לפעמים זו פאדיחה להיות חבר שלי.
אין מה לעשות, זו עובדה בשטח. אני רואה את החברים שלי מתפתלים ומחליפים צבעים במהירות מסחררת בכל פעם שאני מתחיל לשתף במעללי, השקפותיי ותחביביי. אני לא מבין מה רע בללמוד אוריגמי, לראות טלנובלות זולות ממקסיקו, ובעיקר, מה לעשות, להסתבך בדייטים הזויים. הם, לרוע המזל, דווקא כן מבינים.
תמונת שווא
טוב, דייטים זה מושג קצת דמיוני בעולמי, שכן אצל ההומואים מתחילים מהסוף. כלומר, קודם כל בזיון. כעת, מששוחררתי מעולו של הקלגסחזרתי לזירה, והצעד הראשון בחזרה למעל הפו"פ ההומואי הוא להחיות את הכרטיס ב "אטרף דייטינג", שזה, אם לא ידעתם, האלף בית של כל הומו ממוצע. אם אין לך כרטיס הכרות באטרף אתה לא קיים.
לא משנה כמה תשקיע ותכתוב בכרטיס שלך על עצמך ותגדיר מה אתה מחפש, תמיד תקבל התייחסות רק לתמונות ששמת. למעשה, אם הומו היה ממציא את הקנקן הוא היה נטול עומק. בכלל, אני רושם לעצמי לעשות בדיקה האם הומואים המציאו אי פעם משהו שהוא לא מקושט, חלול, עוסק במראה חיצוני ומתעלל הנשים בצורה כזו או אחרת. אבל זה כבר לפעם אחרת.
בקיצור, התמונות הן מה שחשוב. במילים אחרות, האיכות שלהן תקבע האם יהיו לך חיי מין. למעשה, לנהל שיחה באטרף זה כמו אודישן לקמפיין: קצר, ענייני, חסר רגש. מבקשים ממך תיק עבודות, תמונת גוף, פנים, פרופיל כמובן לא נשכח את הפתולוגים מאבו כביר , שמבקשים תמונות איברים.
אחת הבעיות באתרים כאלה היא "הארוניסטים". אלה לא יצאו מהארון ומגדירים את עצמם כמו פרסומת לבלש פרטי: "דיסקרטי, לא מסתובב, מבין עניין". הלו, רציתי להכיר גבר, לא סוכן מוסד.
מה שהכי מוזר בכל הסיפור זה שהם לא מוכנים לשחרר לך תמונות בתואנה שהם בארון ורוצים לשמור על החשאיות שלהם. כשאחד כזה פנה אלי לפני כמה שבועות (למרות שביקשתי במפורש בכרטיס שחסרי תמונות לא יפנו אלי, אבל לא יעזור, הם לא קוראים) עניתי לו שאני לא מבין, הרי אם ניפגש אני אראה אותו, אז מה זה משנה?
וכאן הגיע השוס. הוא הסביר לי שבדייט הראשון הוא מבקש מהצד השני להחשיך את הדירה, להשאיר נר ולחכות לו בחדר ערום. כל אדם נורמלי היה מסיים את השיחה באותו רגע, אבל אני מעולם לא טענתי לשפיות. אז קבענו להיפגש.
למחרת בערב. בצייתנות , מילאתי אחרי הבקשות שלו. החשכתי את הדירה, פיניתי את הריצפה ממכשולים והשארתי נר דולק ליד חדר השינה. בעודי מנסה לתפוס תנוחה סקסית התחלתי לחשוב שאולי בעוד חמש דקות יכנס לי לדירה איזה רוצח סדרתי שהולך לבתר לי את הקיבה ולתקוע לי איזה זחל של פרפר בגרון.
שלחתי לו מיד הודעה בזו הלשון: "אני מקווה שאתה לא פסיכופט". הוא ענה לי ב"לא" קצר. למה זה הרגיע אותי? אין לי מושג. מי שואל רוצח בפוטנציה שאלה כזו ועוד מצפה לתשובה אמיתית? כנראה שרק נרצח בפוטנציה.
יום כיעור
אחרי כמה דקות הוא נכנס לחדר. הצללית החשוכה הייתה נאה למראה, והלב שלי דפק במהירות של דיאלוג בבנות גילמור. הוא נכנס למיטה והבלאגן התחיל.
אני אחסוך מכם את הפרטים הפורנוגרפיים ואסכם ואומר שהסקס איתו נכנס בהחלט לטופ פייב. אחרי שזה נגמר התחבקנו ודיברנו. לרגע לא חשבתי להדליק את האור. היה משהו בחושך שהכניס אותנו לנינוחות ואיטמיות נדירה במפגש ראשון. שוחחנו, צחקנו, נפרדנו בחשיכה וקבענו לדבר.
למחרת הוא שלח הודעה מתוקה, דיברנו וקבענו להיפגש שוב בדירה שלי.
הפעם ויתרתי על ההחשכה. ביני לבין עצמי, בזמן שהמתנתי לו, חשבתי "מה אם הוא יהיה מכוער כמו הלילה?, מה עושים אז?". אבל אז מיד הרגעתי את עצמי וחשבתי "טוב, כמה גרוע זה כבריכול להיות? חוץ מזה , עברנו את המשוכה הראשונה, הסקס טוב, הוא חכם, מצחיק, יאללה עזוב אותך, יהיה מגניב".
הוא נכנס לדירה בעינים מאירות ומבט מורם, רק חבל שפני נפלו. טוב, זה היה המפגע הסביבתי של השנה. אין בדיוק דרך לתאר את ההכלאה בין הבן האובד של הנוסע השמיני לבין פרנקשטיין.
במהירות התעשתתי, הצעתי קפה, אבל כל פעם שהוא דיבר לא יכולתי להפסיק ולחשוב עד כמה הוא מכוער. תוך כדי השיחה התחלתי לעשות לעצמי קואצ'ינג פנימי. "אוקיי", לחשתי לעצמי, "אז יופי זה לא הכל בחיים. יש בו הרבה אכויות אחרות, והסקס היה מעולה".
החלטתי להתעלם ולהמשיך לזרום. לאחר שעה קלה שכבנו שוב וכל זמן הסקס חשבתי לעצמי שאני יכול להיות יופי של נער ליווי, כי הנה אני מצליח לתפקד מינית גם עם מוטציה. אבל בניגוד לפעם הראשונה, הסקס היה רע. כשנגמר הכל אמרתי לו שאני חייב להמשיך לעבוד ונפרדנו לשלום, ומבחינתי בלי להתראות.
חיצוניות זה לא הדבר הכי חשוב , וגם אני רחוק מלהיקרא דוגמן השנה, אבל עדיין חייבת להיות משיכה בסיסית. מה זה יופי?, לכל אחד יש את ההגדרות שלו, אני מניח, אבל מה שתיסכל אותי בכל הסיפור היה שדווקא המפגש בחשיכה הצליח לנטרל את המשוכה הקשה ביותר, את הרושם החיצוני הראשון. מה עושים כשהיופי הפנימי התנגש בתאונה חזיתית עם החיצוני? נזכרים במה שאדם חכם אמר פעם, שיופי זה כנראה עניין של תאורה.
>> איך חוזרים אל הדת אחרי שעזבת אותה כי אתה גיי? הטור השלישי של שחר כהן
>> מה הקטע עם גברים שמתנהגים כמו מאהבים מושלמים אבל אז נעלמים? הטור השני של שחר כהן
>> שלום, אני שחר, אני גיי ויש לי איידס. הטור הראשון של שחר כהן
