ולא, היא לא שייכת לעשירון העליון כך שיש לה זמן למעשים פילנתרופיים. היא אישה פשוטה שעובדת קשה לפרנסתה ועדיין מוצאת זמן ופינה חמה בלב כדי לגמול חסד עם הנזקקים. "נשבר לי הלב לראות אנשים שבאים לקחת לחם ישן מאתמול", היא משתפת אותי. "אנחנו מדברים על אנשים שבחלקם הגדול הם אנשים העובדים לפרנסתם. לא מדובר במובטלים או בהומלסים". זה המקום למסור תודה לבת שבע הנהדרת ותודה מיוחדת למאפיה שתורמת לה לחמים רבים, ביניהם לחם גורמה, כמו לחם שיפון וזירעונים, לחם שהאנשים שבאים לקחת לא היו אפילו חולמים לקנות.
חצי משכורת הולכת על אוכל
ביום שישי לפני שבוע באתי לעזור לה לחלק ונדהמתי לגלות שהיא צודקת. "אני מאבטח במרכז קניות. בקושי משתכר שכר מינימום. יש לי שלושה ילדים. הם צריכים לחיות, אבל מאיפה?" סיפר לי אדם מבוגר שהושיט ידיים מגוידות לשלושה ככרות לחם. היום יאכלו חצי ויקפיאו את השאר ליתר ימי השבוע.
"אני עובדת משק בבתי ספר עירוניים", סיפרה אם חד הורית שבעלה נעלם ומזונות ממנו אין. "אין לי לחם לילדה שלי".
חזרתי מהחלוקה המומה מהמראות, רק כדי לשמוע את החדשות אחרונות: גם את הלחם עומדים לייקר". בעיתוי אומלל, רגע לפני שמיליוני ילדים אמורים להכניס לילקוט כריך מזין ולצאת ללימודים, מחליטה הממשלה לייקר מוצר יסוד כל כך קיומי לכל אדם
קשה מאוד להאמין או שרבים אינם רוצים להאמין, אבל ישנן משפחות שהלחם משמש להם כמזון מרכזי. אלו אנשים שלא קונים עוף. הם אוכלים לחם. ידם אינה משגת לקנות מספיק פירות וירקות - ולכן הם אוכלים לחם. המשכורת אינה מספקת לרכוש מוצרי חלב - והלחם הוא מוצר הבסיס, המשקיט את הרעב בכל ארוחה. הם אוכלים לחם עם לחם.
"איפה הם הימים ההם, בהם היינו נכנסים למכולת וממלאים שקיות במחירים שפויים. היה ביטחון כלכלי", נאנח מולי המאבטח."במאה שקל יכולת להאכיל משפחה שלמה. היום מאה שקל בקושי מספיק לחצי שעה של אוכל", אמרה לי האם החד הורית בפנים עצובות.
"מי היה מאמין כי מוצרי היסוד: לחם, מוצרי חלב, פירות וירקות, שהם חובה בכל בית עם ילדים, נוגסים בחצי משכורת לפחות?" שאל אותי אלמוני שסיפר שניתקו לו את החשמל בבית והוא לא יודע מה לעשות.
אם תערכו סקר בין בני משפחותיכם ובין חבריכם, במשפחות הכוללות 'רק' שניים-שלושה ילדים, תגלו כי חלק נכבד מהמשכורת הולך על אוכל. מעדני החלב אותם ממליצים למען תזונת הילד, עולים כמו ממתק יוקרתי ומשפחות רבות אפילו לא חולמות עליהם.
עוד פוסטים של מלי גרין:
>>> ילדינו נושאים בנטל השמירה הרוחנית
>>> על חשבונכם? כך החרדים מכלכלים 11 ילדים >>> כן, ילדתי 11 ילדים בלי אפידורל >>> עוד ילד? לא הגזמת? >>> מסכימה עם המאבק, אבל לא מצטרפתאל תגעו במוצרים הבסיסיים
הקריאה של אדון-מאבטח עדיין מהדהדת בראשי: "למה לא מרשים לנו לפחות לחזור לתקופת הלחם והמרגרינה? חייבים לקבוע סל בסיסי של עשרה מוצרים בהם לא נוגעים. הם מסובסדים, מפוקחים ואיש לא מעלה אותם".
הוא הזכיר לי את פירמידת מאסלו, שהתקבלה בכל העולם ושימו לב, בראש ובראשונה, חברה צריכה לדאוג לצרכים הבסיסיים של חבריה. למי שלא מכיר את הפירמידה, הנה ציטוט מויקיפדיה: "תאוריית הצרכים היא תיאוריה של הפסיכולוג אברהם מאסלו, העוסקת במניעים של אדם בחייו. לתיאוריה זו השלכות על תחומים רבים, ביניהם ניצול מוטיבצית עבודה. רמה ראשונה: צרכים פיזיולוגים. הצרכים הביולוגים של האורגניזם, המאפשרים את קיומו, תופסים את החשיבות העליונה. אלה מורכבים בעיקר מהצורך לנשום והצורך לשתות ולאכול.
אין צורך לקיים מחקרים ארוכי טווח. מספיק להביט סביב ולהבין את הדברים הבסיסיים הללו. הרמה הראשונה להצלחה, למוטיבציה בעבודה, לחברה בריאה, היא סיפוק הצורך לאכול. רק לאחר מילוי הצרכים הביולוגיים מסוגל האורגניזם למלא צרכים נוספים. מה תאמרו לילד רעב שביום רביעי וחמישי ההורים שלו אומרים לו שאין היום לחם? הוא צריך להמתין ליום שישי בבוקר ורק אז לקבל אותו מהחלוקה? מה תאמרו לילד רעב שרוצה עוד פרוסה של לחם, אבל ההורים שלו לא יכולים לתת לו, כי לא יישאר מספיק?
אנחנו כחברה חייבים לבנות סדר עדיפויות ואני מאמצת את דבריו של אדון-מאבטח, לבקש להכריז על סל של עשרה מוצרי יסוד בסיסיים שבהם לא נוגעים ויהי מה. בלחם לא נוגעים!
ובדיוק בדקות בהן אני מסיימת את כתיבת הטור, אני מגלה במהדורת החדשות כי לקראת החגים הקרבים מישהו שם בממשלה מכין לנו 'שי לחג' מקורי – העלאה במחירי מוצרי החלב, הביצים, הירקות ולקינוח, גם המע"מ, באחוז.
מישהו שם יכול לבוא ולהסתכל ל'ילדי הלחם' בעיניים?
