בניגוד לרוב כדור הארץ, אני מת על הצרפתים. פרנקופיל גאה. ככה זה כשאתה גדל במשפחה מרוקאית שמתעקשת לטשטש את מוצאה הברברי.
בכלל, משבר הזהות הראשון שלי היה כשראיתי לראשונה את מפת אירופה. בעיניים דומעות הבנתי שכשאמא שלי סיפרה לי בגאווה שהמשפחה שלה ישבה בחצר של המלך, קטפה לו תפוזים מזהב וניגנה בנבל, היא לא התכוונה ללואי ה-14, אלא למקבילה הערבית שלו, חסן.
אבל כמו כל המרוקאים לא התייאשתי, והכרזתי על מוצאי ה"דרום צרפתי" בגאון, מבחינתי, כל מה שבא מהארץ שחרטה על דגלה גסות רוח ואוכל עם טון חמאה קדוש.
הרי זה עם של מאהבים, עם של תשוקה. אפילו כשהם מדברים זה נשמע כמו פור-פליי. לכן נורא התפלאתי לקרוא השבוע שהם לא אישרו נישואים לחד מיניים.
קודם כל, מוזר שלעם שאוכל צפרדעים ,יש בכלל קווים אדומים. אבל ממתי להם יש בעיה עם מיניות?
רוצים עוד טורים של שחר?
בכלל, כל נושא הנישואין החוקיים לגייז מצחיק אותי, כי יש בו המון צביעות. קודם כל , למי בכלל אכפת? בואו נשים את זה על השולחן: לא מעט סטרייטים, במיוחד גברים, היו שמחים אם המדינה הייתה משחררת אותם מהמוסד המפגר הזה.
בעוד ששיעורי הגירושין עולים, קבוצות מסוימות בקהילה מתעקשות להוציא את כל המרץ שלהם על השטות הזו. אני אומר: בואו נסתכל למציאות בעיניים. רוב הגייז לא מתחתנים ואפילו לא קרובים להיות בזוגיות. אחרי שלושה חודשים ביחד חוגגים חתונת כסף. וגם אלה ש"מחויבים", אחד לשני מעדיפים לנהל את חייהם במערכת יחסים פתוחה.
אז מה, "מנהיגי" הקהילה חושבים שאם יהיה חוק זה ישנה משהו? אז נכון, יש מיעוט קטן שכן היה רוצה את האופציה הזו, בדרך כלל כונפות ולסביות, ואני לא מבין מה הבעיה לתת להם אותה. הם רוצים לתלות את עצמם? אז יאללה שחררו להם את החבל.
כאן נכנסת הצביעות הסטרייטית לעניין. מה כבר יקרה אם הומואים יתחתנו? הרי אנחנו צועדים ברחובות בחוטיני, חוגגים במועדונים שהסטרייטים נורא אוהבים להידחף לשם רק כדי להגיד למחרת "יו, הייתי במסיבת גייז, היה חבל על הזמן". אבל חופה? זה לא.
כנראה שזה הפחד האולטימטיבי של האנושות להתחייב. כנראה שברגע שיתנו לשני גברים רשות לענוד אחד לשני טבעת, זו תהיה החותמת הסופית שהנה זה בסדר לחגור גם מאחור, שהממסד שם לנו טבעת ובאמת מחבק אותנו אליו.
הרי כל עוד אין לזה גושפנקא חוקית, כל עוד אנחנו לא חלק מהמוסד "המקודש" הזה, עוד אפשר להפוך את הקערה על פיה. דומה שה"חופש" שנתנו לנו הוא זמני בלבד עד שיעבור הטרנד הורוד מעל פני הארץ.
ההתנגדות העיקרית היא שנישואין חד מיניים מאיימים על ערכי המשפחה, ועל זה אמרו חז"ל: "יאללה, יאללה".
תסתכלו על הצרפתים. מי שהוביל את ההתנגדות הייתה המפלגה השמרנית בראשות סרקוזי, כן, אותו אחד שעזב את אשתו בשביל חתולת מין, וכמעט טבע בציצי של בר רפאלי. הרי מדובר בעם שיותר מקובל אצלו לטפח מאהבת ולעשות סקס בשלישיה מאשר להתקלח. אז על איזה ערכי משפחה מדברים פה בכלל?
מי שבאמת רוצה לקשור את גורלו באדם אחד הולך ומבצע. גרים ביחד, מביאים ילדים ושלום על ישראל. זה שלא יתנו לגייז לגיטמציה חוקית לא אומר שלא נעשה את זה. בכלל, באיזה עולם מעוות מישהו, ממסד כלשהו, יכול להגביל אנשים שרוצים להיות ביחד?
האמת? אני חושב שלקהילה שלנו יש בעיות יותר חמורות מהנושא הזה. שימוש מוגזם בסמים ואלכוהול, שיעורי הדבקה באיידס ומחלות מין שרק הולכים וגדלים וכמובן הבעיה החמורה ביותר , גל אוחובסקי.
אבל כן, הגיע הזמן שהממסד ירד לנו מהגב ויתן לנו כבר אישור להתחתן. כאילו, עד שאנחנו רוצים לעשות משהו "טוב" לפי אמות המידה שלו.
לא לדאוג, זה לא ששיעור המתחתנים יעלה פתאום, אבל אולי זה יעזור לתקן קצת את הסטטיסקה שהסטרייטים דופקים במרץ. לסביות, למשל, אף פעם לא מתגרשות. הן פשוט מתמזגות לאדם אחד עם הזמן.
אבל הטיעון הכי חזק שלי בעד אישור נישואין הוא זה: ראבאק, אתם לא חושבים שהגיע הזמן שיחזירו לנו את כל הכסף שאנחנו שמים במעטפות? כל פעם שאני הולך לחתונה אני פוצח בשירת "נפרדנו כך" לכמה מאות שקלים שלא יחזרו. מניה שצנחה.
בקיצור, אם מפרגנים , אז מפרגנים עד הסוף, תנו לנו להתחתן בשקט. גם לנו מגיע להתגרש.
