רמי פורטיס: "העולם יהיה שונה. כבר עכשיו כולנו מתאמנים בלא להיות"
הוא תומך במחאה, מוטרד מהעתיד, כותב שירים ומחזק את המערכת החיסונית בדרך מקורית. לירון לב, שגדל על "סיפורים מהקופסה", שמע ממנו סיפורים מהקורונה
בשבועות האחרונים פיתחתי לי מנהג שאני ממליץ עליו בחום: בכל מוצאי שבת אני חוזר לאלבום שגדלתי עליו, ומקשיב לו מתחילתו עד סופו. בשבת שעברה הקשבתי בלילה ל"סיפורים מהקופסה" של פורטיסחרוף, וכמו עם הרבה יצירות גדולות שהקדימו את זמנן, גם כאן היו רגעים שהרגשתי כאילו האלבום נכתב על מה שקורה עכשיו, למרות העובדה שהוא יצא ב-1988. כבר לפני 30 שנה חזה רמי פורטיס את העתיד לבוא עלינו, עם שורות מבריקות כמו "אין ספק שזוהי שקיעתה של הזריחה" ו"מי מסתתר מאחורי המסכה, חתול מפלצת או ילדה יפה".
למחרת אזרתי אומץ ופניתי לפורטיס לראיון. ידעתי שהוא לא מרבה להתראיין, ובכל זאת החלטתי לנסות את מזלי ושלחתי לו הודעה. לשמחתי, הוא חזר אליי עוד באותו יום, וככה זכיתי השבוע לראות את העולם המשוגע שבו אנו חיים, דרך המשקפיים העגולים שלו. שמעתי ממנו מה הוא חושב על הפגנות המחאה ("ראיתי את ההיא על המנורה עם הציצי. אמרתי: זה אנחנו שם. סימבולי. היא סימבלה את זה מושלם"), איך הוא מרגיש עם הקידומת 60 ("האינרציה אצלי ילדותית. אני לא חושב כמו בן אדם אחראי, ואני גם לא רוצה להיות המבוגר האחראי"), וגם קיבלתי מידע מעניין על שיר חדש שהוא התחיל לעבוד עליו.
צפו ב"חתול מפלצת" בגרסה המקורית:
צפו ב"שקיעתה של הזריחה" בגרסה חדשה של פורטיס, חוה אלברשטיין ושלומי שבן:
בתחילת הפגישה שאלתי אותו איך נראה סדר היום שלו בתקופת הקורונה, והוא אמר: "הזמן נהיה מסטיק: אין שעה, אין יום, כל יום נראה כמו אתמול וחוזר חלילה, והיום איננו כלה. הוא כל הזמן ממשיך בוורסיות טיפה שונות. הנה, היום אני פוגש מישהו שמראיין אותי, וזה כמו האירוע הכי חשוב היום".
אתה כותב בתקופה הזאת?
"אני כותב, אבל זה לא עקבי. המציאות הזאת כאילו עושה לך ברקסים בכל, גם ביצירה. זה כנראה קשור לדבר הזה שקוראים לו מצב רוח. כשאתה כותב, אתה צריך להיות במצב רוח מסוים. עכשיו אני לא מצליח לזהות את מצב הרוח שאני נמצא בו. אז הקלטתי שני שירים, נכנסנו לאולפן, אבל עזבתי אותם באמצע העבודה. היה שינוי במצב הרוח, אנשים נכנסו לבידודים, אז אתה אומר: רגע, נחשב מסלול מחדש. אני מוכן להדליף לך את השם של אחד השירים. אצלי זה מתחיל בשם. כל השירים מתחילים קודם במשפט שמוצא חן בעיניי, ואני משתמש בו. אז לשיר הזה אני קורא בינתיים 'זה הסוף שבא לפני אחר כך'".
אפשר לקחת את המשפט הזה להרבה כיוונים.
"אמרתי: רגע, מה זה המשפט הזה שקפץ לי? אני לא רואה את סוף העולם, אבל בהתבוננות שלי על מה שקורה, אני מרגיש שאנחנו בסוג של אתחול עולמי. Reset. הרי מה עושים לנו עכשיו? מפרקים לנו את האגואים. כולנו מפורקי אגו. רמי פורטיס מפורסם – זה שווה לתחת עכשיו, כמו שבן אדם שהיה מנהל בחברת הייטק פוטר ויושב בבית. פירקו לנו את מה שגדלנו להיות אנחנו. לי יש יתרון אחד: אני עושה מוזיקה כבר 40 ומשהו שנה, אבל גם זה מבלבל. אתה אומר: או-קיי, עשיתי כבר מלא אלבומים, אז מה אני צריך לעשות עכשיו אם כבר עשיתי? זה מבלבל".
מה יעלה בגורל מופע האיחוד המתוכנן של פורטיסחרוף?
"במאי היו צריכות לנו הופעות סולד-אאוט; דחינו את זה לספטמבר, וגם בספטמבר לא נראה לי שזה יקרה. זה מתוכנן לקהל גדול, 8,000 איש".
שמעת על מתווה ההופעות בדרייב-אין? אולי תעבירו את המופע לשם?
"אני לא רואה אנשים יושבים במכונית אצלנו. אני מציע שיבואו בקלנועיות: יהיה יותר מקום, יותר יראו וישמעו, ויהיה פחות זיהום אוויר".
כך נראה אחד האיחודים הקודמים שלהם (וזה באמת לא מתאים לדרייב-אין):
יש חרדות כלכליות אחרי חודשים ארוכים בלי הופעות? נראה כאילו האמנים הוותיקים מסודרים יחסית.
"מסודרים? אולי עשינו קופות גמל, חסכנו קצת כסף – אבל עשיר? אחי, אני לא כזה. אני גר בדירה רגילה. והמצב הזה יגרום לכך שאנחנו לא נרוויח כמו קודם. אין כסף. לאנשים יש צורך נפשי לראות הופעות, אבל זה מותרות. אני אומר לך כבר עכשיו שאני מוכן לזה נפשית. העולם הולך להיות שונה מאוד, ואנחנו נצטרך להתרגל לזה, כולנו. כבר עכשיו אנחנו מתאמנים בלא להיות".
לדעתי, ולדעת רבים אחרים, בכתיבה שלך יש ניצוצות של גאונות. איך אתה כותב?
"בדרך כלל, כשכותבים שיר, אתה רושם טקסט ואז מנסה להלחין אותו. אני לא כותב ככה. אני לוקח את הגיטרה ואומר: או-קיי, בוא נראה אם יש לי עכשיו קשר – ואז באים לי הטקסט והלחן ביחד. אף פעם לא כתבתי בנפרד. הטקסט לא בא שלם לגמרי; הוא בא בחלקים, אבל מספיק לי חלק כמו 'זה הסוף שבא לפני אחר כך', ואני כבר מבין מה אני צריך לכתוב הלאה. זה קונטקט טוב. השירים שלי יצאו כאלה כי הם נכתבו בצורה ילדותית. גם ההתחברות הזאת לקשר הזה היא ילדותית לגמרי. היא לא מהשכל שלי, ואני לא איזה גאון מוזיקלי. אני מתקשר שירים. ככה זה מרגיש לי. גם אני מתפעם לפעמים. תאמין לי, אני לפעמים כותב שיר וחושב: וואו, הייתכן שאני כתבתי את השיר הזה?"
מה התגובה הכי מרגשת שאי פעם קיבלת?
"יום אחד הגיעה אליי בחורה ואמרה: 'שמע, שכבתי בחוף הים בספרד, שמתי את האוזניות והקשבתי לאלבום שלך 'החבר אני'. כל האלבום בכיתי'. אמרתי לה: 'זה הדבר הכי מדויק שאמרו לי. גם אני בכיתי כשכתבתי את האלבום הזה'. אני מתוודה: ישבתי ובכיתי. ולא הבנתי למה אני בוכה. והיא לא הייתה היחידה שאמרה לי את זה. זה הדבר הכי טוב שאמרו לי בחיים. אני אומר: תבכו כמה שיותר. גם אני בוכה".
בשנים האחרונות הרוק די נעלם מהמיינסטרים. אפשר להכריז שהוא מת, או שצפוי לו קאמבק?
"אין רוק, אבל טכנו זה רוק, טראנס זה רוק. הכל זה רוק, אבל בדרך ביטוי חדשה. אף אחד לא המציא את הגלגל: כל דבר שנעשה בווליום גדול, עם דחיפה של אוויר בנשיפה, הוא רוק".
לאיזו דרך ביטוי חדשה אתה הכי מתחבר?
"אני חושב שההגדרה של מוזיקה התבלבלה קצת. יש לי חברים די-ג'אים, ואני אוהב מאוד את המסיבות שהם עושים. הם מנגנים אחלה מוזיקה אלקטרונית, אבל זאת מוזיקה רק לרגליים. אני מתחיל לחלק מוזיקה לפי הגוף: יש מוזיקה לראש, מוזיקה ללב ולבטן ומוזיקה לרגליים. נהיו לנו מלא מוזיקות. אני מחכה שתבוא מוזיקה שלמה, שתחזיק את הרגליים, הבטן והראש ביחד – וזה חסר. אין את זה. זה היה פעם, כשהיית הולך להופעות של להקות, והיה שם הכל. הרגליים, הבטן והראש עבדו ביחד. היום חילקו את זה. אני כבר לא יודע איך לקרוא לזה, מרוב ז'אנרים ותת-ז'אנרים. אלה זמנים מעניינים. גם במוזיקה אף אחד לא יודע מה הולך לקרות, ואני אוהב את זה".
אתה חושב שבאקלים המוזיקלי הנוכחי יכול לצמוח פורטיס חדש?
"כל רגע יכול לצמוח אמן שמשנה ומשפיע. אני זכיתי. קיבלתי מתנה, למלא את התפקיד הזה בזמן הזה. זאת מתנה, ואני מוקיר אותה, ובימים האלה אני עוד יותר מוקיר אותה. יש מלא אנשים כמו פורטיס, ערימות של אנשים כמו פורטיס. אבל לפורטיס היה מזל, שבנקודה מסוימת בחיים שלו הוא הפסיק לפחד להיות פורטיס. אנשים צריכים להאמין בעצמם גם כשאומרים להם: 'אתם לא'. כולם אומרים לנו כל הזמן מה אנחנו לא. גם עכשיו אומרים לנו לא על כל דבר. אז תתחילו להגיד כן. אתם יכולים לעשות דברים שאתם לא מעלים על דעתכם".
אתה רגיל להשתגע בהופעות. איך אתה מפרק עכשיו את האנרגיה?
"אני עולה על אופניים ונוסע לשומקום. אין לי לאן לנסוע. יש לי אופניים בלי הילוכים, שצריך לקרוע את התחת, אז אני נוסע-נוסע שעות, מזיע כמו חמור, חוזר – ומרגיש שפירקתי אנרגיה אחת. בערב זה עוד פעם מצטבר לי, אז אני עוד פעם עולה על האופניים. זה אנרגיה נפשית, לא רק פיזית. כל הרעיון עכשיו הוא להשתגע מהמצב, ולי לא בא להשתגע. השתגעתי בעבר די והותר. צריך לקחת נשימה ארוכה ולחכות שהזמן הזה יחלוף. הוא יחלוף באיזשהו שלב. נראה כאילו זה יימשך לנצח, אבל יום אחד זה יחלוף, ואז כל מה שחשבנו שהיה פעם ויחזור, לא יחזור יותר. העולם שלנו ישתנה, אם נרצה או לא".
מה ישתנה?
"אני חושב שקודם כל ישתנה הנושא של יחסים בין אנשים. הטמיעו בנו בזמן הזה הרבה רעיונות של ריחוק, אבל הבן אדם הוא חיה חברתית; הוא לא יכול להיות מרוחק מאנשים. תראה איך אנשים רצים להפגנות כדי להיות ביחד. אנשים צריכים את הקרבה. אני מאמין שמה שאנחנו עוברים זה שיעור גדול מאוד. החברה שלנו עוברת איזשהו שיפט תודעתי לגבי מה נכון, ואיך אנחנו רוצים לחיות. כדי ללכת קדימה, לפעמים הולכים אחורה ומבררים מה היה טוב פעם. הרי לא הכל היה רק רע".
כרגע יש באוויר תחושה של כאוס.
"מה שיוצא עכשיו, הזעם של הציבור, הוא נגד הסיסטם, נגד אלה שלא סופרים אותנו – לא רק היום: גם קודם לא ספרו אותנו, רק שלאף אחד לא היה אכפת. כל אחד אמר: יש לי אוטו ארבע על ארבע, אני נוסע לחו"ל, מבלה. פתאום עכשיו אין לך את הנאות החיים, גזלו אותן ממך, אז אתה אומר: רגע, מה אני שווה? זו נקודה למחשבה. אני גם חושב שלהיות עשיר היום זה לא כבוד גדול. הרבה עשירים מעדיפים שלא יידעו שהם עשירים".
אתה משתתף במחאה?
"אני בעד המחאה הזאת עד מאוד, ומטריד אותי שמדברים רק על האלימות של המפגינים. ממה שאני ראיתי, הייתה יותר אלימות של המשטרה, ואף אחד לא מדבר על זה, כאילו זה בסדר. הלו? אלה אנשים שהיו אתכם בצבא, שמשלמים מיסים כמוכם. הם העתיד של המדינה. אתם לא יכולים להרביץ לנשים, לחנוק אנשים. זה לא עובד ככה. והגיע הזמן שמישהו לא יפחד להגיד את זה. זה מתחיל להיות יותר מדי קרקס".
כשאמנים מביעים את דעתם, הם בדרך כלל חוטפים מכל הכיוונים. יצא לך לדבר עם אסף אמדורסקי או עם מוקי?
"אסף אמיץ. אולי גם מוקי אמיץ בדרכו להגיד את מה שהוא חושב, אבל אם זאת דעתו, הוא לא היה צריך ללכת להפגנה הזאת. למה הוא ציפה? שישירו שיר אהבה לנתניהו בשביל שיתפטר? זה קצת נאיבי. אבל אלימות היא הדבר הרע ביותר שיכול להיות בסיפור הזה. לא צריך אלימות בכלל".
לסיום, מה אתה מאחל לעצמך ולנו?
"מאחל לעצמי בריאות, כמו כולם בימים אלה. שאני אעמוד זקוף על הרגליים ואתן בראש. זה הכי חשוב. אפילו יש לי מסר: לא להשתגע. לנשום, לנשום, לנשום. ולחייך הרבה ולצחוק, כי זה מחזק את המערכת החיסונית. ולא ליפול ברוח. אלה הזמנים שכל אחד צריך להישאר לעמוד זקוף. אני אומר את זה לעצמי כל יום".
פיטר רוט: "אני צופה שבתקופה הקרובה יהיה סינגל בום". הקליקו על התמונה:
