ימים אחדים לפני יום העצמאות האחרון הכריזה שרת התרבות מירי רגב שאת טקס הדלקת המשואות תפתח הזמרת שרית חדד עם חידוש לשיר "משירי ארץ אהבתי", שהתפרסם בביצוע של חוה אלברשטיין. "אני בטוחה שעם ישראל כולו יתרגש כשישמע את שרית בשיר הכל כך מיוחד הזה", אמרה רגב. ובעוד התקשורת בוחשת בבחירה המוזרה, שהרי מילותיה של לאה גולדברג לא עוסקות בישראל, אלא בליטא - בנותיה של מלחינת השיר, דפנה אילת, לא הבינו למה איש לא טורח לדבר איתן בכלל.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- 45 שנה למלחמת יום כיפור: מי ידע שכך יהיה
"זה לא מכובד", אומרת טל, הבת הבכורה. "מן הראוי היה ליידע אותנו שמכניסים את השיר לטקס, דווקא מכיוון שמדובר באירוע ממלכתי. לקחתי ללב גם שלא הזמינו אותנו. כמו שלשיר יש כותבת מילים, יש לו גם מלחינה. השיר הזה נכנס לתודעה בגלל הלחן שלו, אבל מתייחסים אליו כאילו זה לחן עממי".
איך אמא שלכן הייתה מגיבה לסיטואציה הזו אילו הייתה בחיים?
"אם לא היו מזמינים אותה, היא הייתה נעלבת. על הביצוע עצמו היא הייתה אומרת שהוא מתובל".
"היא לא הייתה קשה עם היצירות שלה", מוסיפה שירה, הבת הצעירה. "פעם ביקשו ממנה אישור להשתמש בשיר שלה לפרסומת של מרכך כביסה, והיא הסכימה. אנשים נורא ביקרו אותה על זה ושאלו איך היא נותנת לזה לקרות, והתגובה שלה הייתה: 'מה אכפת לי?' היא הייתה נורא קלילה, לא רכושנית. רק היה חשוב לה שיידעו שזה שלה".
הקשיבו לשרית חדד מבצעת את השיר של דפנה אילת:
מי זה דוד מותק?
כיום הייתה אילת מתאכזבת לגלות שרוב הציבור כלל לא יודע מיהי, על אף שהיא חתומה על עשרות קלאסיקות כמלחינה, כפזמונאית או כמתרגמת: "בגלל הלילה", "הכל בגלל האהבה", "אל תבכי, ילדה", "סולווג", "איזה יום שמח", "בת 26", "הדרך לאי שם", "מונה ליזה של המאה העשרים" ועוד. מאז שנפטרה מסרטן הלבלב, לפני 16 שנה, מופקדות על המורשת שלה שלוש בנותיה - טל לביא (49, גרושה ואם לאחת), מיכל מילר (46, נשואה ואם לשלושה) ושירה עמרם (42, נשואה). אף אחת מהן לא בשואו ביזנס, למרות השושלת שאליה הן שייכות: אמן נולדה בתל אביב לשושנה, שחקנית, וליעקב דוידון, ממייסדי הראינוע והקולנוע בישראל. "זה היה בית של בוהמה מוחלטת", אומרת בתה טל, "בית שבאו אליו אלכסנדר פן וחנה רובינא. כבר בגיל חמש היא נחשבה למחוננת במוזיקה ולימדה את עצמה לנגן בפסנתר יצירות שלמות משמיעה. כשהייתה בת 12, ערכו לה הוריה מופע והוציאו ספר משיריה, 'צלילי ילדות'".
לאור הזרקורים הגיעה בעקבות לימודי משחק בבית צבי. "היא אפילו לא סיימה את הלימודים", מספרת מיכל, "כי כבר בשנה השנייה הבימה חטפו אותה ונתנו לה תפקידים ראשיים. הבעיה הייתה שהיו שם תככים ומזימות, והיא הזדעזעה מזה. גם אמרו שהיא קיבלה תפקידים מסיבות כאלה ואחרות, והיה לה קשה". אחרי הפקות ספורות החליטה לפרוש מהבמה. "היא מאד סבלה מהקטע הבין-אישי", מסבירה טל. "אמנם, נתנו לה תפקידים ראשיים, אבל היא הייתה אדם כל כך רגיש, שהיה לה קשה לחשוב שמישהו מקנא או נעצב בגללה. תמיד שאפה להגיע להרמוניה. לא היו לה מרפקים, ולמען האמת, היא לא הייתה צריכה, כי רצו אותה בכל מקום".
אחרי שעזבה את התיאטרון, החלה לכתוב, ואכן, כולם רצו אותה. את אחד משיריה הראשונים, "שיר עולה", הקליטה שלישיית גשר הירקון, ובעקבות זאת התחיל שיתוף פעולה בינה לבין חבר השלישייה אריק איינשטיין: אלבום הסולו הראשון שלו, "שר בשבילך" (1966), התבסס כולו על יצירתה. בהמשך כתבה לאמנים ידועים נוספים, בהם רבקה מיכאלי, חוה אלברשטיין, שלמה ארצי, בני אמדורסקי, מירי אלוני, שולה חן ועוד.
בתקופת הצלחתה הגדולה נסעה ללונדון וקיבלה שם הזדמנות לכתוב שיר נושא לסרט בריטי. "חיים טופול המליץ עליה למפיקים", מספרת טל, "והם לקחו אותה בלי לשאול שאלות. היא קיבלה פנטהאוז עם פסנתר כנף לבן וכל התנאים, אבל נבהלה מזה, קיבלה רגליים קרות וחזרה לארץ. אחר כך טופול לא דיבר איתה שנים: הוא כעס על כך שהיא פספסה הזדמנות שקיבלה ממנו ושהייתה יכולה להטיס אותה למעלה. היא כנראה פחדה. האישיות שלה הייתה מאוד לא מותאמת לכישרון שלה. תמיד פנו אליה; היא מעולם לא יזמה. היא הייתה מאוד מוצלחת, אבל במקום שתרגיש רווחה, היא הרגישה לא נעים. לפעמים הייתה אומרת לי: 'הלוואי שלא היו לי הכישרונות האלה, והייתי מזכירה. אני לא מסוגלת, זה יותר מדי בשבילי'".
עם הולדתה של בתה הבכורה, טל, בחרה לעבור לעולם הילדים והחלה לכתוב לתוכניות בז'אנר, בהן "רגע עם דודלי", "פרפר נחמד" ו"פלאי קלעים". "תמיד אנחנו צוחקות שהרסנו לה את הקריירה כשנולדנו", אומרות שלוש הבנות. "התכנים האלה התאימו לעולם שלה באותה תקופה", אומרת שירה. "זה עשה לה טוב", מסבירה טל. "היא אמרה שהיא רוצה שלילדות שלה יהיו חיים נורמליים, אז העבודה הזאת התאימה לה. היא גדלה בבית פרוע, לא נורמלי, ורצתה להקים בית עם ארוחת צהריים ואמא".
הבית ברמת השרון אכן היה מסודר, אבל בנותיה בכל זאת זכו לקבל הצצה לעולם הבידור, וזאת באמצעות האמנים הרבים שבאו לבקר. "אמנים אהבו להגיע אליה, כי היא הייתה נורא אמהית וחמה", אומרת טל. "האמנים, מצידם, היו מאוד נחמדים אלינו, וזה מאוד השפיע עלינו. אני זוכרת שפעם הגננת ניגשה לאמא וסיפרה לה שאמרתי שבכל יום בצהריים מגיע אלינו דוד מותק, יושב על המיטה שלה, והם שרים יחד. היא מאוד נלחצה מזה". הגננת לא ידעה שדוד מותק הוא חיים יבין, שאיתו עבדה אילת באותה תקופה על האלבום "סיפורו של באבאר הפילון". ולמה טל קראה לו דוד מותק? "כי הוא היה מאוד חמוד אליי".
השירים שמשחררים את הברז
הבית הנעים הזה חטף מכה ראשונה ב-2000, כשאבי המשפחה, רואה החשבון משה בן-שושן, נפטר מסרטן ריאות בגיל 66. "תוך שבועיים מהרגע שגילו את זה, הוא כבר לא היה", מספרת טל. "לאמא היה מאוד קשה. זו הייתה שנה לא פשוטה, שבסופה התברר שגם היא חולה". שירה מוסיפה: "היא לא רצתה בתי חולים, ובסופו של דבר נפטרה בבית שלה, במיטה שלה. מה שכן, היא הספיקה להיות בחתונה שלי".
בת 64 הייתה אילת במותה. להלווייתה הגיעו רבים מהאמנים שאיתם עבדה. "אריק איינשטיין לא הגיע, אבל הוא התקשר ודיבר איתנו, וזה מאוד ריגש אותי", נזכרת שירה. "אנחנו לא הכרנו אותו, כי הוא עבד עם אמא לפני שנולדנו". השבעה, נזכרות שלושתן, הייתה מאוד מיוחדת, שכן שיריה של המנוחה התנגנו ברקע. "אנשים היו יושבים עד אחת בלילה ולא רוצים ללכת", מספרת שירה. "חברות שלי אמרו: 'כל כך כיף פה'. בסוף השבוע אמרנו שאנחנו צריכות להקים חברת הפקות לשבעה, ושנקרא לה 'שבעה ימים', על פי המילים של 'משירי ארץ אהבתי'. זו הייתה שבעה כמו אמא - לא ממסדית, לא טקסית".
לאיזה שיר שלה אתן הכי מתחברות?
שלושתן בלי היסוס: "'מונה ליזה של המאה העשרים'".
שירה: "זה שיר שמזכיר לי גם אותה וגם את עצמי. אותה, כי אני מניחה שהיא כתבה אותו על עצמה, אבל אני מרגישה שהוא נכתב עליי".
טל: "זה שיר מדהים שמשחרר את הברז".
יש עוד שירים שלה שמשחררים להן את הברז. "הייתי במופע המשותף של חוה אלברשטיין ושלומי שבן", מספרת שירה, "וכשחוה שרה את 'בגלל הלילה', לא הפסקתי לבכות. אנשים בקהל הסתכלו עליי ולא הבינו מה יש לי. כשאריק איינשטיין נפטר, הבן שלי ראה אותי בוכה, כי היו שירים שלה ברדיו, וישר נזכרתי בה. סיפרתי לו שזה מזכיר לי את סבתא, והוא אמר: 'לא נורא, הם בטח הקימו להקה בשמיים'".
הילדים שלכן מכירים את היצירות שלה?
שירה: "לא את הכל, אבל הם נורא גאים. בכל פעם שהיו שומעים בגן את 'איזה יום שמח', הם היו מרימים יד בגאווה ואומרים שזה של סבתא שלהם".
16 שנה חלפו מאז שהיא נפטרה, וכבר היום העשייה שלה לא מוזכרת מספיק. מה אתן עושות כדי לשמר את המורשת?
שירה: "אנחנו גרועות בזה, לא מצליחות להרים את זה לכיוון אופרטיבי. במהלך השנים נחשפנו לכל מיני סיפורים שלא הכרנו, אבל לצערנו, ככל שעובר הזמן יש פחות ופחות אנשים שיכולים לספר".
______________________________________________________
גם אביו הוא יוצר בולט (מאוד!) במוזיקה הישראלית. הקליקו על התמונה:
