מה הקשר בין העבודה שלנו לבגדים שאנחנו לובשים? באיטלקית יש פתגם ידוע האומר "הבגד עושה את הנזיר", כלומר, הלבוש מצביע על תפקידו החברתי והמקצוע של הלובש. היום עדיין יש בעלי מקצוע שנדרשים ללבוש מדים, כמו רופאים, טכנאים, בנקאים, דיילים וטבחים, אבל רוב האנשים חופשיים ללבוש לעבודתם כל בגד שירצו ולכן הלבוש הפך לאמצעי לביטוי אישי. אם המדים נחשבים לעתים כסוג של מגבלה לא נוחה על הבחירה החופשית, הרי שהחופש להתלבש לעבודה ללא קוד ברור, כמו בישראל, מעורר מחשבה על ההשפעה ההתנהגותית שיש לתלבושת על הלובש ועל מי שמולו. מה המשמעות החברתית של הבגדים שאנו לובשים כל בוקר לעבודה? כיצד מקצועות חדשים שהופיעו בשנים האחרונות משפיעים על אופן הלבוש שלנו?
ההיסטוריה של בגדי העבודה מעוררת השראה בעינינו. לפני כשני עשורים יצרה אילנה אוסף בגדי חאקי המושפע מבגדי העבודה של אתא. האוסף עוצב עבור נשים עירוניות ובעלות קריירה מכותנות עמידות במראה נקי. בגלל ההיסטוריה האישית שלנו עם בגדי העבודה כהשראה ליצירה, שמחנו לראות שהרעיונות האלה נמצאים במרכזה של תערוכה חדשה בנושא "בגדי עבודה" שראינו במילאנו.
בתערוכה מוצגים 40 "בגדי עבודה" שעיצבו מעצבי אופנה מובילים כמו איסי מיאקי, ויויאן ווסטווד, אנג'לה מיסוני, אנטוניו מאראס ועוד. חלק מהמלבושים מתאימים לעבודות יוצאות מגדר הרגיל (כמו לוכד עננים) וחלק לעבודות רגילות למדי, כמו מגדלת גזרים. הבגדים מזמינים לחשוב מחדש על האופן שבו הלבוש שלנו נתפס בעיני החברה. חולצת הוואי, סנדלי אצבע, כובע בייסבול לבן ומחשב mac הם "החליפה העסקית" של העובד הפוסט-תעשייתי (או, כמאמר המעצב אנדראה בראנצי, העובד ה"פוסט-פורדיסטי"). האם החברה מתייחסת לעובד כזה בפחות רצינות מאשר לעובד בחליפה או בסרבל עבודה כחול?
בשנים האחרונות נאבקת איטליה בעלייה מתמדת בשיעור האבטלה, בעיקר בקרב צעירים. לכן "החליפה לבעל החלומות" של אנג'לה מיסוני, העשויה כותונת פסים צבעונית בשילוב טלאים א-סימטריים, נועדה אולי להזכיר שלחלומות יש עדיין חלק מרכזי בשיקומה של הכלכלה האיטלקית דרך העיצוב והחדשנות. מסר דומה ואופטימי מעבירה גם החליפה לגננת של פיורוצ'י, הכוללת חצאית תפוחה עשויה דשא מלאכותי, והשמלה הפשוטה לאוספת הצדפים של המעצבת האיטלקייה נאני סטרדה.
לדעתנו, התערוכה מצליחה להעלות לדיון את הקשר בין החברה ללבוש ובין הבחירה האישית לדימוי הציבורי. כיום, כאשר יש פתיחות רבה יותר בנושא הלבוש וכל אחד ואחת כמעט יכולים לבחור לעצמם את "בגדי העבודה", רבים רואים בכך כוח להעצמה אישית, אך מזניחים את ההיבטים החברתיים של הלבוש. אותנו מעניינים גם ההיבטים החברתיים האלה (למשל, מה הבגד מסמל, מי תפר אותו ואיפה הוא נמכר). אוצרי התערוכה הדגישו שהפרויקט נולד כיוזמה של עמותה המפעילה בית ספר לחייטות לנערים ונערות בעלי מוגבלויות שתופרים בגדי עבודה מקצועיים וגם השתתפו בהכנת חלק מהפריטים בתערוכה. דווקא הבחירה במקצוע הולך ונעלם, חייטות, מעניקה במקרה הזה הזדמנות לצעירים להתקדם מבחינה כלכלית וחברתית.
אנחנו חושבות שהערך המוסף של התערוכה הוא בקישור בין הפרשנות האמנותית, ההיבטים החברתיים הסמליים והצד הפרקטי והמעשי של בגדי העבודה. בעינינו מלתחת "בגדי העבודה" ראויה לתשומת לב רבה יותר מבגדי הערב, בהם נהוג להשקיע בארץ את רוב התקציב למרות מחירם הגבוה והשימוש המוגבל שלהם. ביקור בתערוכה מזמין לחשוב מחדש על הבגדים שאנשים לובשים מדי יום, ועל המשמעות האישית והחברתית שלהם.
התערוכה מוצגת במוזיאון הטריאנלה במילאנו עד סוף אוגוסט.
