הלוואי ויכולתי לכתוב על עננים קלים בשמי הקיץ, אבל הארץ בוערת, האשמות מוטחות ונדמה כי החום האנושי מתלהט בחום הקיץ. וחבל.

את הטור הזה אני כותבת לאחר שהועליתי לשידור בתוכניתו של גבי גזית. לקראת סיום הריאיון השיחה התנתקה. ראיתי בכך אות משמיים.

הייתי שמחה לו הייתי נשאלת בריאיון שאלות על החופש הגדול.

רק שגבי, כמו כל עם ישראל, רוצה לדבר על גיוס בחורי הישיבות. התקשורת העלתה את הנושא וכולם צועקים ודורשים שיוויון בנטל.

גבי גזית דורש לדעת את דעתי כאמא לילדים. לפני שאשטח בפניכם את דעתי, חשוב לי להדגיש כי אני מאמינה, בטוחה ויודעת שעם ישראל לא יכול להתקיים ללא התורה. אני גם מאמינה, בטוחה ויודעת שמדינת ישראל אינה יכולה להתקיים ללא הלוחמים אשר מוסרים את נפשם על הגנת הארץ ותושביה.

גבי גזית הטיח בי כי אינו מאמין באמונה שלי וכי הוא אינו שומר מצוות. "אני לא מקיים אפילו מצווה אחת", צעק בשידור חי.

טעות! מיהרתי להעמידו על טעותו ולספר לו כי כל מי שמתגורר בארץ ישראל, מקיים מצווה (ישוב הארץ) בכל זמן נתון. מתברר שגבי גזית, כמוהו ככל היהודים המתגוררים בארץ, עמוס מצוות כרימון.

על אמונות אי אפשר להתווכח. אך ההיסטוריה מוכיחה כי בזכות לימוד וקיום מצוות התורה, נשמר קיומנו. כעם, ללא התורה, אין קיום לעם ישראל.

אפשר להתווכח מהיום עד מחר, אפשר להביא הוכחות שחור על גבי לבן, אבל אין לי ספק כי בכל המערכה הבוערת, חסרה חוליה חשובה - הידברות!

יש כאן תסבוכת, רגשית, אמיתית. כולם חשים בה ואומרים: "יש בעיה וחייבים לפתור אותה", אך בעיה לא פותרים על ידי כפיה.

קיים פער עצום בין המאמינים, שלימוד התורה הוא הבסיס לקיומנו לבין הציבור שמזלזל באמונה זו. לעיתים נראה שהפער הזה בלתי ניתן לגישור.

בהידברות ובהקשבה לעמדות הזולת, טמונה התקווה שנגיע למצב שגם אם יש חילוקי דעות, כל צד יגמיש עצמו לכיוון עמדות הזולת, כך שניתן יהיה להגיע להסכמות ולמצב בו שני הצדדים יזכו בתחושת רווח.

חייבים להידבר וההידברות חייבת להיעשות מתוך כבוד הדדי.

לא ראוי לזלזל ולהתייחס ביהירות לציבור עצום, שמאמין באמונה שלמה בחשיבות ובעוצמה שמעניק לנו לימוד התורה. ציבור זה מקדיש ימים ולילות בנשיאה בנטל השמירה הרוחנית. זאת מתוך ויתור מודע על דברים רבים שאנשים אחרים לא מוכנים לחיות בלעדיהם.

לא נכון גם להתעלם מההרגשה שרק חלק מהציבור נושא על עצמו את נטל השמירה הבטחונית על קיומנו הפיזי.

עוד פוסטים של מלי גרין:

>>> על חשבונכם? כך החרדים מכלכלים 11 ילדים

>>> כן, ילדתי 11 ילדים בלי אפידורל

>>> עוד ילד? לא הגזמת?

>>> מסכימה עם המאבק, אבל לא מצטרפת

יחס של כבוד אמור להיות הדדי וקשוב לצורכי כל המתדיינים.

את בנינו בעלי ואני מחנכים שכל עוד הם יושבים ולומדים תורה מבוקר עד ליל, זו דרכם להגן על ארץ ישראל ועל עם ישראל, אך ביום שיחושו שקשה להם להתמיד בלימוד התורה, יהיה עליהם לתרום לקיומנו בצורה אחרת: אם בשירות צבאי שיהיה מותאם להלכה ואם בשירות אזרחי בהתאם לערכים עליהם חונכו מילדות.

והלוואי שלא נדע עוד מלחמות.