שכונת עג'מי הפכה זה מכבר לאחד היעדים הנדל''ניים הנחשקים ביפו. בעוד הדיונים על ג'נטריפיקציה והשלכותיה נמשכים, יותר ויותר בניינים ישנים עוברים ידיים ושיפוצים. אלה שבקו הראשון לים הם המבוקשים ביותר, אך גם בלב השכונה משתנים המראות ותושבים.
באחד הרחובות הפנימיים, שחודש והפך לרחוב הולנדי, מקיפים בתי מידות ערביים כיכר קטנה ומטופחת. חלקם משופצים לעילא וחלקם עדיין מוזנחים, אבל בעלי פוטנציאל נדל"ני ואדריכלי נראה לעין. ''כשהגענו לכאן לראשונה הכיכר לא נראתה כך'', מספרים בני הזוג שבביתם החדש ביקרנו. שניהם הייטקיסטים-יזמים, בעלי חברות שהקימו, היא בתחום משחקי ילדים והוא בתחום אבטחת מידע.
במשך שנים גרו בשכונה אחרת ביפו, ותקופה ארוכה חיפשו נכס לקנייה. "רצינו בית יפואי מקורי ואותנטי, עם תקרות גבוהות. כבר כמעט אין כאלו למכירה", הם אומרים. "ראינו כל נכס אפשרי ויום אחד הגענו לכיכר הזו בעג'מי, שהיתה מזבלה מזעזעת, וראינו את הבית הזה".
הבית הוא מבנה ערבי מחולק לשתי דירות; אחת בקומת הקרקע והשנייה, שעמדה למכירה, בקומה הראשונה, עם מדרגות חיצוניות ומרפסת גג ענקית. "בלי להיכנס פנימה ולמרות ההזנחה של הבניין, אמרנו למתווך שאנחנו לוקחים אותה".
כשנכנסו גילו שבפנים המצב אינו טוב יותר: "האווירה הייתה קשה. קומה חשוכה עם תקרה גבוהה, ועוד חצי קומת גלריה'', הם נזכרים. "הקירות היו שחורים מעובש ונדרש אומץ לקחת את הבית". אך הם קלטו את הפוטנציאל ואת המרפסת הענקית, וקנו את הדירה מהמשפחה הערבית שהתגוררה בה מאז שנות ה-70 של המאה הקודמת.
הדיירים החדשים מכירים את ההיסטוריה של המבנה, ולא מתייפייפים או מטשטשים אותה: "זה היה בית של ערבים נוצרים שנבנה בשנות ה-30, ובעליו הוכרחו לעזוב עם קום המדינה. הבית עבר לידי עמידר, במשך שנים גרה בו משפחה יהודית ובשנות ה-70 עברה לכאן משפחה ערבית. הם קנו את הנכס מעמידר ואנחנו קנינו מהם". תהליך הרכישה היה מורכב, וכשהסתיים פנו למעצב הפנים סמי שלום כנפו לצורך השיפוץ והעיצוב מחדש.
לכנפו, שגר שנים ביפו ועכשיו מחלק את זמנו בינה לבין מצפה אמירים בגליל, כמה וכמה בתים שעיצב בעיר, וקל לזהות את חתימתו הייחודית, שמבקשת לכבד את המקור ולנסות להוציא ממנו את המרב באמצעות תוספות חדשות שלא מאפילות עליו. "המוטיב המרכזי היה להכניס אור ואוויר ולשמר כמה שיותר מהמהות של הבית", הוא מסביר את נקודת הפתיחה של הפרויקט.
גרם מדרגות פרטי מוביל אל הדירה – 95 מטרים רבועים ועוד 35 מ''ר בקומת גלריה, שמתאפשרת הודות לתקרה בגובה ארבעה מטרים וחצי. מרפסת כניסה קטנה מובילה אל מבואה שגודלה כחדר קטן.
למרות הגלריה שרוכנת מעל, החדרון נדמה פתוח ומואר, משום שהתקרה הנמוכה כאן עשויה ברזל וזכוכית ואור טבעי חודר מלמעלה. המבואה משמשת גם כאזור אחסון משמעותי, עם ארונות גדולים מצד אחד וארון למכונת כביסה בצד השני. כולם משתלבים בקירות ומשאירים חלל כניסה נקי ומרווח.
מרכז הבית הוא חלל מלבני פתוח בגובה ארבע מטרים וחצי. במקור היו כאן שני פסים מקבילים של חדרים פרטיים גדולים, שכל דלתותיהם נפתחות לאולם מרכזי ומאורך – חלוקה טיפוסית של בית ערבי באותה תקופה.
בשיפוץ נפתח הקיר שבין החלל המרכזי לחדר הפינתי, וכך נוצר מרחב פתוח ומשותף בין המטבח ופינת האוכל, שנמצאת בלב הבית, לסלון, שתופס היום את מה שהיה חדר סגור. יתר החדרים נשארו כשהיו. את החלוקה המקורית ניתן לזהות בזכות שטיחי הריצוף שהושארו בכוונה כפי שהיו – בכל חדר בדוגמה אחרת – ומייחדים גם עכשיו כל אזור בבית.
"החללים הגבוהים והמרווחים לא נדרשו לעיצוב יתר", מסביר כנפו. "עיקר העבודה כאן הייתה לפתוח, לנקות ולהבליט את המאפיינים המקוריים של הבית: הרצפה, החלונות והדלתות, שרק עברו שיפוץ". חלונות העץ ודלתות המרפסת שופצו ונצבעו מחדש בלבן. דלת חדר ההורים, גבוהה ורחבה בהתאם לפרופורציות הדירה, שויפה מהצבע ונותרה בגוון העץ הטבעי. גם הנמכות תקרה לא נעשו, על מנת שלא לפגוע בגובה החלל, ולכן חוצה אותו לאורכו תעלת מיזוג חשופה, שנצבעה בלבן.
הצד השני של הדירה, שבו יש גלריה, נדרש ליותר עבודה ותוכנן מחדש. במקור היו כאן חדרים עם תקרה נמוכה, וגלריה חלקית. בשיפוץ הוחלט להשאיר את הגלריה המקורית כפי שהיא, ולהרחיב אותה לאורך כל הדירה, בעזרת מערכת חדשה של קורות ברזל ורצפת עץ.
כך נוצרו למטה, במקביל לחלל הציבורי הפתוח, חדרו של הבן התינוק וחדר רחצה. הדלתות הנפתחות אל המרכז עשויות ברזל שחור, סימן להיותן תוספת חדשה. גם הקומה העליונה מובדלת סגנונית, עם קיר ויטרינה מברזל וזכוכית, שמשקיף מלמעלה על החלל הכפול. מאחוריו נמצא חדר אורחים עם חדר רחצה צמוד.
קיר מסגרות רב שימושי
ברזל שחור חוזר גם באלמנט מסגרות משמעותי, שנבנה לכל גובה קיר הכניסה לדירה. זוהי ספרייה שמטפסת מעלה במקביל לגרם המדרגות החדש, שמוביל אל קומת הגלריה ואל הגג. במפלס הראשון המדרגות מסתיימות בגשר ברזל שמוביל לחדר האורחים, וממנו אפשר להשקיף מלמעלה על כל הדירה. בסופו (מעל המבואה), ניצבת פינת עבודה קטנה, על רצפת הזכוכית.
מהגשר ממשיכות המדרגות, שרוחבן 60 סנטימטרים בלבד, לטפס אל הגג. היציאה אליו היא באמצעות חלון סקיי-לייט חשמלי, שבלחיצת כפתור נפתח כלפי מעלה. כשהוא סגור חודר דרכו שפע של אור אל המדרגות והבית כולו, וכשהוא פתוח הוא מאפשר לעלות בנוחות אל מרפסת הגג הגדולה והיפה. כך בוטל הצורך בחדר יציאה לגג, ונחסך הרבה מקום.
השיקול לא היה ביורוקרטי, להיפך: לבעלי הדירה היה מותר לבנות קומה נוספת, חלקית, על הגג, אך הם העדיפו לשמור עליו כמרפסת פתוחה וגדולה במיוחד. היא משמשת כאזור אירוח מושלם, עם מטבח קטן ומעשי, מקלחת חוץ ופינת ישיבה עם מקרן לסרטים. מכאן משקיפים אל גגות הבתים השכנים, ובין דודי המים אף מציץ הים. את כל רהיטי העץ, המטבחון, פינת הישיבה והאדניות עשה בעל הבית במו ידיו. "הכל אלתורים, אבל כיף לעשות את זה לבד", הוא אומר.
וגם פריטים שיובאו מהודו בשנות ה-80
כחלק מעיצוב הפנים בני הזוג ביקשו מהמעצב לייצר כמה שיותר מקומות אחסון. כנפו, שלא רצה לפגוע באיכויות המרחב, תכנן ארונות שנטמעים בקירות היכן שרק ניתן, ומשאירים את החדרים כריבועים נקיים. כך יכלו הדיירים לשלב בחדרים בחופשיות את אוסף הרהיטים שלהם, שהגיע ברובו מביתם הקודם.
אפשר למצוא כאן פריטי וינטג' לצד חפצים מקוריים מהודו, שאמו של בעל הבית ייבאה בשנות ה-80. "השיפוץ היה טריגר למצוא עוד פריטים בשוק הפשפשים הסמוך ולהתאים אותם לבית החדש", הם מוסיפים.
"אחרי שסיימנו עם הבית התחלנו לטפל בכיכר", הם חוזרים אל מפגש הרחובות המטופח שמתחת לבית. ביוזמתם, ויחד עם תושבי השכונה, הכיכר הקטנה נוקתה ונשתלה בה צמחייה. "היום זה מרגיש פה כמו כפר קטן", הם מסכמים. "לטוב ולרע. כי עדיין יש בשכונה הזו הרבה מורכבויות ומתחים סוציו-אקונומיים, שנובעים ממגוון האוכלוסיות שמתגוררות פה". אבל זה כבר חלק אינטגרלי מהחיים ביפו.
- עיצוב פנים: סמי שלום כנפו
- קבלן ראשי: צביקה וולפר
- נגרות: רועי בר זכאי - עבודה בעץ
- מסגרות :מסגריית בצלאל דוד
- ריצוף ואריחי קיר, השלמות ריצוף מצויר: גלוסקא
- כלים סניטריים: אלבוס
- תאורה: שוקי שוק הפשפשים, אקי פשפשים, משה פשפשים תאורה
- חלון חשמלי ביציאה לגג: חברת סקיי-רופ
