בעיצוב, חוש הראייה הוא כנראה החוש המוביל במפגש הראשוני, אך מיד אחריו נמצא חוש המישוש. עיצוב טוב יפעיל אותו מיד, והרי מוצר מעוצב היטב הוא כזה שנעים לאחוז בו ונוח להשתמש בו. גם בעיצוב פנים זהו המצב, שהרי בית שמתוכנן טוב הוא כזה שנוח לנוע בו ונעים לשהות בו: עוד לא פגשתי לקוחות שביקשו ממני לעצב להם בית "מעקצץ" או "דוקרני", אבל בשמות תואר כמו "מלטף", "רך" ו"חמים" נעשה שימוש תכוף כשאנחנו שואלים "מה אני רוצה שהחלל שלי ישדר".

רהיטים קטיפתיים, שטיח צמרירי וקיר מסותת. אלמנטו.

בין העיסוקים שלי יוצא לי פעם בכמה זמן להנחות אירועים. אתמול הנחיתי ערב שהגעתי אליו ברגשות מעורבים - טקס יום הזיכרון לקורבנות תאונות הדרכים. 

מספיקה אות אחת לשנות חיים. מתוך קמפיין נגד כתיבת SMS בזמן נהיגה

את הטקס מארגן משרד הרווחה (שמעניק סיוע למשפחות), עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ופורום פ.ע.ו.ל.ה שמאגד את הארגונים והעמותות שפעילים בנושא. בפגישה עם מארגני הטקס בבית קפה בתל אביב ניסיתי למתן את השפה המליצית, ואת הפאתוס של הטקסטים. "זה לא יעזור לך", אמרו לי, "בטקסים האלו לא נשארת עין יבשה".

הדבר היחיד הטוב בשעון חורף, חוץ מלהרוויח שעת שינה בלילה הראשון של המעבר, הוא השעון. בתור שונאת קור וחורף מוצהרת אין אסירת תודה ממני על דחיית שעון החורף. אבל עוד מעט נתעורר בחושך ונשוב הביתה בחושך, ורק מבט אל השעון יעזור לנו להבין מה באמת השעה (ולא להאמין).

שעון הוא חפץ שקיים כמעט בכל בית. הוא נחוץ ומועיל באזור המשותף, במקום בולט בו אפשר לראות בזווית העין מה השעה, בעוד אנחנו מאיצים בילדים לרוץ אל ההסעה או בודקים בעוד כמה דקות אוספים אותנו לדייט.

אחת מקלישאות העיצוב הידועות היא ש"הבית הוא כרטיס הביקור שלנו". כשאני עובדת עם לקוחות על עיצוב הבית שלהם, אם אכן עולה התייחסות כזו לבית - שאנחנו מעצבים אותו כדי לומר משהו על עצמנו, או למעשה, בשביל עיניהם של אחרים - אני משתדלת להחזיר אותם לאמת שלי: הבית שלנו נועד קודם כל לנו. אם נעצב אותו על פי הטעם שלנו, הפנטזיות והאינסטינקט של מה שאנחנו אוהבים ועושה לנו טוב - הוא כמובן ישקף את מי שאנחנו - אבל זו לא צריכה להיות המטרה.

ופתיחה זו על שום מה? טרנד שקשה להתחמק ממנו בזמן האחרון הוא פרשנות אחד לאחד של המונח "כרטיס ביקור": מלים, ולעיתים מניפסטים שלמים, על הקירות.

זהו.

חוזרים הביתה מהעבודה, מבית הספר, מקניות, פותחים את הדלת ומיד מניחים (או זורקים) את מה שעלינו: תיק, מפתחות, דואר שאספנו, שקיות של קניות, נעליים לוחצות.

מוכר?

אם אתם לא גרים לבד, שכפלו את הטקס הזה כמספר בני הבית (הוסיפו כראות עיניכם ילקוט, רצועה לכלב, קסדת אופנוע או אופניים, גרביים מסריחים או כל פרט אחר שזרוק עכשיו סביבכם). ככה בדרך כלל נראית הכניסה לבית. בין אם החפצים הללו זרוקים באופן שווה באיזור אחד, או מפוזרים לאורך כל הדרך שמובילה לחדרים, לעיתים רחוקות הם "במקום". 

רהיט עם או בלי מגירות - לדואר או מפתחות, או סתם ליופי.

בצער רב אנחנו נפרדים מחופשת אוגוסט. ואם לא די בכך, עד שקלטנו שחופשת הקיץ נגמרת, הנה מתחילים להם החגים, ולא היה לנו זמן להכין שנות טובות או אפילו לחשוב על ארוחת חג. מה שכן - שתי ארוחות אחרות כן היו כאן, ואולי תוכלו להפיק מהם נחת כפי שקרה לנו:

בחודשיים האחרונים (שבהם בקושי כתבתי...), שמחתי לארח בביתנו חגיגת יום הולדת 75 לאבא שלי ויום הולדת 8 וחצי לבת שלי. נכון, היא ילידת ינואר והיינו אמורים לחגוג לה בחורף, אבל בסופי השבוע ירד גשם אחרי גשם, וכך זה נדחה ונדחה. נדחה אך לא נשכח, וכך הגענו לאוגוסט ונפל דבר.

בלי ששמנו לב, שבועיים ראשונים של חופשת קיץ חלפו, ובין מעברי חדרים מתוכננים ושיפוצים שמתחילים ומסתיימים, מצאתי כמה לינקים לדברים מקסימים ליהנות מהם בסופהשבוע הזה.

1. כל מרפסת צריכה שולחן (בלקונ-ספט)

העציצים הקטנים שמתלבשים על המעקה הפכו ללהיט בערים רבות בארץ, בזכות קלות ההתקנה שלהם. המעצב הברלינאי מייקל הילגרס לקח אותם צעד אחד קדימה, עם ה Balconcept  - מתקן פלסטיק שמתלבש על המעקה ומשמש גם כשולחן, וגם כעציץ או כמקום אחסון.

בשעה טובה שרדנו עוד שנת לימודים והחופש הגדול התחיל. הרבה משפחות עוברות דירה בחודשי הקיץ (בעוד חודש ימלאו שנה למעבר שלנו! מתחילה לחשוב על סיכומים), או מנצלות את תקופת החיץ הזאת לשינויים בתוך הבית: ילדים גדולים יותר עוברים לחדרים משלהם, הקטנים לפעמים משתכנים יחד. 

זה דווקא חדר של שתי בנות!

 בגדול אני יכולה לחלק את הלקוחות שלי לשתי קבוצות אידאולוגיות: אלו שחשוב להם שכל ילד יקבל חדר משלו, ואלו שחשוב להם שהילדים יהיו בחדר משותף. אני משתייכת לקבוצה השנייה: מלבד הביחד, העקרונות של שיתוף וחלוקה - נראה לי שעד גיל מסוים, איפהשהו לקראת גיל ההתבגרות, ילדים אוהבים לא להיות לבד בחדר.

בהמשך לפוסט האחרון שלי על ספרים, ולפוסט הכמעט ראשון שלי על אבק - השילוב הפרקטי של השניים הוא כמובן ספרים בארון עם דלתות זכוכית! יום אחרי שהחלטתי לכתוב על ויטרינות מצאתי אחת כזו אצל לקוחה שלי. ארון זכוכית מדהים בנוכחותו, שסבא שלה הביא מגרמניה דקה לפני שהיה מאוחר מדי. למרות תצוגת הכלים המרשימה שבו (כמו שצריך, קריסטלים וכוסות עדינות), נמאס לה מנוכחותו הכבדה בסלון. הצעתי לקחת אותו, אבל לעת עתה נראה לי שנשמור עליו. מבטיחה לצלם כשיהיה גמור. בנתיים הנה אחד אחר: 

ארון הספרים "אוקטביה" של Horchow

או! אתם ודאי אומרים לעצמכם. בדיוק כזה רציתי לקנות!