בילאל טאהא משרת בקרבי, שומר על מתנחלים ועומד בקידוש ובהבדלה

יש אנשים שלא צריכים לדעת שבילאל טאהא הוא חייל קרבי, ולכן לקראת כל יציאה שלו הביתה הוא מסיר את המדים כבר בבסיס, עובר לבגדים אזרחיים ועולה כך לאוטובוס. מכיוון שרב"ט טאהא (21) גר בכפר הערבי דיר אל-אסד שבגליל, שהגיוס לצבא אינו נורמה מקובלת בו, בלשון המעטה – החליט צה"ל להקל עליו את המפגש עם שכנים שעלולים לא לראות בעין יפה את היותו חייל.

עוד בערוץ אנשים:

• הצייר המהולל איבד אוזן ושלח מכתב הרגעה לאחיו: "אל תדאג"
• בת הקיבוץ הגשימה חלום על רילוקיישן ומצאה שהמציאות פחות נוצצת
• המוזיקאי שעבד עם טובי האמנים הקים תזמורת של איש אחד
  

"יש אנשים שלא שמחים מזה שאני חייל", הוא אומר, "ואני לא יודע מה תהיה התגובה שלהם אם אכנס לכפר על מדים".

זה מסוכן?

"לא מסוכן, אבל טיפה מוזר. אני אתן לך דוגמה: שמעתי שכשבחורות נכנסות לבית שמש בלבוש לא צנוע, אנשים מגיבים לזה לא טוב. אז אצלנו לא יתנהגו באלימות, אבל זה עדיין לא רגיל. רוב החברים שלי בחרו ללכת ללמוד, לא להתגייס, ולפעמים הם צוחקים עליי. אומרים לי: 'מה זה? תלך לעזה? תלך למלחמות? זה מסוכן, עזוב אותך'. יש לי קרוב שלא התאים לו שאני מתגייס; הוא אמר לי: 'עזוב אותך, צה"ל עושה כל מיני דברים לערבים'. היהודים בכלל לא מבינים למה אני משרת. אמרו לי שאני פראייר. אבל אני החלטתי להתגייס בכל זאת".

הכירו את הכפר שלו, דיר אל-אסד, דרך עיניהם של אורחים יהודים:

מדברים אותו דבר

טאהא התגייס לצה"ל באוגוסט 2017, וקודם לכן העביר שנת שירות במסגרת הנוער העובד, שבמהלכה, לדבריו, גמלה בו ההחלטה ללבוש מדים. במהלך שנת השירות הוא ביקר עם חברי הקומונה שלו במספר ערים בארץ, נחשף לצורות חיים שונות והגיע למסקנה שהדמיון עולה על ההבדלים. "היינו שבוע בישיבה בצפת, חודש בהתנחלות עפרה וגם ביקרנו אצלי בדיר אל-אסד", הוא מספר. "ראינו בעיניים מה שונה ומה דומה בין כל המקומות האלה".

במה שונה עפרה מדיר אל-אסד?

"בכלום. אין הבדל: רק המיקום, השפה והדת של האנשים. האסלאם והיהדות מאוד קרובים. בבית ירושלמי מקבלים אותך בדיוק כמו בבית בדיר אל-אסד".

עפרה היא התנחלות בשטחים. לא הרגיש לך מוזר לבקר בה?

"כשהגענו לשם, ראיתי ילדים שדיברו ביניהם על הקבוצה החדשה שהגיעה, ושיש איתה ערבי, אז הסתובבתי אליהם ואמרתי: 'הנה, אני הערבי'. הבנתי שזה מוזר להם שיש ערבי בעפרה. הם ישר התעניינו בי. זה היה חדש להם. שמעתי שהיה שם פיגוע לפני כמה שבועות; עצוב לי לשמוע על אירועים כאלה. סך הכל, כולנו מדברים אותו דבר, מגדלים ילדים, חיים. כולנו בני אדם".

עם התובנות האלה הוא התייצב בבקו"ם. תפקידו הראשון בצבא היה רכז במינהל האוכלוסיות – ענף שנועד לעודד בני מיעוטים להתגייס לצה"ל ולתמוך בהם במהלך שירותם. אחרי מספר חודשים החליט שהתפקיד אינו מתאים לו, ושהוא מעוניין לתרום יותר. "אני בן אדם אקטיבי, ורציתי לעשות שירות משמעותי יותר. לא כולם יכולים להיות לוחמים, אבל אני הרגשתי שאני כן יכול, אז נכנסתי למפקד האישי שלי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור. אחר כך נכנסנו יחד למפקד היחידה, והוא ישר אמר לי: 'מי שרוצה לעבור ללוחמה, מאשרים לו מיד'".

אבל אצלו התהליך לא היה פשוט כל כך, מכיוון שהוא בן יחיד, והוריו נדרשו לחתום על טופס שבו הם מאשרים לו לשרת בקרבי. "אמא שלי בהתחלה לא תמכה. היא אמרה לי: 'עזוב אותך. מה אנשים בכפר יגידו? לך ללמוד. הרי גם יהודים בורחים מזה, אז למה אתה מתעקש?' אמא כמו אמא, מפחדת על הבן שלה, אבל אמרתי לה שאני רוצה לקחת חלק יותר משמעותי, ושנראה לי שאני מתאים ללוחמה. היא מכירה אותי, יודעת שזה בעייתי לי לשבת במשרד כל היום, אז בסוף הצלחתי לשכנע אותה, והיא חתמה לי. עם אבא לא היו בעיות: הוא ישר תמך. היום הוא רוצה שאני אהיה קצין".

בילאל טאהא. "אבא שלי רוצה שאני אהיה קצין"(צילום: דובר צה"ל)

כיום הוא משרת בגדוד תבור שבפיקוד העורף, שירות שמזמן לו סיטואציות מורכבות. ממש בימים אלה, לדוגמה, הוא תופס קו מבצעי בחטיבה המרחבית מנשה ושומר על אחת ההתנחלויות שבאזור. "אני יודע שזה נשמע מורכב, אבל לי זה לא מורכב: מה שצריך לעשות, עושים", הוא אומר. "אני רגיש לשני הצדדים".

בכפר שלך מתעניינים בשירות שלך?

"כן. שואלים אותי מה אנחנו עושים, אם יריתי במישהו, שזו שאלה לגיטימית של אנשים שרואים רק סרטונים ברשת ואף פעם לא יוצאים לשטח. גם שואלים אותי: 'למה עברת מהמשרד ליד הבית לקרבי? מה יוצא לך מזה?' שמעתי את זה מהרבה אנשים, כולל יהודים. זה רק חיזק אותי, חיזק את הבחירה שלי, את ההבנה שלי: אני חי פה, זאת המדינה שלי, אני משלם מסים, מכבד את הדגל ואת ההמנון ומשרת בצה"ל".

מה בדיוק עושה גדוד תבור? צפו:

מה זה "אללה אכבר"?

כל החיילים שמשרתים איתו עכשיו הם יהודים, והוא מתחשב במנהגיהם. "הם שומרים כשרות, אז אני לא אוכל גבינה עם שניצל ועובר עם זה באמצע חדר האוכל. אני גם עומד בקידוש ובהבדלה כמו כולם, למרות שאסור לי להשתתף בטקסים של דתות אחרות. מבחינתי, אני לא משתתף, אבל עומד, מכבד".

את התפילות המוסלמיות שלו הוא נושא באחת מפינות הבסיס, בלי למשוך יותר מדי תשומת לב. "מקבלים את זה טוב בגדוד. יש כאלה שלא יודעים מה אני עושה, אז שואלים, ואני שמח ששואלים: עדיף לשאול מאשר לדבר מאחורי הגב. שואלים אותי, למשל, מה זה 'אללה אכבר' ששומעים בתפילות של המואזין. שאלו אותי גם למה צועקים 'אללה אכבר' כשמחבל מתפוצץ. אני עונה להם שזה רק טמטום, שזה לא קשור לכלום".

לדעתו, יותר ויותר ערבים-ישראלים יתגייסו לצה"ל בעתיד. "אני יודע שהרבה אנשים בדיר אל-אסד רוצים לעזור ולקחת חלק. אולי הם קצת חוששים משינוי, אבל הם יגיעו לשרת ויהיו על מדים. לא כולם, אבל הרבה. יש בחור מהכפר שהולך בקרוב לגיבוש צנחנים. הוא התייעץ איתי, ואני עזרתי לו ותמכתי בו. לא חשוב אם יעבור או לא - העיקר שהוא רוצה להתגייס".

סביר להניח שבילאל טאהא ימצא על מה לדבר עם הבחור הזה. הקליקו על התמונה:

ג'ורג' מטר. "סבתא שלי צרחה, אמא הייתה בטלפונים, כולם בכו". הקליקו על התמונה (צילום: אלעד גרשגורן)