מלניה, זה לא יעבוד: אי אפשר להתחפש לג'קי קנדי
הסרט החדש "ג'קי" מוכיח שוב כי צריך יותר מחליפה בצבע תכלת כדי לנכס את הסטייל של מי שהצליחה לשנות לעד את התדמית של הבית הלבן ואת המושג הגברת הראשונה
מה הופך לבוש לסגנון אישי? האם סגנון הוא פשוט מכלול הבגדים שאדם בוחר ללבוש, העיצוב של ביתו ואופן התנהגותו, או ש"סגנון" הוא יותר מסך כל חלקי תדמיתו הוויזואלית של האדם? בשבועות האחרונים עלתה ג'קי קנדי שוב לכותרות, בעקבות הופעתה של מלניה טראמפ בטקס ההשבעה של בעלה לנשיאות ארצות הברית כשהיא לבושה בחליפת תכלת הכוללת כפפות ונעליים בגוון תואם. החליפה שעיצב ראלף לורן זוהתה מיד כמחווה לקנדי, הגברת הראשונה הנודעת ביותר, אך משהו במראה התפספס - טראמפ נראתה קפואה ושטופה מכף רגל ועד ראש בצבע התכלת הקר והחיוור.
לא קל, אם כך, לנכס את הסגנון של ג'קי קנדי. התדמית שיצרה לעצמה כגברת ראשונה אלגנטית ומודרנית היא לא תחפושת שכל אחת יכולה ללבוש ולהסיר כרצונה. כדי ליצור את הסגנון הידוע של ג'קי קנדי נחוץ דבר מה נוסף, התכוונות, רעיון, תפיסת עולם כוללת. סרט חדש בכיכובה של נטלי פורטמן, שעלה לאקרנים בארצות הברית לקראת טקס ההשבעה, מנסה להתחקות אחר האופן שבו יצרה קנדי את הסגנון הייחודי לה כגברת הראשונה של הבית הלבן.
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- בלי יומרות ובלי וונדרוומן: התצוגה של קסטרו
- מה קרה עם דורית רבליס מאחורי הקלעים של דיור?
- איך נראית קים בייסינגר בגיל 63?
למרות ביישנותה הטבעית, מאבקי הכוח בממסד האמריקאי, החשש מביקורת ציבורית והמתחים האישיים עם בעלה הנשיא, קנדי הצליחה בשנתיים בלבד לשנות את התדמית של הבית הלבן ושל הגברת הראשונה. תחת שרביטה, נערך שיפוץ עמוק של הבית הלבן, שזכה לסגנון חדש בהשראת "גדולי האומה". בסרט מסבירה נטלי פורטמן בדיבורה האיטי והמאנפף של קנדי (שמזכיר מאוד את סגנון הדיבור של מרילין מונרו), שתפקיד הבית הלבן אינו רק לאכלס את משפחת הנשיא ואת אנשיו, אלא גם לשקף את האומה האמריקאית ואת סגנונה. עיצוב הפנים הוא, לכן, כלי פוליטי.
גם בלבושה, קנדי הציגה פרשנות חדשה לתפקידה של הגברת הראשונה: לא רק לעמוד לצדו של בעלה, אלא גם להעניק ערך מוסף. הערך המוסף של קנדי היה היופי. היא התעקשה על החשיבות של היופי, האלגנטיות, ההידור והפאר, בלבוש שלה, וגם באופן האירוח בבית הלבן. היופי לא נועד רק להנאתה הפרטית, אלא גם להאדיר את האומה האמריקאית.
בגדיה המהודרים (שנתפרו גם על ידי מעצבים צרפתים, ולא רק אמריקאים) לא נרכשו מכספי הציבור, וגם חפצי האמנות האמריקאית שמילאו את חללי הבית הלבן נרכשו מכספי תרומות. סרט וידאו שהופק בשנת 1962 נועד לחלוק עם הקהל את יופיו של העיצוב החדש של הבית הלבן, שקנדי כינתה "בית העם". האם היום היו רואים בעין יפה את השיפוץ הנרחב והיוקרתי שנערך במשכן הנשיא? האם היום היו מעקמים אף על הגברת הראשונה המסוגננת והאלגנטית, הלבושה בגדי מעצבים יקרים?
הסרט מנסה לענות על שאלה זו דרך התגובה של ג'קי קנדי לרצח בעלה, ומתמקד במסע הלוויה המפואר שנערך לו. קנדי נשאה את עיניה למסע הלוויה של אברהם לינקולן, שארונו נישא על גבי כרכרה רתומה לסוס לאורך שדרות פנסילבניה במפגן ראווה עצום. אך כפי שרומז בובי קנדי בסרט, האם ג'ון קנדי ראוי לאותו כבוד כמו לינקולן, הנשיא שניצח במלחמת האזרחים והביא את העבדות לסיומה? מהו ההישג ההיסטורי של קנדי? התשובה, בעיני ג'קי, נעוצה בסיפור שיישאר ממורשתו של ג'ון קנדי. הרי מה שחשוב זה לא רק ההישגים האמיתיים, אלא גם האופן שבו הם מוצגים לציבור.
הנשפים, האלגנטיות, היופי והנעורים של משפחת קנדי בבית הלבן, חרוטים בזיכרון הלאומי האמריקאי יותר מהישגי כהונתו. משבר הטילים עם קובה היה, אולי, פסגת ההישגים הפוליטיים של קנדי כנשיא, אבל חליפת החצאית הנאה והקארה המטופח של ג'קי זכורים לא פחות. סגנון הוא אולי היכולת לספר סיפור שנותר בזיכרון הרבה אחרי שהבגד עצמו יצא מהאופנה.
כשעזבה קנדי את הבית הלבן עם ילדיה קרוליין וג'ון ג'ון, ליידי בירד ג'ונסון תפסה את מקומה. היא אומנם לא היתה לבושה יפה, וגם לא היתה אהודה במיוחד, אבל בניגוד לג'קי קנדי – היא לא היתה ביישנית. היא לקחה את תפקיד הגברת הראשונה והפכה אותו לפוליטי: העסיקה משרד של יועצים ואנשי צוות וניהלה פרויקטים משל עצמה, ובראשם שתילת ערוגות פרחים לייפוי כבישי ארצות הברית. 50 שנה אחר כך, מישל אובמה הצליחה לשלב את המורשת של קנדי ושל ג'ונסון: בתפקידה כגברת הראשונה היא הכתיבה סגנון לבוש ועיצוב (עם דגש על זרועות חשופות), אך גם הנהיגה פרויקטים פוליטיים (כמו קמפיין האוכל הבריא).
מעניין איזו גברת ראשונה תהיה מלניה, שתישאר להתגורר בניו יורק ולא מתכננת לעבור לבית הלבן. אולי היא דואגת לפרטיותו של בנה (אם כי היתה יכולה לחזות את הצורך במעבר במהלך הקמפיין של טראמפ לנשיאות), ואולי היא מעדיפה את החיים הנוחים והמוכרים בניו יורק על פני האתגר שמציב הבית הלבן לגברת הראשונה, שאמורה לעצב אותו לפי ערכיה ורעיונותיה. אין לדעת אם ההחלטה התקדימית הזו התקבלה על ידי מלניה או על ידי הנשיא עצמו, אך עולה ממנה תחושת זלזול במוסדות הרשמיים והציבוריים של הנשיאות, והעדפת הפאר וההדר של החיים הפרטיים, הנסתרים מעיניו הביקורתיות של הציבור.
_________________________________________________________________________
ומי הן הגברות הראשונות שהחלו את דרכן כדוגמניות?
