בזמן האחרון לא להצליח לגמור את החודש במדינת ישראל זה פופולארי. אני, שחשבתי שחרדה קיומית היא עניין פרטי שלי ושל שאר הלוזרים במדינה, הבנתי בהפגנות המחאה של למעלה מ-300 אלף איש, שהמצוקה היא נחלתם של מיליונים. התברר לי שהחרדה הקיומית שלי, היא לגמרי השחור החדש. שחור זה יפה, ואין לי על מה להתנצל.
מה שהיה עד עכשיו עניין מביש, הוא כבר עניין שאפשר להיות לגביו גלוי, שהחיים בארץ כל כך יקרים שהם לא בתקציב של מעמד הביניים, הילד החורג והדחוי של מדינת ישראל. ואם זה המצב שלנו, אז אפשר גם להפסיק לדפוק לה חשבון מטעמים של חוסר נעימות. זה התענוג בלהיות ילד דחוי, יש לו את החופש שלא להיות מחויב. יש לנו את החופש לדחות את מדינת ישראל ולומר לה בפה מלא וחד משמעי - "מאמי, את לא בתקציב שלי".מותר לנו שיהיה לנו תקציב מוגבל ובו אנחנו יכולים להרשות לעצמנו רק מה שבתקציב שלנו. אז אם לדוגמא חבר רוצה לצאת איתי לבר שערק אשכוליות עולה בו 36 שקלים, והמלצר מנדנד מה תרצו לשתות, אין לי שום בעיה לומר לשניהם בפרצוף: מאמי, זה לא בתקציב שלי.
אם אני רוצה לקנות סיגריות LM לייט בדוכן שגובה 21.5 שקלים אני אחזיר את הקופסא, ואצרח בלב הקניון, מאמי זה לא בתקציב שלי. להיות גבר עם תקציב מוגבל, זה הסקסי החדש.
כמה זה עולה, כמה? מסעדות, בתי קפה, רכבים מפוארים, בגדי מותגים, בגדי מעצבים, סבון של פעם, שמפו מורכך נגד קשקשים, דירה בתל אביב, הזמנות לחתונות פאר, טיסות, מכון כושר עם ג'קוזי, סאונה רטובה וסאונה יבשה, צימר בצפון, מלון באילת, איפון 4. באמת שהייתי שמח להשתתף בחגיגה, אבל מה לעשות, מאמי, זה לא בתקציב שלי.
אני שוכר דירה ברעננה. פייר, נסיעה לתל אביב באוטובוס ממוזג שיש בו חיבור אלחוטי לאינטרנט עולה סה"כ 10 שקלים, אני שם באוזניים את אוזניית האיפוד, נירוונה, ולא מעניינים אותי הפקקים הבלתי נסבלים באיילון. ממילא דלק עולה בשמיים, אין חנייה בתל אביב ופקחי חניה אורבים בכל פינה. דוחות חנייה? זה ממש לא בתקציב שלי, מאמי.
תל אביב, את באמת לא בתקציב שלי
פעם ימי הולדת היינו עושים בבתים, מסיבות היו בים או בפארקים. היום אין לי שום בושה ושום עכבה לומר בפה מלא להזמנה של חברים לבר לשתות לכבודם על חשבוני - מ-א-מ-י, זה לא בתקציב שלי.
מאמי, זה גם לא בתקציב שלי לעבוד שעות נוספות ללא תשלום הולם. זה גם ממש לא בתקציב שלי לעבוד עבור מעסיקים שלא לא יודעים להעריך את עבודתי בתמורה כספית, ורק אם אני עובד 14 שעות עם הלשון בחוץ הם משחררים את ידם הקפוצה. אין לי שום בושה לומר ללקוח שלא רוצה לשלם כמו שצריך עבור עבודתי שהוא פגע לי בתקציב. התקציב שלנו הוא קדוש והוא מעונה, הוא טאבו החדש.
זה גם ממש לא בתקציב שלי להיות מהצעירים המעניינים שמציפים את תל אביב, כדי שהיא תקרא לעצמה עיר ללא הפסקה, עיר של צעירים, אומנים ויוצרים, עיר מערבית בינלאומית. וזה גם לא בתקציב שלי להיות חלק מ-30 אחוז הגייז שמאכלסים את העיר תל אביב, כדי שבשבוע הגאווה יגיעו אלפי תיירים וישאירו כאן 7.5 מליון שקלים בכמה ימים. אני מניח שבעלי הדירות ובעלי ההון יכולים לעשות את העבודה בלעדינו, זה בתקציב שלהם.המחאה היא נהדרת, אבל אני ממש מקווה שנבין ממנה דבר חשוב: שלזעוק לממשלה ולכנסת שהן לא אוהבות אותנו מספיק זה הטפל ולא העיקר, שאין לעורר את האהבה עד שתחפוץ, ואם לא רוצים לשנות את חוקי המשחק ולתת לנו את חלקנו שמגיע לנו בזכות ולא בחסד - אז לא צריך.
אנחנו לא בתקציב של המדינה? סליחה? מאמי, את לא בתקציב שלנו.
