האחים רוצים לקדם את ראש פינה ודוחים הצעה מפתה לעבור למרכז

האחים נועה רון ונמרוד ברגר אוהבים את ראש פינה: שם הם גדלו כילדים, שם הם מגדלים את ילדיהם כיום, וכל עוד זה תלוי בהם, שם הם ימשיכו לגור גם בעתיד; לא משנה איזה פיתויים יונחו לפתחם - ולא חסרים כאלה.

עוד בערוץ אנשים:

• משפחה שלמה נסעה להודו כדי לראות היכן גדלו הסבתא והסבא
• הצעיר הערבי, בן יחיד להוריו, התעקש לשרת ביחידה קרבית
• הצייר המהולל איבד אוזן ושלח מכתב מרגיע לאחיו: "אל תדאג"
  

רון וברגר עומדים מאחורי משחק בשם "הרפתקה בראש פינה", שמבקש ללמד את ההיסטוריה של יישוב מגוריהם באמצעות מציאות רבודה - טכנולוגיית מחשוב שמאפשרת שילוב של אלמנטים וירטואליים בסביבה האמיתית. מחזיקים טלפון נייד, לוחצים על המקשים הנכונים, וכשמסתובבים בין בתי האבן העתיקים של ראש פינה, המסך מציג דמויות שגרו שם לפני עשרות או מאות שנים, באמצעות אנימציית תלת-ממד. אחרי שהשלימו השניים את פיתוח המוצר, פנו לבכיר במשרד התיירות וביקשו להציג לו אותו. "האיש בא לראש פינה, ראה את הפרויקט ומאוד התלהב", מספר ברגר. "אחר כך ישבנו איתו בבית קפה, והוא אמר שזה בדיוק מה שהם מחפשים, כי המשחק מתאים לכל אתר: אפשר לשחק בו בירושלים העתיקה, בעכו, במצדה, בתל אביב, בערים הנבטיות בנגב. הפוטנציאל בלתי מוגבל. נדלק לנו אור בעיניים".

"ואז הוא אמר שנביא את זה למרכז, ושנוותר על הפרויקט פה", אומרת אחותו באכזבה. "אבל שנינו מראש פינה ורוצים לעבוד בפריפריה, כי אנחנו מאמינים בה. אנחנו לא מעוניינים לעבור למרכז".

"בתור תושב ראש פינה ויזם חברתי שרוצה להקים דברים בפריפריה, זה עיצבן אותי", ממשיך ברגר. "אחרי שהבהרנו לו שאנחנו נשארים בצפון, הוא קרא לי 'ילד כפר פרובינציאלי'. זה אמנם מעליב, אבל בדיעבד אני מודה לו על ההגדרה הזו. זה רק הכניס אותי לאמביציה. ברור לי שאנחנו, הצפונים, יכולים להתארגן בעצמנו ולהגיע לדברים גדולים".

מתוך "הרפתקה בראש פינה". "אנחנו רוצים לעבוד בפריפריה", אומרים שני היזמים(צילום: נועה רון)

למה שכחו את הרומנים

נועה רון (34), נשואה לעידו ואם ליהונתן (שלוש וחצי) ולמעיין (חצי שנה), עשתה כמה סיבובים לפני שחזרה להשתקע בראש פינה. "יש לי תואר במדע המדינה ובתקשורת, ולמדתי גם קופירייטינג", היא מספרת. "גרתי כמה שנים בתל אביב, בירושלים ובלונדון; הסתובבתי בארץ ובעולם רק כדי לחזור לפאב השכונתי בראש פינה, שבו, דווקא בו, הכרתי את בן זוגי ואהבת חיי – ראש-פינאי בעצמו. היום אנחנו  גרים בראש פינה ונהנים משני זוגות של סבא וסבתא".

גם אחיה, נמרוד ברגר (30), ניסה את מזלו מחוץ למושבה הגלילית, ובניגוד לאחותו, הוא מצא את אהבת חייו הרחק מראש פינה: זה קרה בניו זילנד, לשם טס אחרי הצבא, ובה פגש צעירה יפנית בשם יוקינו, שכיום גרה בראש פינה איתו ועם בתם המשותפת יוזוקי בת השנה. כשחזר ממסעותיו בעולם, הקים את "עבודה גלילית", פרויקט שמשדך בין צעירים ישראלים מכל הארץ לחקלאי הגליל והגולן ומסדיר עבודה שלהם באזור.

"כשהעסק גדל, גם אני הצטרפתי אליו", אומרת רון. "זו הייתה הצלחה גדולה, אבל מאז שעלה הרעיון של משחק המציאות הרבודה, החלטנו להקדיש לו את כל זמננו ולהתמסר לו לחלוטין. הרי אין בארץ משהו דומה. גייסנו את כל המשפחה לעניין: מצד אחד, זה דבר נפלא, אבל מצד שני, ראינו שארוחות שישי הופכות לפגישות עבודה, אז קבענו חוק שבשישי בערב לא מדברים על עבודה. אני מודה שלפעמים החוק הזה נשבר".

בשלב מסוים של הראיון נתנו לי שני האחים מסך ואוזניות והפצירו בי לנסות את המשחק שלהם, ובאמצעותו להכיר את ראש פינה הישנה ואת ההיסטוריה שלה. כך, למשל, זכיתי להכיר את דוד שו"ב, ממייסדי המושבה. ליתר דיוק, ממש פגשתי אותו; גם התארחתי בביתו ואפילו עזרתי לו לסדר את הבלגן. לא במקרה בחרו רון וברגר לתת לו מקום מרכזי במשחק. "בילדותנו גרנו ברחוב דוד שו"ב", אומרת רון, "אבל לא ידענו הרבה על האיש שעל שמו הרחוב קרוי. העבודה על המשחק אפשרה לי ללמוד על המקום שבו אני גרה. נמרוד ואני גם ממוצא רומני, בדיוק כמו דוד שו"ב ורבים אחרים ממייסדי ראש פינה. תוך כדי תחקיר הבנתי למה כמעט לא שומעים על תרומתם של הרומנים להתיישבות היהודית בארץ ישראל: הבנתי שהם לא בוכים ומתלוננים כל הזמן, אלא פשוט באים ועושים, עובדים ויוצרים – וכך גם אנחנו. 

"כצאצאים ליהודים רומנים, וכראש-פינאים שנולדו במושבה, צורם לנו שהעשייה הרומנית בארץ לא זכתה להכרה שמגיעה לה. הקונגרס הציוני הראשון לא היה זה שנערך בבאזל, אלא זה שהתקיים בעיר פוקשאן שברומניה 16 שנה קודם לכן – ב-1881. ראש פינה הוקמה שנה לאחר מכן על ידי חלוצים רומנים שעלו לארץ בעקבות אותו אירוע. אומרים גם שדוד שו"ב ליווה את הרצל במהלך ביקורו בארץ ישראל ב-1898 והיה מנטור שלו. הבעיה היא שהרומנים לא כתבו את ההיסטוריה, ולכן אנשים כיום כלל לא מודעים לתרומה שלהם, לציונות בכלל ולהקמת ראש פינה בפרט".

הכירו את האזור העתיק של ראש פינה:

יש שיעורים קשים

שני האחים מבקשים להפריך את המיתוס שלפיו אסור לשלב בין עבודה למשפחה, ומכריזים על אידיליה. "אנחנו פשוט כל כך אוהבים את מה שאנחנו עושים, שאנחנו מסתדרים מצוין", אומרת רון. "אנחנו לומדים הכל מהתחלה, וזה מאוד מרגש. זה כמו להתחיל להרכיב חלקים בפאזל חדש ולא מוכר. ברור שלפעמים יש שיעורים קשים, אבל זה שכר לימוד שאנחנו מוכנים לשלם כדי ליצור משהו טוב".

לפני מספר שבועות השיקו קמפיין בהדסטארט שבאמצעותו הם מקווים להשלים את המיזם. לדעתם, הם יעמדו במשימה גם בלי עזרה של אנשי משרד התיירות שביקשו שיעברו למרכז. "אני זוכר שגם כשהקמנו את המיזם החקלאי שלנו נתקלנו בסקפטיות", אומר ברגר. "אנשים אמרו לנו שזה לא ילך, כי יהודים לא יודעים לעבוד. אבל כל מי שבקיא במה שקורה בצפון, יודע שהפרויקט זכה להצלחה ושהישראלים עבדו לא פחות טוב מהתאילנדים. אנחנו מרגישים שאם הצלחנו להרים את הפרויקט הקודם, נצליח לעשות הכל".

גם המוזיקאית דרורה חבקין ז"ל הייתה תושבת ראש פינה. בתה גרה שם עד היום. הקליקו על התמונה:

"הייתה מוזיקאית היפית שלא חששה מאנשים צעירים שמנגנים רוק". הקליקו על התמונה (צילום: אוסף פרטי משפחת חבקין)