אופנה
ערוצים
מלניה, זה לא יעבוד: אי אפשר להתחפש לג'קי קנדי הסרט החדש "ג'קי" מוכיח שוב כי צריך יותר מחליפה בצבע תכלת כדי לנכס את הסטייל של מי שהצליחה לשנות לעד את התדמית של הבית הלבן ואת המושג הגברת הראשונהלהמשך קריאה...
צילום: Gettyimages
חליפות החצאית והקארה הנאה זכורים לא פחות ממשבר הטילים עם קובה. ג'קי קנדי, 1961
בשם הוולגריות: האם עולם האופנה ודונלד טראמפ קורצו מאותם חומריםתעשיית האופנה האמריקאית ממשיכה למחות כנגד הבחירה בטראמפ כנשיא ובמלניה כגברת הראשונה, אולם תערוכה חדשה בברביקן מבהירה כי רב הדמיון על השוני ביניהםלהמשך קריאה...
צילום: Gettyimages
אצל טראמפ, הוולגריות היא כמו אצבע בעין של הטעם הטוב. הוא בחר בכוונה בסגנון מוגזם, מוזהב ויוקרתי, מנקר עיניים וגס
הון-סגנון, גרסת תחילת המאה ה-20: הכירו את הרוזנת גרפול הצרפתייהתערוכה חדשה בפריז מספקת הצצה למלתחה המרהיבה של אשת האצולה הזוהרת, שגרמה למרסל פרוסט להתחנן לתמונתה והפכה למוזה עבור מעצבי אופנהלהמשך קריאה...
צילום: Pierre Antoine
היתה אחת הנשים הנערצות בפריז בחצי הראשון של המאה ה-20. התערוכה על הרוזנת גרפול
מרחק נגיעה: איך משפיעים הבדים שאנו לובשים על חיינולמה בני האדם מאבדים בהדרגה את חוש המישוש, איך זה קשור לתרבות המסכים והאם כדאי להלביש ילדים בבגדי משי? על הקשר בין חומרים, אופנה ואמנות הלבושלהמשך קריאה...
צילום: רן גולני
מעבר לזוהר, לצילומי דוגמניות ולתצוגות אופנה, אנחנו חיים בתוך הבגדים שלנו והם נוגעים בנו. זמש בקולקציה של אילנה אפרתי
אורורה מאירה את תל אביב: הצצה לארון של הפאשניסטה בת ה-86היא מוקפת בצעירים שלובשים אפור, אבל בכל בוקר כשהיא נכנסת לבית הקפה אי אפשר להסיט מאורורה את המבט. תיעדנו את המלתחה של האישה שנשארת פריזאית גם כשהיא חיה ליד הים

 

אנחנו יושבות לשתות את הקפה בבוקר בבית הקפה השכונתי ליד הבית. שולטת כאן מין אווירת "נעלי בית ישנות", עם רהיטי עץ משופשפים משימוש, שולחנות קטנים מחופים בפורמיקה ולידם שרפרפים קטנים יותר המשמשים ככיסאות, מכונת קפה איטלקית בגוון בהיר, כד ובו פרחים טריים. הקירות מחופים עץ כהה וליד החלון הגדול הקרוע אל הרחוב הסואן, נמצא ספסל עץ חום עליו רובץ לפעמים חתול הבית.

 

 

יושבי בית הקפה הם מבקרים קבועים הלבושים באופן תל אביבי עכשווי, אולי מעט משודרג. רובם ככולם בגוונים אופייניים של אפורים וחומים מעט דהויים, בכוונה כמובן.

להמשך קריאה...
מסע אל היופי הפראי: הצצה לתערוכת הרטרוספקטיבה של אלכסנדר מקווין200 פריטי לבוש שיצר מעצב האופנה הבריטי בשנים 2010-1992, המוצגים במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, מציגים את סיפורו העצוב של וירטואוז היופי שלא מצא שלווה עד להתאבדותו

שבת של אמצע מאי, מזג האוויר החמים והשמש הזוהרת הוציאה את המקומיים אל הדשאים והגנים. אנחנו, שהתכוננו לעמוד בתורים ארוכים בכניסה לרטרוספקטיבה של אלכסנדר מקווין - "יופי פראי", נהנינו מכמות המבקרים הדלילה שאפשרה צפייה שלווה באחת התערוכות העשירות והמרתקות שראינו אי פעם.

הרטרוספקטיבה של המעצב הבריטי הגיעה לעיר הולדתו ארבע שנים אחרי שהוצגה במוזיאון המטרופולין בניו יורק. התערוכה נאצרה מחדש במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ונוספו לה עוד פריטים ואביזרים מאספנים מקומיים.

להמשך קריאה...
יופי הוא כוח: סיפור ההצלחה של הלנה רובינשטיין כנגד כל הסיכוייםהיא היתה מהגרת יהודייה וענייה, אך הנסיבות לא עצרו אותה מלהקים אימפריית קוסמטיקה. לפני שנשים זכו להשמיע את קולן במרחב הציבורי, הלנה רובינשטיין עזרה להן לפתח ביטחון עצמי

 

אם היו שואלים אתכם מה היו הסיכויים של מהגרת יהודייה חסרת כל, ואולי מעל הכול – אישה, להצליח כיזמית עסקית בתחילת המאה ה-20, מה הייתם עונים? התיאור הזה עונה כמעט על כל הסטריאוטיפים של אוכלוסיות מוחלשות ומודרות בחברה. באירופה ובארצות הברית של המאה ה-20, נשים, מהגרים, עניים, ויהודים סבלו מאפליה, מגבלות חברתיות ומכשולים רבים שנועדו למנוע מהם להיות חלק פעיל בחברה. אבל אישה אחת, הלנה רובינשטיין, מהגרת יהודייה מקרקוב שבפולין, שהגיעה ממשפחה דלת אמצעים, הצליחה כנגד כל הסיכויים להפוך לאשת עסקים שעמדה בראש אימפריית קוסמטיקה חובקת עולם.
להמשך קריאה...
מגלה מטפחת, מסתירה טפחיים: מסע בעקבות כיסוי הראש באיסטנבוללמרות שבעולם המערבי נתפס בדרך כלל הלבוש המוסלמי כמגבלה שמצרה את צעדי הנשים, בטורקיה גילינו שהחזרת המראה הדתי לרחובות מעניקה לנשים רבות דווקא חופש אופנתי
בסוף דצמבר החורף הגיע לאיסטנבול. פתיתי שלג רכים עפים ברוח ומקפיאים את הפנים. אני מכסה את הראש בכובע המעיל שלי ונאבקת במטרייה שלא תתהפך ברוח. מסביבנו נשים העטויות כיסויי ראש צבעוניים, מוסיפות עליזות לנוף החורף האפרורי ומגינות על ראשן מהרוח הקרה. כאן הן משתלבות באופן טבעי בתפאורת הרחוב ובקו הרקיע המפורסם של העיר, המרובה כיפות וצריחי מסגדים.

 

 

מאז שנת 2013, כאשר החזירה הממשלה את המנהג המסורתי ואישרה לנשים לעטות כיסויי ראש גם במשרדי ממשלה ואוניברסיטאות, כאילו נפלה החוליה האחרונה ברפורמת קוד הלבוש החילוני של אטאטורק, מנהיג טורקיה המודרנית.

להמשך קריאה...
מאובמה ועד יעלון: הפוליטיקה של החליפההגיע הזמן לעדכן את קוד הלבוש הפוליטי והעסקי ולהזרים לו דם חדש עם חליפות קיציות מבדים בהירים ההולמים את מזג האוויר הלוהט. ברק אובמה אולי טעה בפרטים הקטנים, אבל צדק בגדול

כמי שחוקרות במשך עשרים שנה את ספקטרום גווני החאקי, החול, הבז' והטבעי, לא יכולנו להתעלם מהפולמוס הזועם-נרגש סביב החליפה הבהירה של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה. לטעמנו, הבז' הוא אחד הגוונים הנפוצים והלבישים ביותר, שמשום מה לא זוכה לתשומת לב ראויה. החאקי היה הבסיס לאוסף א"א 100% כותנה שלנו, ולכן התפלאנו לגלות מהומה כה גדולה סביב חליפה אחת פשוטה ובהירה.

 

 

בעינינו, לא מתקבל על הדעת ללבוש שחור בקיץ, בטח לא בישראל שטופת השמש. אבל כפי שהוכיחה פרשיית החליפה, קוד הלבוש הגברי משרטט גבולות נוקשים במיוחד ומגביל מאוד את אפשרויות הלבוש.

להמשך קריאה...
סרבל כחול או חליפה מחויטת: מה בגדי העבודה אומרים עלינו איך משפיעים הבגדים שאנו לובשים לעבודה על ההתנהגות שלנו ועל מי שעומד מולנו? תערוכה מיוחדת במילאנו מציעה פרשנות חדשה לבגדי עבודה

מה הקשר בין העבודה שלנו לבגדים שאנחנו לובשים? באיטלקית יש פתגם ידוע האומר "הבגד עושה את הנזיר", כלומר, הלבוש מצביע על תפקידו החברתי והמקצוע של הלובש. היום עדיין יש בעלי מקצוע שנדרשים ללבוש מדים, כמו רופאים, טכנאים, בנקאים, דיילים וטבחים, אבל רוב האנשים חופשיים ללבוש לעבודתם כל בגד שירצו ולכן הלבוש הפך לאמצעי לביטוי אישי. אם המדים נחשבים לעתים כסוג של מגבלה לא נוחה על הבחירה החופשית, הרי שהחופש להתלבש לעבודה ללא קוד ברור, כמו בישראל, מעורר מחשבה על ההשפעה ההתנהגותית שיש לתלבושת על הלובש ועל מי שמולו. מה המשמעות החברתית של הבגדים שאנו לובשים כל בוקר לעבודה?

להמשך קריאה...
אילנה אפרתי מעצבת בגדים בתל אביב וחיה בכפר איטלקי. ד"ר אור רוזנבוים חוקרת היסטוריה בקיימברידג' ובבולוניה