בשעות היום הוא עובד כנהג מונית - ובערב עולה לבמה ומשחק דראג קווין

הנוסעים שעולים למונית של ניר סעדון מוצאים בה נהג נעים הליכות, שהוא גם בעל מסור ואבא אוהב לתינוקת בת שנה. הם לא יודעים שבערב האיש הזה יוצא מביתו שבחולון, פושט את הג'ינס ועולה על עקבים, שמלה ופאה – ואשתו דווקא מגיבה לזה מצוין. סעדון הוא שחקן מקצועי, המשתתף עכשיו בהצגה "כלוב העליזים" בבימוי רפי ניב בתיאטרון באר שבע, אחרי שבעבר חווה נפילה כלכלית שאילצה אותו לעזוב את תחום המשחק. לאחרונה הוא מצליח לחזור ולהגשים את חלום חייו - ועדיין נאלץ להשלים הכנסה כנהג מונית.

עוד בערוץ אנשים:

• דינה דיין היא חרדית, שמאלנית ורוצה להיות ח"כית
• נרות, סביבונים וחנוכיות כפי שתועדו על ידי חתן פרס ישראל
• "לעולם אהיה הבן הצייתן שלך", כתב המלחין הדגול לאביו במכתב מרגש
  

"הייתי חייב לעזוב את המשחק כדי לשלם את החובות שלי, והחשש הגדול שלי היה שאני מאבד את זה לגמרי", נזכר סעדון. "מצד שני, היה לי ברור שאני לוקח אחריות על מעשיי. במשך חמש שנים עבדתי במכירות, וחודש אחרי חודש החזרתי הכל".

בעקבות הצלחתו במכירות קיבל הצעה למשרה מפתה עם משכורת גבוהה. לאחר התלבטויות רבות הוא החליט לוותר עליה ולנסות לחזור לבמה, אבל הפחד מלהפוך שוב לחסר כל, היה עדיין צרוב בו. כדי לא ליפול שנית, החליט למצוא לעצמו עבודת יום גמישה והוציא רישיון נהיגה על מונית. כרגע נראה שאין לו סיבה לחשוש, שכן בנוסף ל"כלוב העליזים" הוא מופיע בהצגה "טרור", שמועלית בתיאטרון הקאמרי, ומצטלם לסדרת טלוויזיה.

צפו בסרטון המתעד את ההכנות ל"כלוב העליזים":

אני נהג מאוד מנומס

סעדון (38) נולד וגדל בשדרות. אביו אפרים ז"ל היה מזכיר העירייה, ואמו רחל קוסמטיקאית. "מגיל שמונה ידעתי שאני רוצה להיות שחקן, ותמיד הייתי החקיין של החבר'ה", הוא אומר. "הייתי מדקלם בעל פה את כל המערכונים מהטלוויזיה שכולם הכירו, ובאיזשהו מקום זה היה המזל שלי, כי הייתי ילד שמנמן, והחברה לא הייתה סלחנית כלפי ילדים שנראו כמוני".

בצבא שירת כטבח, ואחרי שהשתחרר, עסק בעבודות מזדמנות, למגינת ליבו של אביו, שרצה לראות אותו מתחיל איזשהו מסלול. "הייתי פועל בניין, מאבטח, מחסנאי - המון עבודות. חסכתי קצת כסף וניסיתי לגור בתל אביב, אבל אחרי חצי שנה גמרתי את כל הכסף וחזרתי להורים בשדרות. בליבי ידעתי מה הכיוון שלי, רק שלא ידעתי מתי זה יקרה".

זה קרה כשהיה בן 24. "רמי דנון הקים קבוצת תיאטרון קהילתי בשדרות. הלכתי עם חבר שלי, אורן כהן, ומהר מאוד הבנתי שזה עושה לי טוב. אחרי כמה חודשים רמי לקח אותנו לשיחה ואמר לנו שאנחנו מבזבזים את הזמן שלנו. 'אתם כבר שחקנים', הוא אמר, 'רק שאתם לא יודעים להשתמש בכלים שיש לכם. לכו תלמדו איך עושים את זה'. שמענו שבבאר שבע נפתח בית ספר חדש למשחק, גודמן, והצטרפנו למחזור הראשון שלו".

אחרי הלימודים החל לשחק. התפקידים לפעמים הגיעו, לפעמים לא, ובגיל 31 הוא מצא את עצמו במצב שאין לו יכולת להחזיר הלוואה שלקח מהבנק. "זאת הייתה חוויה מאוד לא נעימה. פיגרתי בתשלומים והוציאו לי צו עיקול מההוצאה לפועל, אז החלטתי שאני לוקח הפסקה ממשחק כדי להחזיר את החוב. התחלתי לעבוד בחנות לשעונים ולתכשיטים בגבעתיים; הייתי טוב, קיבלתי משכורת מסודרת ובונוסים, ואחרי שהצלחתי למכור שעון מאוד יקר לאיש עסקים, קיבלתי הצעת עבודה בשיווק של דירות יוקרה. חשבתי על זה הרבה והבנתי שזה יסגור לי סופית את הדלת לעולם המשחק, כי ברגע שארוויח הרבה כסף במכירות, לא אוכל לחזור לשחק ולהרוויח פחות".

סעדון החליט לנסות שוב את החלום. הוא עזב את החנות ונרשם אצל סוכנת השחקנים חני שלום, לה הוא חב, לדבריו, את התנעת הקריירה שלו. "היא שלחה אותי ללמוד משחק מול מצלמה, שזה קורס מאוד יקר, אבל ידעתי שאני חייב לעבור אותו ולהתמסר. ובאמת, במהלך הקורס פגשתי אנשים מהתעשייה, התחילו להזמין אותי לאודישנים, והביטחון שלי עלה. אחרי שנה של אודישנים קיבלתי טלפון משרה פון שוורצה שחיפשה שחקן להצגה שלה 'טרור', ומאז אני עובד".

והמונית?

"עשיתי רישיון למונית לפני שנה כברירת מחדל, אבל מצאתי שאני מאוד נהנה מזה. אני נהג מאוד מנומס, מזהה באיזה מצב רוח הנוסע נכנס, לא חופר. בדרך כלל דווקא הנוסעים הם אלה שמתחילים לדבר: מדברים על החברה, על יוקר המחיה, על מרוץ החיים. יש משהו משחרר בשיחה עם אדם זר שלא שופט אותך. אני משתדל להשתתף בשיחה בכנות".

סעדון בהצגה "טרור" בקאמרי. "הביטחון שלי עלה"(צילום: שי לי עוזיאל)

הכל מלווה בגעגוע חזק

השנה האחרונה הייתה גדושה עבורו. יחד עם התחושה שהקריירה שלו כשחקן מתחילה סוף-סוף, הגיעה גם תינוקת קטנה, מיכאלה – ולהבדיל, הגיעו גם מחלתו ופטירתו של אביו. "השמחה על התפקידים שקיבלתי הייתה מהולה בהרבה עצב, כי ידעתי שאבא שלי לא יהיה פה כדי ליהנות מהם. היום הכל מלווה בגעגוע מאוד חזק ובתקווה שהוא רואה את כל הדברים האלה. אבא שלי התחיל ללמוד משפטים בגיל 62, ואחרי שיצא לפנסיה, בגיל 67, עבד כעורך דין. בהצגה 'טרור' אני מגלם דמות של עורך דין, והוא הספיק לראות אותי שם. שבועיים וחצי לפני מותו הוא הגיע לתיאטרון עם 'אמבולנס המשאלות' של מד"א וישב בפינה בצד. הוא כבר היה רזה מאוד וחולה, אבל לבש חליפה יפה והיה מאוד גאה. מאז, בכל הצגה, אני מסתכל לעבר הפינה שבה הוא ישב, ומרגיש שאני רואה אותו".

עם אביו אפרים ז"ל. "ידעתי שהוא לא יהיה פה"(צילום רפרודוקציה: צביקה טישלר)

אי אפשר לדבר על שדרות בלי להזכיר קסאמים. איך עברה עליך החוויה הזאת?

"הקסאם הראשון נפל בשדרות כשכבר הייתי חייל, ולא ידענו בכלל מה זה. לא היה 'צבע אדום': הוא פשוט נפל. אף אחד לא ידע איך לעכל את התופעה. כשהקסאמים החלו ליפול בתכיפות, התחילו למגן את שדרות, ואני זוכר את המשאיות מורידות בטונדות בכל מקום - על המדרכות, על הדשא, באמצע הרחוב. הרגשתי שהמקום שבו גדלתי הופך להיות מוצב צבאי. היום מנסים לכסות הכל בגרפיטי ידידותי, אבל זה עדיין מפריע. אני חושב שהילדים שגדלים שם היום חווים עיר אחרת, לא זאת שאני אהבתי".

בימים אלה הוא מצטלם לסדרה "המדובב" שתשודר ביס, ובה מככבים עמוס תמם, אור בן מלך ואניה בוקשטיין. סעדון יודע שהיא בוודאי תביא לו חשיפה גדולה, אבל הוא לא מתרגש. "החשיפה מבחינתי היא לא העיקר", הוא אומר. "אני מעדיף להישאר אנונימי".

גם איתי צ'מה הוא שחקן, ובדרך לבמה עבר בבריכה האולימפית. הקליקו על התמונה:

"בחורה אחת זרקה עליי ספר. ספר בערבית, עבה כזה. כנראה לא התייחסתי אליה מספיק". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)