מי יכול לעמוד מול אישה יפה ומעונה? (צילום: thinkstock)
מי יכול לעמוד מול אישה יפה ומעונה? (צילום: thinkstock)

אימא שלי הייתה ליידי, מדאם בכירה בבית המניפולציות הגדול. היא הייתה מוזה שולטת בעלת יופי ורוך נשי, שיכול היה להרוס את הבריאות. כמו הקורטיזאנות היא הרימה את המניפולציה הרגשית לדרגה של אומנות.

בשיער ארוך חלק ושחור, חטובה וטמירה, בנועם הליכות יציבה וזקופה, היא ידעה כיצד לרתום את העולם לעזרתה. לפעמים לבשה את דמותה כנסיכה קלועה בצריח, לעיתים כילדה מלאכית מתוקה ודאוגה וחדשות לבקרים כקדושה מעונה.

היא ידעה להשיג את מה שהיא רוצה מכל השוטים, שרצים אחרי עלמות במצוקה. היא ידעה לבכות, להקיא, לדבר כמו תינוקת, לגעת כמו אישה ולהראות אומללה ומצועפת. אפילו המנהל האגדי של בית הספר לאומנויות הבמה, בית צבי, בו למדתי בתחילת שנות ה-20 לחיי, נפל בקסמה. אם לא הייתה לה יראת קהל, היא בוודאי הייתה מגה כוכבת, בקולנוע ועל הבמה.

אימא הייתה אלופה במיוחד במניפולציית האישה החלושה. היא ידעה היטב שאיש לא יכול לעמוד על שלו מול אישה יפה ומעולפת. זאת בתוספת נדיבה של היסטריה אימהית והעולם נפתח לפניה כמניפה מורכנת.

כשחלתה לחשה באוזני, כשנתקלתי באיזו בעיה, "תגיד להם, שאימא שלך חולה".

מאז שנולדתי היא הייתה מונעת לגביי על ידי החלטה מוצקה, שאני אהיה קרוב אליה עד יום מותה. היא הטביעה את זה במוחי עמוק בצורת צו, היא לא השאירה לי הרבה ברירה אז יישרתי עם התוכנית שלה קו.

בשל מגרנה חד פעמית בגיל 14 היא הכינה לי תיק רפואי מפואר כדי שלא אשרת בצבא כקרבי, כך שבצו השני במיונים לצה"ל, הרופא הצבאי מייד הוריד לי פרופיל ואיחל לי, "תהיה לי בריא".

לא לטיול במזרח הרחוק או בדרום אמריקה, לא להתנסות בסמים ולא סקס עם זרים, היא רצתה שיהיה לי כיף בחיים כל עוד אני אהיה מוגן היטב בתוך מבצר עם שומרים.

המוח שלי הוא פרי עיצובים של מניפולציות נשיות, לא פעם ולא פעמיים ניטש בין המוח שלי לגוף מלחמת עולמות. כמה פעמים הזקתי לעצמי, רק משום שחשבתי שאם אראה אותה עצובה לא אוכל לחיות. במניפולציה כמו במניפולציה המוח שולט בגוף. כמו רופא במיון במשמרת שלא נגמרת, מצאתי את עצמי רץ להצלתה כל יום מחדש מפיגועים וירטואליים של מחשבות של טירוף.

תמיד קרה לה משהו, איזו צרה, שדורשת טיפול ועזרה ואני אחריה בריצה, כי איך אפשר להשאיר אותה ככה מסכנה? כמו מכשפה שמפזרת לאוויר לחש קסמים עתיק בן שלוש מלים; אימא, אישה, מצוקה, ופוף! וויתרתי על עצמי כשהיא הייתה צריכה. אין אמצע ואין פשרות, היא ידעה לשחק את המשחק עד הסוף, ואם צריך אז גם להתחלות.

במשך שנים רבות ברוב כישרון היא הצליחה להשיג את הסיפוק עבור צרכיה המדומים, מאבי, מבנה הבכור, ממני, מגברים ומנשים, כי לרצונות שלה היו הרבה מאוד שליחים.

אולם לפני כמה שנים, שכל אחד מאיתנו מרד בדרכו שלו, היא חשה איום מוות והפעילה את האלמנט המניפולטיבי האחרון. היא הפסיקה להיות אימא ואישה, וחלתה במחלת השיטיון. עכשיו נראה אם תישאר עין אחת יבשה, אתם עומדים להסתובב סביבי 7 ימים בשבוע 24 שעות ביממה.

היום היא במוסד סיעודי, גם שם רצים אחריה, אחים ואחיות, מכל הסיעודיים היא כמובן זו שעושה במוסד הכי הרבה צרות. לי כבר אין שום חשק לרוץ אחריה, ובכלל כשאני מתחיל לרוץ אני מתמלא חרדות.

רק כשהופיע דיכאון בחיי ובקושי רציתי לקום מהמיטה, הפסקתי לרוץ אחרי מושאי אהבה. מאז אני לא עובד יותר בהתאם לתוכנית שלא גם מרצוני, חוויתי זאת על בשרי, כי להיות נתון למניפולציות זו הדרך הבטוחה להרס עצמי.