אל צמרת המגדל הזה אפשר להגיע רק עם הזמנה מלמעלה. מתוך הדירה העצומה, שמשתרעת על פני שתי הקומות העליונות במלואן, לוחצים על כפתור שמשגר את המעלית אל הלובי – ואז אפשר לעלות.
אנחנו לא מתעכבים לחינם על עניין המעלית. בהינתן האישור היא נוסקת מהמבואה, כל הדרך אל הקומה ה-41, ואז נפתחת הדלת אל אפקט הפתעה לא קטן. מה שנחשף לעין אינו סלון עוצר נשימה (הוא יגיע תיכף), אלא מסדרון קומתי רגיל לכאורה, עם מעליות. מבט נוסף מגלה את ההבדל.
העיניים מופתעות לראות חלל גדול, מואר ולא ביתי במיוחד; הסיבה לכך היא שהמבואה הייתה אמורה לשרת את שני הפנטהאוזים בשתי הקומות העליונות, אך בסופו של דבר הם נקנו על ידי אותו רוכש. הסיטואציה יצרה אתגר: איך מעדכנים את התכנון, כבר משלב הכניסה הביתה?
כדי לייצר כניסה מרשימה, החליטו המעצבים-מתכננים לחפש אמירה מקורית כבר בשלב היציאה מהמעלית. הם איתרו אותה בעזרת מרכיבים אמנותיים, חוץ-אדריכליים, שבדרך כלל אינם נכללים בסדר היום של מתכנני בתים ודירות.
בין חמש המעליות שובצו שלושה מסכים גדולים בגודל זהה לפתחי המעליות, מה שמתעתע במתבוננים. על המסכים מוקרנים ללא הפסקה מיצגי וידאו-ארט מתחלפים, בהשתתפות רקדנים-לשעבר של להקת "בת שבע", שכמו-מגיבים להופעה של המתבוננים מולם ברגע שהם יוצאים מהמעלית, והופכים מגוש צבע אבסטרקטי לרקדנים מתנועעים, וחוזר חלילה.
צפו בשתי דוגמאות מתוך הווידאו ארט:
ברווחים שבין המסכים למעליות נתלו שתי מראות בגודל זהה, כך שלבאים מחכה הפתעה חזותית מכל הכיוונים. החוויה מערערת את האוריינטציה ברגע הראשון, בבחינת פרומו לרושם שממתין בפנים.
על הפרויקט הבלתי שגרתי, שבו תוכננה דירת פאר בת 600 מטרים רבועים שקשה אפילו לדמיין את ערכה בשוק, חתומים נוימן-חיינר אדריכלים (יפתח חיינר ושרון נוימן) בשיתוף אדריכלית תמי יניב. "חיבור שתי הדירות גרר איתו הרבה השלכות", מאשרת האדריכלית שרון נוימן, שאיתה סייר ערוץ האדריכלות של Xnet בדירה. "אחת מהן היא איך, פיזית, לייצר מעבר בין שתי דירות שגרעין הבניין הענקי מפריד ביניהן".
כאמור, בתכנון המקורי היו אלה שני פנטהאוזים דו-קומתיים במרומי המגדל, אחד המוכרים בארץ. ביניהם מיקמו את גרעין המערכות הענק שמשרת את המגדל כולו, עם מסדרון קומתי-ציבורי לאורכו. לכל פנטהאוז הייתה קומת כניסה עיקרית וקומת גג קטנה יותר, עם מרפסת ובריכה שקופה, פרטית.
מרגע ששתי הדירות נרכשו בידי אותו אדם, הוא ביקש מהאדריכלים למצוא פתרון שיביא לחיבור קוהרנטי שלהן, בזמן שחוצצת ביניהן עובדה שלא ניתנת לשינוי: גרעין מערכות ומסדרון ארוך ורחב.
בקומת הכניסה, הפתרון עוד היה פשוט יחסית: המסדרון הקומתי שחוצה את הגרעין הפך למסדרון פנימי של הדירה החדשה, ומשמש כמהלך התנועה הרשמי שמקשר בין האגף הציבורי (בצד הצפוני) לאגף הפרטי (בצד הדרומי). כאב הראש הרציני המתין למתכננים בקומת הגג. כאן אי-אפשר היה לחבר בין שתי הדירות במהלך תנועה פנימי, והאדריכלים נאלצו למצוא פתרון מחוץ לקופסה, שהוא למעשה גם מחוץ לבניין.
הם הרסו את פנים הקומה העליונה של הדירה הצפונית (במהלך שיש בו ויתור על מטראז' יקר), ובתמורה קיבלו אישור מהעירייה ומאדריכל המגדל להשתמש בזכויות הבנייה הללו להקמת גשר חיצוני. הגשר תלוי לרוחב חזית הבניין, מחבר בין שתי מרפסות הגג, ומשמש כמעבר היחיד בין שני חלקי הקומה העליונה. כפועל יוצא הוא הגדיל את מרפסת הגג, שנמתחת עכשיו לאורך כל הקומה. למי שאינו סובל מפחד גבהים, מדובר בנקודת תצפית עוצרת נשימה, שמציעה פנורמה של שלושה כיווני אוויר ושמיים.
חלל כפול תוך הורדת שטח הדירה
רגע אחרי שמתאוששים מהחוויה האינטראקטיבית בלובי, מסתכלים ימינה ומוצאים את דלת הכניסה האמיתית. פונים שוב ימינה, ונכנסים אל האגף הציבורי רחב-הידיים. זהו אקווריום מלבני גבוה, שמבעד לזגוגיותיו נשקפים עיר וים.
על רצפת החלל הפתוח פרקט מלוחות אלון בהיר, במידות ארוכות ורחבות במיוחד. "את הפרקט הזה ראיתי בגלריה סאצ'י בלונדון, וידעתי שהוא יתאים לכאן", אומרת נוימן, ונדמה שהיא מתארת את מאפייני העיצוב כולו: איכותי, יקר ואלגנטי.
ראשון במערך הציבורי נמצא סלון האירוח, שגובל במרפסת צרה וארוכה. תקרתו נמוכה יחסית, מסמנת את גבולותיו בחלל הגדול, וכאשר מביטים למעלה כדי להבין מהיכן משתקפים כתמי האור והצל, מגלים מלבן זכוכית, שנחרץ בתקרה לטובת בריכת שחייה (אחת משתיים שמותקנות במרפסת הגג), כך שהשוחים נראים ברזולוציה גבוהה במיוחד כשהם משכשכים מעל יושבי הסלון. "מלבד העובדה שמדובר בבית פרטי, זה גם בית שנועד לארח", מסבירה נוימן. "מתקיימים כאן אירועים רבי משתתפים, והתכנון, בפנים ובחוץ, בא לענות גם על זה".
כל הריהוט חדש. "מלבד שטיח, הדייר ומשפחתו הגיעו לכאן מהבית הקודם בלי כלום", מספרת האדריכלית. וכך, היא ועמיתיה קיבלו את הרשות לבחור הכל: מכורסאות וספות ועד עבודות אמנות ופריטי עיצוב (שבחלקם גם עוצבו בידי האדריכלים).
שאר האגף הציבורי, שנמצא מעבר לסלון המלבני והנמוך, נפתח כלפי מעלה וזוכה לגובה כפול של 8.5 מטרים, הודות לביטול הקומה העליונה. זהו החלק המרכזי, המשמעותי וגם המוצלח ביותר מבחינה אדריכלית.
הוא כולל את האלמנט המרכזי של הבית כולו: קיר נגרות עצום, שמשתרע לכל אורכו ולכל גובהו של החלל הציבורי. הקיר מתחיל מהסלון, שם הוא משמש כרקע נמוך לטלוויזיה, ואז מטפס לכל הגובה וממשיך עד קצה המטבח. עבודת הנגרות אינה שגרתית, ונראית כמו תבליט דומיננטי, בגלל השימוש בארבעה עומקים שונים עם ניואנסים קטנים ביניהם, מה שיוצר נראות תלת-ממדית של החזית. היא נצבעה בשחור בטכניקה סרוקה בעבודת יד ובשילוב פורניר בהיר.
מעבר לממד הדקורטיבי, מסתיר קיר הנגרות את גרעין הבניין שנמצא מאחוריו, מכיל את כל המערכות (כגון מיזוג וחשמל), יש בו ארונות אחסון כלליים (באחד מהם הופתענו למצוא מצנח מילוט, שהוא פריט חובה בגבהים האלה) ונישות לתצוגת עבודות אמנות ועיצוב. כן משולבות בו דלתות נסתרות לאגפים הפרטיים – אחת מהן מובילה אל מעבר חבוי והשנייה לסוויטת השינה; נגיע אליהם בהמשך.
חלקו האחרון של הקיר משמש למטבח: מצניע מקרר ומכשירים חשמליים, כשנישה שנפערה בו מתפקדת כפינת קפה וכאזור עבודה משני. אזור העבודה הראשי ניצב במקביל לקיר הנגרות: אי ארוך ולא גדול במיוחד, עם ארונות שחורים ומשטח דקטון אפור, כיור אינטגרלי וכיריים. על האי נשען דלפק אכילה גבוה ופשוט, עשוי בסיס ברזל שחור ופלטה עליונה מעץ מושחר.
פינת האוכל הרשמית היא שולחן עץ דקיק באורך ארבעה מטרים, שממוקם במרכז המרחב הציבורי, שטוף אור שמש מהחלונות שעוטפים את הדירה. תקרת הבריסול הגבוהה שהותקנה שמונה מטרים מעליו משמשת כגוף תאורה ריבועי, ששוטף את החלל בתאורה מלאכותית אחידה. ברקע, על גבי הקירות שהפרידו במקור בין שתי הקומות, ביקשו האדריכלים לייצר קיר ירוק; משהתברר כי התחזוקה תהיה כמעט בלתי אפשרית, הוחלט "לנטוע" שם צמחייה מלאכותית.
בימים אלה שוקדים המתכננים על תוספת "וואו" רצינית בתחום התאורה, שמתבצעת במפעל בגרמניה. לקיר הארוך יוצמדו ארבעה גופי תאורה רובוטיים שמזכירים את המנורות של "פיקסאר", לכל אחד מהם ציר באורך כמה מטרים, כך שהם "ישוטטו" מעל המטבח ופינת האוכל בשלל אופציות – לפי בחירת המשתמש – לכדי פסל תאורה ארבע-ראשי דינמי, שישנה מאוד את תמונת האגף הציבורי.
בין שלושת חלקי האגף הציבורי – סלון, מטבח ופינת אוכל – ניצב האלמנט השני המשמעותי בקומה: גרם מדרגות שחור ומרשים, שאינו מחובר לאף קיר ומתבלט על רקע קיר הארונות. "המדרגות עשויות סיבי פחמן, מה שמאפשר להן לעמוד חופשיות בחלל", מסבירה שרון נוימן. "חיפשנו חומר שיגשר על גובה של יותר משתי קומות בלי תמיכות, וכך הגענו לחומר הזה, שבדרך כלל בונים ממנו חלליות וציוד ספורט".
גרם המדרגות בנוי משני מהלכים של מדרגות קלות עם פודסט ביניהם, והופך לגשר תלוי בקומת הגג, שממנו משקיפים אל הסלון-מטבח או יוצאים החוצה, אל המרפסת והבריכה. את השחור-האטום של המעטפת מאזנים המדרגות והגשר, המחופים בעץ בהיר, בגוון תואם לפרקט ולנישות בקיר הנגרות.
במרפסת הגג שמעל החלל הציבורי תוכננו מטבח חוץ מאובזר, בר ישיבה גבוה עם נוף מסחרר, הבריכה שכבר הזכרנו (שיכולה להיסגר בדק-עץ כדי לאפשר משטח גדול יותר באירועים כאלה ואחרים), וגם מקלחת חוץ פתוחה בסוף הרחצה, או סתם כדי להתרענן בלי לשחות לפני כן. מי שמעדיף חדר רחצה בתוך הבית ולא מקלחת תחת השמיים, ייכנס מהמרפסת וימצא אותו בסמוך.
המרפסת מתחברת אל הגשר, שבולט מן המגדל ומקשר בין שתי הדירות אל החלק הדרומי של הבית. לאורך הגשר יכולים האורחים להתרווח על ספות ולהשקיף למרחוק, במרחק בטוח מהמעקה השקוף.
סוויטה לאורחים וחדרי שינה לילדים
אחרי אור הזרקורים האדריכלי והעיצובי על האגף הציבורי, שנועד להפגין רושם רב כפרויקט יוצא דופן, עוברים לצד הדרומי של הדירה – שבו החדרים הפרטיים – והטונים נרגעים בהתאמה. העיצוב ממשיך להיות עקבי ואיכותי, אך המידות והחומרים מתקרבים יותר לסטנדרט.
האגף הפרטי נמצא בקצהו השני של המסדרון המקשר. החלל המרכזי בו מאכלס סוויטת אורחים עם סלון קטן, שבתקרתו משתקפת בריכת השחייה השנייה. האורחים נהנים כאן מתנאים של מלון יוקרה, עם מטבחון נסתר בתוך ארון, חדר שינה נעים, וגם חדר רחצה מרווח עם קירות זכוכית חשמליים, שהם שקופים או אטומים בלחיצת כפתור: אפשר להשקיף דרכם אל הנוף, או לכבותם למען פרטיות. לא שיש איזשהו שכן מול העיניים: הדירה גבוהה דיה כדי להבטיח אפס שכנים, נכון לעכשיו.
דלת הזזה נסתרת מפרידה בין סוויטת האורחים לאגף חדריהם של הילדים. בדרך אליו חולפים על פני גרם מדרגות ייחודי, שאינו נופל מקודמו ברמת המקוריות, ואף עולה עליה. הוא בנוי כמדרגות לולייניות עשויות משכבות דקות של לוחות ליבנה שהודבקו זה לזה, סביב עמוד קונסטרוקטיבי שגם הוא עשוי שכבות ליבנה. בהיקפן עטופות המדרגות ביריעת ברזל דקיקה, שנצבעה בלבן.
זו עבודה מוקפדת ויפהפייה של נגר-אומן מצטיין באיכות הפרטים והגמר, ורק המיקום הנסתר, בתוך חלל-מעבר דחוס יחסית וסמוך למעלית פנימית (התא שלה עגול גם כן), מונע ממנה לקבל את מלוא הכבוד שהיא ראויה לו.
אגף הילדים כולל שלושה חדרי שינה ושני חדרי רחצה. ביחס לממדים של הדירה, מפתיע לראות את החדרים הקטנים-יחסית, שרוהטו בפשטות, עם מיטה זוגית וארון בגדים. עדיין, העיצוב נעשה בתשומת לב והנוף ממשיך להיות נכס עיקרי. בסמוך לחדרים האלה נמצא הממ"ד, שמשמש בעתות שלום כחדר שירות.
מסדרון סודי
אפשר לעבור מחדרי השינה לסלון גם בדרך אחרת, נסתרת. מסדרון פנימי אחר מתחבא מאחורי קיר הנגרות הגבוה, וכך יכולים בני המשפחה להימנע מההליכה הארוכה שתוארה קודם, ולהגיע מחדרי השינה והרחצה שלהם ישירות למטבח.
מעט הלאה, והאדריכלית מפתיעה עם סוד נוסף שמתחבא בקיר הארוך. היא דוחפת אותו בעדינות, ואז נפתח מסדרון שלישי, שדרכו מגיעים הפעם אל הסוויטה של בעלי הדירה. אחרי כמה צעדים, מופיעה מבואה עם ספרייה לכל אורכה, והיא מובילה אל שירותי אורחים.
הספרייה הלבנה מתגלה כקיר נייד, שנפתח ומסתיר מאחוריו את חדר העבודה. מכאן נכנסים אל הסוויטה הפרטית, וזוהי למעשה דירה בתוך דירה: כשאין אורחים וילדים, מצטמצם הבית לאזור המטבח, חדר העבודה ויחידת השינה, כשכל המעברים ביניהם הם ישירים ופרטיים.
להתקלח בשקיפות. אין שכנים
השקיפות ההיקפית של המגדל מגיעה גם לאזור הכי פרטי, ללא מסננים ומיסוכים: חדר הרחצה השקוף של בעלי הדירה. בניגוד למקובל במגדלים, שבהם חדרי הרחצה צמודים לגרעין וסובלים ממחסור באור ובאוויר טבעי, כאן הוצמד החדר לחזית הבניין השקופה, וכך הוא נהנה מנוף, מאור שמש אמיתי ומאוויר פסגות.
השקיפות ממשיכה גם בעיצוב הפנים של החדר, שמעצים את החוויה המוחצנת ממילא, עם קירות זכוכית שמחלקים אותו למקלחון וחדר שירותים נפרד, על רקע קירות מחופים קוריאן לבן ורצפת אפוקסי שחורה.
בהמשך המסדרון הפרטי נמצא חדר השינה, שמרוהט בפשטות. המיטה פונה אל הנוף ובגבה קיר מחופה עץ בהיר, שמאחוריו נמצא חדר ארונות רחב-ידיים ועתיר ביגוד והנעלה. גם כאן, מלאכת הנגרות מציבה רף גבוה במיוחד.
חדר כושר בתוך קיר נגרות
בחזרה למדרגות הליבנה הספירליות: כאשר עולים בהן לקומה העליונה של האגף הפרטי, הן הופכות בהדרגה למעקה עץ מעוגל של הקומה הזו. כאן נמצא סלון נוסף, משיק למרפסת הגג, והוא משמש כחדר טלוויזיה וכאזור התעמלות וכושר.
האדריכלים שמרו על אותה חומריות, עם רצפת פרקט תואמת וקיר נגרות כהה, שגם כאן עוטף את גרעין הבניין (מצדו השני) ומסתיר מטבחון נסתר, מערכת קולנוע ביתית ומכשירי כושר מעוצבים, שנשלפים ממנו בלחיצת כפתור. לצד הסלון יחידת אירוח נוספת, מצוידת בחדר שינה ורחצה ומציעה עוד מרפסת פינתית פרטית.
לעומת קומת האירוח הציבורית, שבה כל התאורה היא טכנית ומוטמעת בתקרות, כאן מופיעה סדרה של גופי תאורה דקורטיביים שחורים, שמדגישים את גרם המדרגות המיוחד ואת פינת הישיבה.
תהליך של חמש שנים
התכנון, ההיתרים לשינוי ולשיפוץ של שתי הקומות ארכו לא פחות מחמש שנים, אך עבודת האדריכלים לא הסתכמה בתכנון ובעיצוב, בבחירת החומרים ואף לא בבחירת הרהיטים העיקריים. נוימן ושותפיה למלאכה היו מעורבים בכל השלבים והפרטים, עד לאכלוס: בחירת כלי האוכל וכלי ההגשה, ציוד לקוקטיילים שהותאם למידותיו של קיר הנגרות, טקסטיל ופריטים דקורטיביים, כדוגמת ביצי החרסינה של האמנית מרתה ריגר, ולבסוף אצירת אוסף האמנות המתהווה של הדיירים. "לא הייתה להם שום נגיעה לאמנות לפני כן", מספרת נוימן, "וההתעניינות החלה בעקבות הפרויקט".
ולמי שתוהה: במרפסת של הקומה ה-42 עדיין שומעים את רעשי הרחוב, ובשיא הקיץ אפילו מרגישים את הלחות. אבל אין מה לעשות: הבריזה כאן הרבה יותר טובה, והייאוש מהכאוס הישראלי הרבה יותר נוח – במיוחד כאשר נכנסים מהמרפסת פנימה, וחוזרים להתבונן על הכל מלמעלה, מאוד מלמעלה.
--------------------------------------
מעדיפים לראות דירות קטנות? לחצו על התמונה:
תכנון: נוימן-חיינר אדריכלים, בשיתוף תמי יניב אדריכלות | אדריכלית אחראית – ויקטוריה בלמן | קבלן – ירון טיבט | ניהול פרויקט – וקסמן גוברין גבע | ביצוע מדרגות קרבון – אסא אלונזו | ביצוע נגרות קירות מכילים – אייל כנרתי | צביעת נגרות קירות מכילים – ראלף לורן, אשלי| ביצוע מדרגות ספירליות, ספריה מסתובבת, נגרות – אנטון | ביצוע מעקה מדרגות ספירליות, פסלים בפינת האוכל – אייל שלם | אספקת פרקט one room plank – פרקטים | אודיו וידאו – סאונד איידיס | ביצוע בריכות – עלי ראובני, אילון הנדסה | ביצוע מנגנון רצפה נעה בבריכות – אגור | מטבחים – בופי | וילונות – רנבי | תאורה – מיכל קנטור | ביצוע מיצג אמנות לובי מעליות – הפקה, צילום, בימוי – ניר בקאי, בשיתוף רקדני בת שבע לשעבר | טרצו –CONTACT-CR | גינון – ניר – גנן על הגג | אספקת ריהוט – הביטאט, טולמנ'ס, דה בוקס | אספקת כלים סניטרים – חזי בנק | קוריאן – אילן אזולאי | מנהל פרויקט – שלום טל | ניהול ביצוע בשטח - רן הכלר
