור גרונדמן)

ארבעה כיווני אוויר לדירות במגדל היו אף הם יוצאי דופן. חדר שינה באחת הדירות(צילום: אוהד רומנו)

וכמובן, המרפסות הענקיות עם נוף היקפי של גוש דן והרבה מכוניות ורכבות מתחת לשולחן האירוח(צילום: יעל פינקוס, אוהד רומנו)

לא בטוח שהמגדל שלו הוא הפתרון לצפיפות הדיור, אבל האדריכל בהחלט שבר כאן קיבעון ישן. הוחלט כי כל אחת מ-11 הדירות תקבל קומה שלמה (לפחות), וחלקן יהיו דופלקס וטריפלקס. כדי לענות על ההגדרה של "מגדל יוקרה", הוכנו חדר כושר ובריכת שחייה פתוחה בקומה ה-13 (שאינה פעילה כבר שנים בגלל קשיי תחזוקה).

שטח הדירות נע בין 200 ל-600 מ"ר, לכל אחת יש ארבעה כיווני אוויר, ויחד עם המרפסות רחבות-הידיים והמפתחים הגדולים שפונים אל הנוף, נברא ז'אנר חדש של דירות שלא היו מוכרות עד אז בישראל: גם אם לא שיווקו אותן כך, הן היו וילות בשחקים.

פרופסור מיכה לוין, חוקר אדריכלות ואמנות ומרצה בכיר במכללת שנקר, רכש גם הוא דירה במגדל. "גרתי בבית גדול עם גינה קדמית ואחורית, במושבה היוונית בירושלים, שהיא שכונה לשימור", הוא נזכר. "האדריכלים שתכננו ושיפצו את הווילה היו אמיר קולקר ועופר קולקר, שכיבדו את מעטפת האבן אבל תכננו בפנים בית מודרני מאוד. עובי קירות האבן היה בין 60 ל-80 סנטימטר.

"רציתי לעבור לגור בתל אביב", מספר לוין. "ברגע האחרון הגעתי לכאן. מה שקנה אותי היה המבט אל הנוף. מהמרפסת ומחדר השינה שלי ראיתי ממש יער, היה אפשר לראות שהעצים עד האופק. אבל בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי ולצערי בנו כל כך הרבה גורדי שחקים, שאין כבר אותה תחושה". למרות השינויים, לוין אומר שהחיים במגדל הם "כיף לא נורמלי". 

שלד המסבכים עוטף את המגדל מכל עבריו, מתנשא לכל גובה המגדל וסוגר עליו בכיפה מחודדת (צילום: ליאור גרונדמן)

פיבקו נאלץ להסכים שהמרפסות יהיו זיזיות (קונזוליות) ויישענו על שלד הבניין, אך על מערכת המסבכים החיצונית לא היה מוכן לוותר(צילום: ליאור גרונדמן)

בחלק הכיפתי יוצרים המסבכים צורות, שאותן שאל פיבקו מעיצוב פתחי החלונות בבתים הערביים של יפו, שם התגורר ועבד(צילום: ליאור גרונדמן)

העיצוב היה שיקול שיווקי, ולכן ריכז האדריכל שטח בנייה גדול במיוחד בחלקו העליון של המגדל, זה שבו יימכרו הנכסים היקרים ביותר. כדי להימנע ממראה כבד ומשוכפל, עוצבו מרפסות הבניין כך שישענו על שלד בנייה נפרד וחיצוני כדי לתת תחושה אוורירית. שלד המסבכים עוטף את המגדל מכל עבריו, מתנשא לכל גובה המגדל וסוגר עליו בכיפה מחודדת המתנשאת לגובה של כ-15 מטרים. בחלק הכיפתי יוצרים המסבכים צורות, שאותן שאל פיבקו מעיצוב פתחי החלונות בבתים הערביים של יפו, שם התגורר ועבד. מתוך רצון לשלב שפה אדריכלית עתיקה בחדשנית, הוא ביקש להשתמש בחומרים כמו ברונזה ועץ, אך העלויות הגבוהות לא היו כדאיות מבחינה כלכלית. שני מהלכים נוספים בוטלו תוך כדי הפרויקט: נטיעת צמחים מטפסים על השלד החיצוני, כדי להטמיע את המגדל בגן; ושילוב של פסלים בגן הסמוך, בשיתוף פעולה עם מוזיאון רמת גן.

השפל בנדל''ן היכה בשיווק הפרויקט, עד שהצליח להתקדם

העיצוב הושלם והתוכנית הוגשה לקונסטרוקטור, שסירב לאשר את השלד החיצוני כמרכיב הנושא את המרפסות. פיבקו נאלץ להסכים שהמרפסות יהיו זיזיות (קונזוליות) ויישענו על שלד הבניין, אך על מערכת המסבכים החיצונית לא היה מוכן לוותר בשום אופן. כדי לא ליצור אשליה שיש לה תפקיד קונסטרוקטיבי, ניתק אותה מהמגדל. זכוכית נבחרה לחומר העיקרי שממנו הורכבו החזיתות. השאלה "אבל מי ינקה?" נשמעה כבר אז, ולכן שולבה מערכת מסילות היקפית עם הכנה לקרון ניקוי, עד שהתברר כי סנפלינג יהיה זול יותר באופן משמעותי – פעולה שנהוגה כיום בכל המגדלים בארץ.

האינתיפאדה תקעה מקלות בגלגלים

בלי להתכוון, מצא עצמו האדריכל בין דיירי המגדל. "גרתי בבית מאוד יפה שבניתי ברחוב הצדף ביפו", הוא מספר, "ובשלב מסוים בא אלי שגריר דנמרק ואמר שהוא רוצה לקנות ממני את הבית. עניתי שאני גר בבית וזה לא אפשרי. השגריר הלך הצידה, לקח פתק וכתב מחיר. כשראיתי את המחיר שהוא הציע, ארזתי מיד ועזבתי". פיבקו התגורר במגדל בשכירות במשך שלוש שנים, ומסכם את התקופה ההיא בשתי מלים: "מאוד נהניתי".

למרות המיתוג המסחרר שהוענק לו על חזית המגדל, משרדו של פיבקו לא זכה לשגשוג מסחרי מיידי. האינתיפאדה השנייה ופקיעת הבועה בוול סטריט הפילו את שוק הנדל"ן, ויזמים ישראלים עקבו בדריכות אחר השיווק האיטי של הדירות במגדל האקסצנטרי. פריצת הדרך הכלכלית של פיבקו חיכתה דווקא לפרויקט צמוד-קרקע, "וילה נובל" במערב ראשון לציון, ואז הפך באמת לאדריכל שכל ישראלי יודע לזכור את שמו וכל קבלן יודע להזכיר בפרסומיו. אין פלא שפיבקו נטש את תכנון הווילות לאלפיון העליון ועבר לתכנון בתי דירות ביבנה, בפלורנטין וסמוך לצומת גלילות.

"זה היה הבניין הכי קונטרוברסלי שלי", מסכם פיבקו את מעמדו של המגדל בין שלל עבודותיו לאורך כארבעה עשורי קריירה. "דיברו עליו, כעסו עליו, אהבו אותו והייתה סביבו הרבה אנרגיה. הוא סוג של יציאה מהארון - פתאום אתה עושה ארכיטקטורה מסוג אחר".

---------------------------------------------

ומה חושב פיבקו על תל אביבים כעיר לעשירים מבוגרים? לחצו על התצלום 

 

 

עיר לזקנים עשירים? ככה קובע פיבקו. לחצו לראיון המלא (צילום: סיוון אלירזי)