רוב הישראלים נוסעים להודו בשנות ה-20 לחייהם, כשהם חופשיים ממחויבויות ומלוחות זמנים; אור טל, לעומת זאת, נסעה לשם בגיל 42, עם חמישה ילדים קטנים, עם בעלה וגם עם ההורים של הבעל שעלו לארץ מהודו בצעירותם. כל התשעה ביקרו יחד במקומות הולדתם של הסבתא והסבא, פגשו מכרים של המשפחה מלפני 40 שנה וראו איך התקיימו חיים יהודיים על פסגת הר נידחת, באמצע שום מקום. "אנשי הכפר הנידח חיכו לנו, הזמינו אותנו לבתיהם וסיפרו סיפורים מרגשים עד דמעות", מספרת טל. "הילדים למדו על הדתות השונות של בני הכפר ושמעו למה סבא שלהם החליט לעלות לארץ. הם גם ראו את הכבוד ההדדי שקיים בין כל התושבים".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הצעיר הערבי, בן יחיד להוריו, התעקש לשרת ביחידה קרבית
כל זה קרה במדינה שהיא יעד מאתגר גם למבוגרים: הריחות עזים, הצפיפות והרעש עצומים, תנאי המחיה ירודים, האוכל לא מוכר, התחבורה והתשתיות רעועות. קשה לדמיין איך מטיילים שם במשך שלושה שבועות עם חמישה ילדים בגילאי שנתיים וחצי עד עשר, אף כשלנסיעה מצטרפים סבתא וסבא ילידי המקום ודוברי השפה. ואכן, זה לא היה קל. "במכוניות אין חגורות בטיחות, וברוב המקומות אין מדרכות", נזכרת טל. "איך הלכנו? החזקנו ילד אחד בכל יד, ואת הקטן על הגב. כשלא היו מקלחות מתאימות, רחצנו אותם בדלי. לאף אחד מהילדים לא הרשינו ללכת לשירותים לבד". ומה באשר למזון? "אכלנו רק אוכל שבושל במקום, פירות עם קליפה קשה כמו אננס, קוקוס ובננות, והצטיידנו בחטיפים בשביל הילדים. הרגשנו כמו בקרב, אבל זה היה שווה".
אורז, נאן וכדורים נגד מלריה
ארבעה ימים לאחר החזרה לארץ, בית משפחת טל בכוכב יאיר שקט להפליא בשמונה וחצי בערב. חמשת הילדים - ברק (בן עשר), פאר (בת שמונה), יקיר (בן שש), שחק (בת ארבע) וחושן (בן שנתיים) – כבר ישנים, וחמשת התיקים הצבעוניים שליד הדלת מעידים שכולם כבר חזרו למסגרות ולשגרה. האב, חיל, מנהל פרויקט פיתוח בחברת הייטק, עומד במטבח ומבשל צ'אי הודי מתקתק וחריף. ילדותו בלוד נעה בין בית הכנסת של הקהילה ההודית לבין בית הספר והחבר'ה בשכונה, והתרבות שעליה גדל בבית שילבה בין המסורת, המאכלים והשירים שאמו מינה הביאה איתה מהודו, לבין הישראליות המודגשת של אביו יעקב, שרצה להתרחק מהגולה.
"אבא עלה לארץ בגיל 17 ורצה להשתלב במהירות בחברה הישראלית", אומר חיל טל. "הוא עיברת את השם שלו, טלגאו, לטל, ודי מהר התגייס לצבא. מהיום שעלה לארץ, לא יצא ממנה. אני נסעתי להודו בפעם הראשונה אחרי הצבא, עם אמא שלי, והוא לא הסכים להצטרף. רק בגיל 45 הוא התחיל לעשות את החזרה אחורה ולפעול בקהילה ההודית בארץ. לפני עשר שנים העז לטוס להודו בפעם הראשונה מאז שעלה, ומכיוון שהוא כל כך הדחיק הכל, הנסיעה הייתה בשבילו טראומה, כאילו שזה היה הביקור הראשון שלו שם".
הרעיון לנסיעה נוספת להודו, הפעם של כל המשפחה, עלה בארוחת שבת בבית הסבים בלוד. בהתחלה דובר על טיול בר מצווה לשני הילדים הגדולים, "אבל אבא של חיל אמר שלא כדאי לחכות", נזכרת אור טל, "וגם אמא שלו מאוד התרגשה, במיוחד מהעובדה שההצעה באה ממני, הכלה. אני אמנם לא ממוצא הודי, אבל מאוד חשוב לי להכיר את התרבות ההודית שעליה גדל בעלי. זה הגיע למצב שאמא שלו אומרת שאני כבר יותר הודית ממנו. החלטנו שכל המשפחה תיסע יחד, וזו הייתה הפעם הראשונה שטסנו לחו"ל עם הילדים. הייתה לנו החלטה עקרונית לא לקחת אותם לחו"ל כשהם קטנים, אבל רצינו שגם הם יחוו את הטיול הזה".
הטיול תוכנן כך שישולבו בו ביקורים בעיירה אוואס, שבה גדלה הסבתא מינה, ובכפר הקטן גובלה, שבה גדל הסב יעקב - ששניהם נמצאים במדינת מהרשטרה שבמרכז המערבי של הודו. לפני שנסעו לשם הקדישו שבועיים לאתרי תיירות פופולריים, בהם גואה והיידראבאד, ורק לאחר מכן הגיע טיול השורשים.
איך מתכוננים לכזה מבצע?
אור טל: "דבר ראשון, גמלנו את חושן, הבן הקטן, מחיתולים. אחר כך קיבלנו את כל החיסונים האפשריים והצטיידתי בכל התרופות האפשריות ובהמון חטיפים. לימדנו את הילדים לבלוע כדורים נגד מלריה, שזה לא היה פשוט, והכנו אותם לטיסות: הסברנו שיהיו רעשים, ומה קורה בהמראות ובנחיתות".
"החשש הכי גדול היה שילד ילך לאיבוד", מוסיף בעלה. "גם הארוחות היוו אתגר: אמנם, תמיד ביקשנו מההודים שהאוכל לא יהיה חריף, אבל הוא כן היה חריף. בכל מקום גם ביקשנו שיחתכו לילדים ירקות טריים. בסופו של דבר הם אכלו בעיקר אורז לבן ואת המאפים המקומיים – נאן, רוטי וצ'פאטי".
ועדיין, החוויה לא הייתה קלה לילדים, למרות קבלת הפנים החמה שלה הם זכו בהודו. "בכל מקום רצו להצטלם איתם", מספרת אמם. "הם ממש הפכו לסלבס ולא תמיד אהבו את זה, אבל עודדנו אותם. יצאנו מנקודת הנחה שהם לא ביקשו לבוא איתנו: אנחנו הבאנו אותם, אז ניסינו להקל עליהם. למשל, נתנו להם לשחק כמה שהם רוצים בטלפונים הסלולריים ובטאבלט, בעיקר בנסיעות הארוכות".
ואיך היה לבלות שלושה שבועות עם ההורים של בעלך? לא הרגשת בסיר לחץ?
"הם אנשים מדהימים, והסתדרנו מצוין. בעלי לפעמים היה מתרגז על אמא שלו, שהייתה מתקדמת מהר מדי, לדעתו, מרוב התרגשות. אני לא התרגזתי ולא כעסתי עליהם אפילו פעם אחת".
יהודים באמצע הג'ונגל
מסע השורשים החל אצל סנג'אי, חבר של הסבים מהעיר פונה, שבצעירותו הגיע לישראל כדי ללמוד, והם אימצו אותו אל חיקם. לאחר מכן יצאה המשפחה לעיירת ילדותה של הסבתא מינה, ליד העיירה אליבאג, שבה התרכזה מרבית קהילת בני ישראל, ובה, לפי האמונה, התגלה אליהו הנביא. "ביקרנו שם בבית הספר שבו למדה חמותי", מספרת אור טל, "וגם בבית הכנסת שבו היא התפללה בילדותה. לאביה של מינה היו שם הרבה נכסים, אבל בשלב מסוים הוא מכר את כולם, למעט הבאר, שאותה השאיר לשימוש תושבי הכפר. לקחנו לשם את הילדים, והם ראו שהבאר היא מרכז החיים בכפר. הם ראו את החיות שמתרכזות שם, את הצינור שמושך מים מהאגם, את החקלאות האחרת".
משם יצאו לכפר הזעיר של סבא יעקב. "הכפר נמצא על הר, והדרך אליו עוברת ממש בתוך ג'ונגל", מספר בנו חיל. "היה מדהים לראות שיהודים הגיעו למקום כל כך מרוחק. בכפר גר אדם בשם סאוואנט, שהיה חייל של האו"ם ושירת בגבול עזה. כשחזר הביתה, סיפר ליהודים על נפלאות העם היהודי בישראל, ובעקבות הסיפורים שלו החליט אבא שלי לעלות לארץ, למורת רוחו של סבא שלי, סוקור. סבא היה דמות מובילה בכפר ובקהילה, ואחרי שהוא השתכנע לבסוף לעלות, כולם עלו יחד איתו, ולא נשארו שם יותר יהודים".
סאוואנט, כיום בן 98, קיבל בחום רב את האורחים מישראל. המשפחה זכתה לכבוד גדול בקהילה הקטנה, וזקני הכפר התרגשו לפגוש את יעקב טל, שאותו זיהו כבנו של סוקור - דמות שהייתה לאגדה במקום. "סבא שלי היה אדם אמיד שעזר לכולם והלווה כספים גם למי שלא יכול היה להחזיר", מספר חיל טל. "הוא אהב לבלות ולשתות אלכוהול, שלא היה חוקי אז, והיה מזמין את השוטרים לשתות איתו. אם מישהו מהתושבים היה מסתבך עם החוק, הוא היה פותר את העניין עם חבריו השוטרים. אחרי שנכנע לבקשת בנו והסכים לעלות לארץ, הלך מכפר לכפר וביטל את החובות לכל החייבים: לפי האמונה ההינדית, אם לא היה עושה כך, הוא היה נשאר עם קארמה שלילית גם בגלגולים הבאים".
המסע הבא
אור טל לקחה על עצמה את תיעוד המסע והקפידה לנהל יומן ולכתוב בו בסוף כל יום. טל היא מתכנתת במשרה מלאה בחברת הייטק, אמא לחמישה ילדים ומוצאת זמן גם לתרום לקהילה. לא מזמן עברה קורס תקלוט, ויחד עם חברתה לוסי לב הקימה עמותה בשם "ניגון חוזר", שמספקת שירותי מוזיקה לאירועים, וכל הכנסותיה מוקדשות לנוער בסיכון בפנימיות ומאפשרות להם לעבור קורס תקלוט בעצמם. השנה יתחילו את הקורס כ-45 נערים ונערות משלוש פנימיות שונות.
"אנחנו לא מבקשים נדבות", מבהירה טל. "אנחנו נותנים שירות בכסף, אבל אנשים משלמים תמורת די-ג'יי טוב פחות מהממוצע ויודעים שהכסף שהם שילמו נועד למטרה טובה".
את בעלה חיל הכירה בחדר הכושר של חברת אמדוקס שבה עבדו שניהם. אף אחד, לדבריה, לא הרים גבה כשהיא הודיעה שבכוונתה להינשא לבחור ממוצא הודי. "אבא שלי הוא ממוצא פולני, ואמא שלי מרוקאית, כך שאנחנו משפחה מעורבת, והנושא העדתי מעולם לא היה חלק מהשיח ולא עניין אותי", אומרת טל. "מה שכן מעניין אותי זה העבר וההיסטוריה המשפחתית. עכשיו אני ואמא שלי חולמות על מסע שורשים במרוקו".
מה גרם לאשתו של כוכב הטלוויזיה המפורסם לנסוע להודו לבד? הקליקו על התמונה:
