ב-10 במארס 1974 התקיימה ישיבה חגיגית של הכנסת, שבה הוצגה ממשלה חדשה, ה-16, בראשותה של גולדה מאיר. מלחמת יום כיפור הסתיימה פחות מחצי שנה קודם לכן, ולמרות התחושות הקשות ששררו בציבור, זכתה מפלגת השלטון, המערך, ב-51 מנדטים בבחירות שנערכו ב-31 בדצמבר 1973. אחת המתנגדות לממשלה החדשה הייתה דווקא חברת כנסת מהשמאל - שולמית אלוני, ראש המפלגה לזכויות האזרח (רצ), שזכתה באותן בחירות בשלושה מנדטים.
נאומה של אלוני בישיבת הכנסת, דבריה החוזרים, הנחרצים, "אינני מאמינה לכם, אינני מאמינה בכם" - נותרו חקוקים בזיכרון. אלוני התפלמסה בנאומה עם גולדה מאיר לא על מה שכונה "המחדל" של המלחמה; לא על חוסר המוכנות של הצבא והמשגה המודיעיני החמור, שגבה את חייהם של 2,673 חיילים ישראלים. את עיקר חיצי הביקורת שלה שילחה לעבר התנהלות המשא ומתן הקואליציוני שקדם להקמת הממשלה.
צפו בקטע מהנאום ובהתייחסות של אלוני אליו:
"כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה", פתחה אלוני וציטטה מיד את הדברים של ראשת הממשלה: "אדם המאבד את הבושה, מאבד את הכל". אחר כך התייחסה לתהליך הקמתה של הממשלה החדשה, שהושפע מסכנה ביטחונית מצפון. "השבוע", אמרה, "לנגד כל עם ישראל ולנגד העולם כולו, אבדה מכם הבושה. לאחר מצעד החנופה של השבוע שעבר, לאחר משחקי התפטרות וברוגז, באה הגאולה המרגשת. בעיניים דומעות ובלב פועם חזרו הבנים הסוררים אל חיק אמם הגדולה (הכוונה לראשת הממשלה מאיר – עע"א). פשוט, באה לנו שעת חירום. כאילו קודם לכן, מאז הבחירות, בעשרת השבועות של משחקי המשא ומתן הקואליציוני, ישבנו לבטח, רגועים ועליזים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו – עסוקים בריהוט פנטהאוזים ובהחלפת מכוניות. עתה ירדה עלינו שעת חירום שכמוה לא ידענו. הפטפטת הרבה של גואלינו, גילוי מקורות מודיעין שלא היו כדוגמתם, תוך יצירת פאניקה בציבור, כל אלה מעידים על המהפכה הגדולה שחלה בחיינו. שליט סוריה הרכיב לנו ממשלה. איזו זכייה גדולה. דווקא מצפון נפתחה הגאולה... תודה לאל, הבעיות הפרסונליות באו סוף-סוף על סיפוקן. העקרונות, ההבטחות, מצע הבחירות - כל אלה ערכם קטן משווה פרוטה, הושלכו לארץ והיו כאסקופה הנדרסת.
"רבותיי, עתה, משיש לנו סוף-סוף ממשלה, מצווה עלינו לערוך הלוויה ממלכתית רבת עם ורבת תפארת לבושה שנסתלקה. אילו הייתה הדאגה לעם בראש מעייניכם, לא הייתם חסרי בושה, כי אז יכולתם להרכיב ממשלה יעילה תוך 48 שעות מיום הבחירות, וזאת על יסודות המצע של המערך. הצענו לכם מלוא תמיכתנו. לא ביקשנו כל תמורה. לא ביקשנו שר עם תיק או בלי תיק. לא סגן שר ולא בנק. אפילו לא נסיעה קטנה לחוץ לארץ. מה שביקשנו הוא שתהיו נאמנים למה שהבטחתם, שבימי חירום ומצוקה תתנו דוגמה של יעילות והתחשבות בציבור, שתהיה רה-אורגניזציה במשרדי הממשלה למען שרת את הציבור וכדי שאזרח לא ייפול בין הכיסאות נרדף, מוכה ובזוי על ידי מנגנונים נפוחים. ביקשנו צמצום תיקים ומספר השרים. אמרו לנו: 'אי אפשר, יש בעיות פרסונליות'. איזו תשובה נהדרת. ככל שמצטמצמת התמיכה הציבורית בכם, כן גדל יצר השררה. כעלוקה זו שלה שתי בנות: הב-הב".
אלוני, בשנינותה, השתמשה במילה "הב" - כלומר, "תנו לי", שמזכירה כאן נביחות של כלב - כדי להביע את דעתה על תובענותן של המפלגות שדרשו תמורה כספית כדי שיואילו להצטרף לממשלה, בניגוד למפלגתה, שלא ביקשה לעצמה מאומה, ותביעותיה היו רק לטובת הציבור. אלוני הזכירה את התביעות של המפד"ל, ולימים הסבירה שלא היה לה דבר נגד המפלגה עצמה, אלא רק נגד מנהיגה, יצחק רפאל, ששנים אחדות קודם לכן נחשד בשחיתות. היא גם זעמה על הוויתור על חופש המצפון והדת ועל "חופש מלא לכל הדתות, זרמיהן ועדותיהן".
"אתם מבקשים את אמון העם?" שאלה והשיבה: "למעשה, אמון העם לא אכפת לכם. שאתם מצפצפים על העם ועל דעותיו - הוכחתם. פעם היינו עם שהייתה לו ממשלה. זה חמש שנים יש ממשלה שיש לה עם. כיום העם לחוד והממשלה לחוד. אין מאמינים לכם... כחברת הכנסת, כאזרחית, כאם לשלושה בנים, ששניים מהם משרתים בצבא: אינני מאמינה לכם. אינני מאמינה בשיפוטכם, אינני מאמינה לדבריכם, אינני מאמינה בכושר המחשבה והתכנון שלכם. משעה שסרה הבושה, משעה שאין נטילת אחריות, משעה שהרסתם מושגים של שכר ועונש, משעה שגיליתם כי אתם פועלים לפי דחפים אמוציונליים אישיים בלבד, וכי מדבקותכם בכיסא ישחרר רק המוות, אינני מאמינה. אינני מאמינה בכם. אנשים הסבורים שבלעדיהם אי אפשר, הם המסוכנים שבשליטים".
ממשלתה של מאיר, שאלוני לא הצביעה בעדה, הייתה הקצרה ביותר בתולדות המדינה: היא פעלה פחות משלושה חודשים. מחאתו של אדם יחיד, מוטי אשכנזי, שהתייצב מול משרדי הממשלה, תפסה תאוצה. משוחררי מילואים רבים הצטרפו אליו בדרישה ששר הביטחון משה דיין יקבל על עצמו את האחריות למחדל של מלחמת יום כיפור - ויתפטר. דו"ח הביניים של ועדת אגרנט – ועדת חקירה שמונתה כדי לבדוק את המחדל – התפרסם בתחילת אפריל והטיל את האחריות על הדרג הצבאי, לא הפוליטי. למרות זאת, תשעה ימים אחרי הפרסום התפטרה מאיר מראשות הממשלה. ביוני הורכבה הממשלה ה-17 בראשותו של יצחק רבין, ובבחירות הבאות, ב-1977, התרחש "המהפך": לראשונה אחרי 29 שנים זכה הליכוד בבחירות, ומנחם בגין עמד בראשה של הממשלה החדשה.
האם העלתה אלוני על דעתה כי דברי ההאשמה והביקורת שהטיחה בגולדה מאיר עלולים לפעול כבומרנג נגד השמאל? האם הייתה משנה את נאומה אילו ידעה? אלוני הייתה ידועה בניקיון הליכותיה, ביושר וביושרה שלה. מעולם לא היססה להביע את עמדותיה ולהיאבק למענן. את כל מאמציה הקדישה לקידום של שוויון זכויות. אפשר, אם כן, להניח שלא הייתה משנה את הנאום, שהרי האמינה בכל מילה שנכללה בו.
______________________________________________________
איזה נאום חשוב נשאה מייגן מרקל שנים לפני שנישאה לנסיך הארי? הקליקו על התמונה:
