שבת של אמצע מאי, מזג האוויר החמים והשמש הזוהרת הוציאה את המקומיים אל הדשאים והגנים. אנחנו, שהתכוננו לעמוד בתורים ארוכים בכניסה לרטרוספקטיבה של אלכסנדר מקווין - "יופי פראי", נהנינו מכמות המבקרים הדלילה שאפשרה צפייה שלווה באחת התערוכות העשירות והמרתקות שראינו אי פעם.

הרטרוספקטיבה של המעצב הבריטי הגיעה לעיר הולדתו ארבע שנים אחרי שהוצגה במוזיאון המטרופולין בניו יורק. התערוכה נאצרה מחדש במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון ונוספו לה עוד פריטים ואביזרים מאספנים מקומיים. הצגת הרטרוספקטיבה על עבודתו מחדדת את התרומה החשובה של מקווין לתרבות המודרנית, ומוכיחה שניתן להתייחס לאופנה ולמעצב אופנה באותו אופן כמו ליוצר בכל תחום אמנותי אחר – ציור, פיסול, ספרות.

אופנה היא לא דבר שניתן באמת ללמוד בבית הספר. תצוגת אביב-קיץ 2001 של אלכסנדר מקווין (צילום: © Anthea Simms)
אופנה היא לא דבר שניתן באמת ללמוד בבית הספר. תצוגת אביב-קיץ 2001 של אלכסנדר מקווין (צילום: © Anthea Simms)

לונדון, העיר בה נולד ויצר, היתה עבור מקווין מקור בלתי אכזב להשראה. הוא אמר ש"יש מעצבים שנוסעים לארצות רחוקות כדי לספוג השראה, אני פשוט מוצא את ההשראה בלונדון". אפשר להבין אותו. העושר והרבגוניות התרבותית והאתנית, רובעי המהגרים, השווקים, האוצרות החבויים בארכיוני המוזיאונים שנאספו והגיעו לכאן מרחבי האימפריה הגדולה – כל אלה מספקים מקורות השראה בלתי נדלים.

לצד ההשראה, גם הביצוע אפשרי בלונדון. תרבות החייטות שהשתמרה, המסורות העתיקות של עיצוב וייצור טקסטיל, אומני רקמה, מעצבי אביזרים, כובענים וסנדלרי עילית, כל הידע והקראפט נמצאים כאן. מקווין ידע לעשות בכל אלה שימוש גאוני, ומי שעוסק בעיצוב יכול להעריך את חשיבות חומרי הגלם והידע, ואת היכולת יוצאת הדופן שלו.

עבודה אינטנסיבית והתמכרות לקוקאין הובילו אותו למסלול ללא מוצא. אלכסנדר מקווין (© Marc Hom Trunk Archive)
עבודה אינטנסיבית והתמכרות לקוקאין הובילו אותו למסלול ללא מוצא. אלכסנדר מקווין (© Marc Hom Trunk Archive)

כדי לחוות את התערוכה ולהבין את העבודה של המעצב המוכשר הזה, צריך להבין גם את הקונטקסט הביוגרפי, החברתי והתרבותי בו הוא פעל. לכאורה, היצירה של מקווין עוסקת ביופי, בגבולותיו ובמשמעותו, אך רבות הן השכבות המסתתרות מתחת לבגדים המדהימים שיצר. מקווין הוא אמן היופי. וירטואוז המתעתע בצופה, אשר מצדו נלכד כמו פרפר כשנשימתו נעתקת מול הפיתוי שמציע המעצב.

כובע של פיליפ טרייסי בתצוגת אביב-קיץ 2008 של אלכסנדר מקווין (צילום: © Anthea Simms)
כובע של פיליפ טרייסי בתצוגת אביב-קיץ 2008 של אלכסנדר מקווין (צילום: © Anthea Simms)

להשגת היופי הזה נדרשו שנים של מחקר וחיפוש. מקווין נהג לשבת באותו מוזיאון ויקטוריה ואלברט שבו מוצגת עכשיו התערוכה במשך ימים רבים, לנבור בארכיונים ובאוצרות הטקסטיל המופלאים ביותר שהובאו לכאן מכל רחבי העולם. הסקרנות, התשוקה והשאפתנות של מקווין הוכחו כמשתלמים. הם הבסיס למעיין היצירתיות הבלתי נתפס שנבע ממנו בקריירה הקצרה שלו. בתערוכה מוצגים כ-200 פריטי לבוש ואביזרים שנוצרו בשנים 2010-1992.

מתוך התערוכה Savage Beauty במוזיאון ויקטוריה ואלברט (באדיבות Victoria and Albert Museum, London )
מתוך התערוכה Savage Beauty במוזיאון ויקטוריה ואלברט (באדיבות Victoria and Albert Museum, London )

התערוכה הזו מחזקת את האמונה כי אופנה היא לא דבר שניתן באמת ללמוד בבית הספר. תהליך הלימוד הוא בלתי נגמר וחייב להיות אישי ולנבוע מתוך סקרנות אינטלקטואלית, רגש, תשוקה, שאפתנות ועבודה קשה. מעצב אמיתי מספר סיפור אמיתי, ולמקווין היה סיפור כזה. בגיל 16 הוא נזרק מבית הספר. אז, למעשה, התחילה הקריירה שלו כחייט וכשוליה ברובע סיוויל רואו בלונדון, היכן שממוקמים חייטי עילית התופרים בגדי גברים לפי מידה. הידע שרכש שם היה מפתח להצלחה שלו. הוא ידע לבנות בגדים, לא רק לדבר על השראה.

תצוגת האופנה של אלכסנדר מקווין לעונת אביב-קיץ 2007 (צילום: gettyimages)
תצוגת האופנה של אלכסנדר מקווין לעונת אביב-קיץ 2007 (צילום: gettyimages)

אחרי שנים של התמחות אצל חייטים, עבר מקווין לעבוד עם מעצבי התלבושות Angels and Bermans. גם העבודה הזו תתרום את חלקה בעיצוב הזהות שלו כמעצב. הוא היה אסיסטנט אצל המעצב רומיאו ג'ילי במילאנו, וחזר ללונדון כדי ללמוד בבית ספר לאופנה. פרויקט הגמר שעיצב בסיום לימודיו נקנה בשלמותו על ידי האספנית ואייקון האופנה איזבלה בלאו, שהיתה במשך שנים ידידה קרובה ותומכת שלו. היא גם שימשה כמוזה רבת השפעה, עד להתאבדותה ב-2007.

ידע לבנות בגדים, לא רק לדבר על השראה (באדיבות Victoria and Albert Museum, London )
ידע לבנות בגדים, לא רק לדבר על השראה (באדיבות Victoria and Albert Museum, London )

הביקור בתערוכה מדגים כיצד מקווין מפתה באמצעות היופי. בין הפריטים מורגשת אנרגיה רבה של פיתוי, כמעט חייתיות. הוא שואל מהחיות את "הלבוש" שהעניק להן הטבע כדי לפתות את בני האדם: נוצות, קרניים, עורות, פרוות, קשקשים, צבעים בהשראת מעמקי הים. אבל היופי המושלם הזה מותיר תחושה של אלימות, של הרס, כמו הסרטון מתצוגה שבו רואים דוגמנית בשמלה צחורה כשרובוטים מתיזים עליה צבע ומכתימים אותה במין אקט ברוטאלי והרסני. הוא התאכזר לדוגמניות ועיצב להן נעליים בלתי ניתנות להליכה או הריץ אותן על המסלול עד לאפיסת כוחות. בהשראת הסרט "הם יורים גם בסוסים", התחושה היא של יופי מעיק ומפחיד.

שאל מהחיות את "הלבוש" שהעניק להן הטבע, כדי לפתות את בני האדם (באדיבות Victoria and Albert Museum, London )
שאל מהחיות את "הלבוש" שהעניק להן הטבע, כדי לפתות את בני האדם (באדיבות Victoria and Albert Museum, London )

מקווין עשה את הכמעט בלתי אפשרי. מצויד בכישרון ובתשוקה שאינה יודעת שובע, הוא הצליח לטפס בסולם המעמדות הבריטי הנוקשה. כבן למעמד הפועלים מהאיסט אנד, הצליח לגעת בשמי התהילה והזוהר. כמו איקרוס, הכנפיים שהטיסו אותו אל השמש נמסו באש התהילה. הצד ההרסני שהיה בו בא לידי ביטוי בחייו האישיים. עבודה אינטנסיבית והתמכרות לקוקאין הובילו אותו למסלול ללא מוצא. הוא סיים את חייו בהתאבדות בתלייה בביתו בלונדון בשנת 2010. כעת, למרבה האירוניה, מציעים בבריטניה לקשט בדיוקנו את השטר החדש של 20 פאונד.