איה כורם: "יש כאן שרשרת מחדלים מטורפת ובלגן בקבלת החלטות"

אין דבר מדכא יותר בימים האלה מצפייה בחדשות: כל כך הרבה רפש, שנאה, קיטוב, מחדלים בלתי נתפסים, חוסר אמון מוחלט בין הממשלה לציבור. בשלב מסוים לא יכולתי יותר ועברתי לנטפליקס, שם מצאתי משחק חדש וממכר – "הרצפה היא לבה". בכל פרק אנחנו פוגשים שלושה מתמודדים נחושים, שכלואים בחדר בריחה מלא לבה מבעבעת, והם צריכים לקפוץ, להתנדנד ובהרבה מקרים גם להתרסק על כל מיני חפצים רעועים שצפים על פני הלבה האימתנית, כדי לצאת החוצה ולזכות בפרס הגדול. כשצפיתי בתוכנית, הבנתי למה היא נהפכה ללהיט גדול דווקא עכשיו: המתמודדים האנרגטיים שקופצים ומתפתלים מעל הלבה המתפרצת, מבטאים בצורה פיזית את מה שכולנו בעצם מרגישים עכשיו.

בשבוע שעבר שיתפתי כאן סמל של תו מוזיקלי על חבל תלייה, שהציף את הפיד שלי בפייסבוק ודיכא אותי ממש. השבוע אני רוצה לשתף אתכם ביוזמה יפה שעלתה בפייסבוק. בתוך כל הזוהמה שרצה ברשת, כיף למצוא פוסט מאחד כזה, אי ירוק בים של לבה מבעבעת:

ועכשיו, למרואיינת שלי. השבוע זוהי איה כורם, זמרת ויוצרת מוכשרת שכבשה אותי טוטאלית ב"2023", אלבום קונספט יפהפה שהיא הוציאה אחרי מאבק משפטי ממושך בחברת התקליטים שבה הייתה חתומה. שלוש שנים חלפו מאז, חיכיתי בסבלנות, והנה, עכשיו אנחנו נפגשים בחסות הקורונה.

לפני שהמגפה פרצה לחיינו, היית בדרך להוצאת אלבום חדש.

"בפברואר, ממש שלושה שבועות לפני שהכל נגמר, הוצאתי שיר ראשון מתוכו. הוא נקרא 'רק אהבה', דואט עם בן זוגי, אדם בן אמיתי. מופע הבכורה אמור היה להיות במארס, ואז נדחה ליולי, וגם זה לא קרה".

נשמע כאילו "רק אהבה" נכתב במיוחד לתקופה הזאת.

"כן, אבל ממש לא. הוא נכתב כמתנה לחתונה של חבר טוב שלנו. חשבנו שכשחבר ממש טוב מתחתן, אז לא מספיק להביא צ'ק. הרגשתי שאנחנו צריכים לעשות משהו ממש מיוחד, וכתבנו את השיר הזה ביחד".

אתם בדרך כלל כותבים יחד?

"כן, ועם השנים זה נהיה יותר ויותר ברור שיש דברים שהם נורא פשוטים בשבילו ומסובכים בשבילי – ולהפך. אני עדיין מוצאת את עצמי כותבת ומלחינה משהו מאפס, וזה עדיין קורה גם לו, אבל רוב השירים הם עבודה משותפת. יותר קל לי להגיד לו: 'נו, תלחין את זה רגע', וזה כיף, כי זה גם יוצא נורא יפה".

יצא לכם להופיע בזמן הסגר הראשון?

"עשינו אז הופעה אחת בסלון. העמדנו פה אולפנצ'יק קטן, ושידרנו הופעה מהבית. היה לינק לכרטיסים, ואנשים שרצו לשמוע אותנו, קנו. זו הייתה חוויה מאוד טובה, כי זה היה קטן ואינטימי ונחמד. אני מניחה שנעשה את זה שוב".

שניכם מוזיקאים שהעבודה שלהם נפגעה בצורה משמעותית. איך מתפרנסים בתקופה הזאת?

"יש עדיין אנשים שמזמינים הופעות קטנות אצלם בחצר, אירועים קטנים ומשפחתיים, אז אני עושה את זה. מתחשק לי גם להעביר סדנת כתיבה בזום. אני משתדלת להיות עסוקה רק בדברים שמשמחים אותי, ואני מודה שיש לי פריווילגיה: בן זוגי עדיין עובד פול-טיים בהפקות מוזיקליות, אז אני לא חייבת למצוא דרכים אחרות להתפרנס".

בימים האחרונים גובר החשש מסגר שני. איך התחושות שלך?

"הפעם השנייה הרבה יותר כואבת באופן משמעותי. בפעם הראשונה כולם היו באיזשהו הלם כזה, וכולם היו בהתמודדות. גם אנחנו. עכשיו זה מרגיש חסר טעם, שהכל שוב נסגר מחדש:  יש כאן שרשרת מחדלים מטורפת, קוצר רואי ובלגן מוחלט בקבלת החלטות. יש גם תחושה שלא כולם באותה סירה ביחד. בסגר הראשון הרגשתי שיש איזושהי סולידריות בין מי שנדפק יותר למי שפחות. עכשיו אני פחות מרגישה את זה".

הסינגל האחרון שהוצאת, "לא עושים את זה ככה", כולל שיתוף פעולה מפתיע עם רביד פלוטניק (נצ'י נץ') ואפילו קטע ראפ שלך. מאיפה זה הגיע?

"לפני כמה שנים הזמנו את רביד להשתתף באלבום שלי '2023'. הכרנו אותו, התאהבנו בו ונהיינו חברים. אני פשוט חולה עליו ועל המוזיקה שלו. גרופית. הרעיון ל'לא עושים את זה ככה' התחיל בסיטואציה נורא מצחיקה. ישבנו והסתכלנו על כל מיני טקסטים ביחד, ואז הוא ראה איזה טקסט שכתבתי, ואמר לי: 'בואי הנה, את חייבת לעשות את זה בראפ'. אמרתי לו: 'אתה דפוק? אני לא ראפרית'. אז הוא אמר לי: 'כל אחד יכול לעשות ראפ. את חייבת. תנסי'. ואז אני מנסה, והוא שותק כמה רגעים, ואז אומר: 'טוב, אולי זה לא חייב להיות בראפ'. השיחה הזאת הייתה כל כך מצחיקה, כי היה ברור שאין לי שום כוונה או שאיפה להיות ראפרית. זו לא המוזיקה שגדלתי עליה ולא המוזיקה שאני יכולה לעשות ולהרגיש שהיא אותנטית בשבילי. אבל אני מאוד נהנית להקשיב לה".

התלבטת אם להוציא שיר כזה מרים בתקופה הזאת?

"הייתה לי התלבטות גדולה, גם כי היה סימן שאלה בעניין ההופעות – ובימינו מוציאים שירים בין היתר כדי לקדם הופעות – וגם כי לא ידעתי אם אני מגלה רגישות בכך שאני מוציאה את השיר הזה, שהוא שמח וקופצני. בסוף אמא שלי לחצה עליי להוציא אותו. אין לה שום קשר למוזיקה; היא פשוט אמרה לי: 'זה שיר משמח, ואני רוצה לשמוח. תוציאי את השיר'".

מה התגובה הכי מוזרה שקיבלת?

"התכתבתי בפייסבוק עם ראש עיריית נוף הגליל – לשעבר נצרת עילית – העיר שבה גדלתי. יש בשיר שורות: 'לא, עכשיו אני לא עוצרת/ פאק, השיר הזה קליט/ המכנס משוק נצרת/ המובים מנצרת עילית'. הוא רצה שאני אחליף את 'נצרת עילית' ל'נוף הגליל', שזה השם החדש של העיר, אבל זה לא מתחרז".

את ידועה כאקטיביסטית. את גם לוקחת חלק במחאת האמנים. היית בהפגנה במוצאי שבת?

"כן, אבל את מה שקרה אחר כך לא ראיתי. כבר חזרתי הביתה ושמעתי על זה בחדשות. אנשים כועסים מאוד".

זאת מחאה פוליטית או לא?

"יש מי שיגיד לך שאין כזה דבר, מחאה לא פוליטית, ויש מי שיתווכח ויגיד את ההפך המוחלט. אני חושבת שהמחאה לא שייכת לאף אחד. לאף אחד אין בעלות על מה שמישהו אחר מרגיש. מילת המפתח היא סולידריות. אז נכון, אסף אמדורסקי מספיק מעניין כדי שהעיתונאים ירצו לראיין אותו במקום לראיין מישהו אנונימי, אבל ברגע שאתה מדבר בשם הרבה אנשים, לא בשם מגזר אחד, פחות אפשר לתלות בך האשמות, מוצדקות יותר או פחות. במחאה אתה לא יכול לשלוט באמוציות של אנשים. אתה לא יכול לדעת לאן דברים יתגלגלו. אתה יכול רק לקום מהספה, וזה המעשה הכי נאצל, לדעתי".

או-קיי, אז קמנו מהספה. לאן ממשיכים מכאן?

"הפנטזיה שלי היא שסטירת הלחי הזאת תעשה פה שינוי תודעתי. כי הדיבור הזה – כן ביבי, לא ביבי – הוא נורא ספציפי, בעוד שיש כאן מדיניות של שני עשורים שהיא מאוד מרחיקה אותנו מסולידריות ומערבות הדדית וגורמת לכל אחד להסתגר בדל"ת אמותיו ולהגיד: 'אני הרווחתי את מה שיש לי, ואני לא אתן לאף אחד מזה, ומי שחלש, זאת אשמתו, שיידפק'. וככה מגיעים למצב של ארצות הברית. הפנטזיה שלי היא שיש כאן קו שציירו בחול, ואחריו אנשים יגידו: 'רגע ,זה לא חייב להיות ככה. זה לא היה ככה פעם'".

ואיך יוצאים מהמצב הזה?

"בכל המדינות שיצאו מזה, או כמעט יצאו מזה, אנשים קיבלו פיצוי כמעט מלא על ההכנסות שהם איבדו. הם ישבו בבית בלי לדאוג שיעיפו אותם מהדירה, שיעקלו להם את חשבון הבנק, שיפטרו אותם מהעבודה. הכל בסדר: יושבים בבית, מחכים, ממלאים הוראות. אנחנו רחוקים משם. למה אנשים כל כך רצו לצאת מהבית ולחזור לעבודה? כי הם לא הצליחו לחיות מהפרוטות שהמדינה פיזרה להם. וזה מאוד לא מפתיע". 

חשבת פעם לעבור לפוליטיקה?

"להיות זמרת הרבה יותר כיף, אבל אני מודה שלפעמים אני חושבת על זה. גדלתי בבית שבו להיות מוזיקאי לא נחשב למקצוע, רק תחביב נחמד. אם אפסיק לעשות את זה ואעבור למשהו אחר, סוף-סוף אגשים את הרצון של אמא שלי".

עד היום?

"היא כבר השלימה עם זה, אבל האמהות שנמצאות בראש שלנו הן מגיל 16, לא מעכשיו. אני מודה שהקול הזה נמצא בראש שלי, אבל עשיית מוזיקה ממלאת אותי בכל כך הרבה אושר. הרבה יותר כיף לקום בבוקר ולעשות מוזיקה מאשר לקום ולהתחיל לצרוח".

איה כורם. "הסיטואציה הזאת, של לעשות שינויים מהותיים במערכת שרוב הזמן פועלת נגדך, מעוררת השראה"(צילום: טל שחר)

אילו דמויות במוזיקה, או בפוליטיקה, מעוררות בך השראה?

"לפני כמה שנים כתבתי איזה ציוץ פוליטי בטוויטר, ומישהו כתב לי: 'אם תמשיכי ככה, תגמרי כמו חוה אלברשטיין'. אמרתי לו: 'מדהים. איפה חותמים? עכשיו אני לוקחת'. מעבר לזה, אני מאוד מכבדת את שלי יחימוביץ', את מרב מיכאלי. הן עשו שינויים מדהימים, ועל רובם אני ואתה לא יודעים, כי הן לא מהדמויות הפוליטיות שירוצו אחר כך לנפנף בזה. הסיטואציה הזאת, של לעשות שינויים מהותיים במערכת שרוב הזמן פועלת נגדך, מעוררת השראה".

לסיום, יש לך רעיון לדואט בשבילנו?

"האמת שכן. נראה לי שמצאתי את הדואט המושלם: 'לפנות ערב', עם המילים של יעקב שבתאי והלחן הנפלא של סשה ארגוב".

מירי אלוני: "אמנים הולכים היום בעקבותיי, מוכנים לשיר ברחוב". הקליקו על התמונה:

"מי שקורא לזה קיבוץ נדבות, הוא סתם שמוק שלא אוהב אותי". הקליקו על התמונה (צילום: ינאי יחיאל)