וולפגנג אמדאוס מוצרט נחשב לאחד מגדולי המלחינים של כל הזמנים. כבר בגיל צעיר הוא הפליא להציג יכולת נגינה פנומנלית ושמיעה מוזיקלית בלתי רגילה, מה שהעניק לו את התואר "ילד פלא". בבגרותו הילד הלך, הפלא נשאר, אבל למרות התהילה הגדולה שלה זכה במרוצת חייו, מוצרט נאבק על פרנסתו - ועל ברכתו של אביו - עד יומו האחרון.
הוא נולד ב-27 בינואר 1756 בזלצבורג שבאוסטריה להורים מוזיקאים, שמהם ספג את האהבה למוזיקה ואת המחויבות לה. אביו, ליאופולד, שהיה מלחין ומורה למוזיקה ועבד בשירות הארכיבישוף של זלצבורג, לימד אותו לנגן בכינור ובצ'מבלו ועזר לו לחבר קטעי מוזיקה קצרים. את הקונצ'רטו הראשון שלו הלחין מוצרט בגיל ארבע, ואת הסימפוניה הראשונה חיבר בגיל שש, אז גם יצא עם אביו ואחותו בת ה-11, מריה-אנה, למסע הופעות ברחבי אירופה שנמשך כשלוש שנים, שבמהלכו ניגן מול מלכים ואצילים. עד גיל 16 הוא הספיק לכתוב 25 סימפוניות, לקבל אות כבוד מהאפיפיור ולקנות לעצמו שם עולמי כמוזיקאי מחונן.
היחסים שלו עם אביו היו קרובים ומורכבים. לאב הייתה השפעה גדולה על כל מה שהתרחש בחייו של המלחין הצעיר, ומרגע שהוא זיהה את הכישרון הייחודי שלו ואת האפשרויות הכלכליות הטמונות בו, דחק בו לממש את מלוא הפוטנציאל. מוצרט האב טיפח את כישוריו המוזיקליים של בנו, ליווה את מסעותיו וריחף מעליו כצל כבד. גם כשילד הפלא ביקש לעזוב את הקן, לפתח קריירה עצמאית בווינה ולהקים משפחה משלו, ניסה האב למשוך בחוטים.
ב-1777, כשהיה בן 21, ביקש מוצרט להשתחרר מכבלי שליטתו של אביו ולהוכיח שהוא כבר לא ילד. במסגרת סיבוב הופעות במינכן, במנהיים ובפריז, לשם הצטרפה גם אמו, התוודע אל משפחת ובר, התאהב בבת הבכורה, אלויזיה, וחלם להתחתן איתה ולהפוך אותה לזמרת אופרה. כשאביו שמע על כך, הוא הניא אותו מהרעיון. באותו זמן חלתה אמו ומתה באופן פתאומי, ומוצרט חזר לזלצבורג שבור לב. ב-1781 שב למנהיים והחליט לשאת לאישה את אחותה הצעירה של אלויזיה, קונסטנצה ובר. "איני יכול לחשוב על דבר החיוני לי יותר מרעיה", כתב לאביו. "רווק, לדעתי, חי רק למחצה". אבל האב לא השתכנע ומחה בכל תוקף על השידוך
בטענה שקונסטנצה ובר היא אישה נצלנית וקלת דעת, שתפריע לבנו בפעילותו המוזיקלית.
ב-4 באוגוסט 1782, למורת רוחו של אביו, ובלי נציגות של אף אחד מבני משפחתו, נשא מוצרט את קונסטנצה לאישה. במכתב ששלח לאביו ימים אחדים לאחר החתונה, הוא כתב: "אבי היקר מאוד, ברוך השם, קונסטנצה היקרה היא אשתי סוף-סוף. היא הסכימה בשמחה לחלוק את עתידה עם גורלי".
במהלך תשע שנות נישואיהם נולדו לבני הזוג שישה ילדים, אבל רק שניים נותרו בחיים. קונסטנצה מוצרט לא הייתה אהודה בחוגים של בעלה: טענו שהיא אישה בזבזנית שמערימה עליו קשיים כלכליים ולא מעריכה את גדולתו. למרות זאת, מוצרט אהב אותה בכל ליבו, ולא פעם יצא לסיבוב הופעות רק כדי לכסות את החובות שהצטברו בגלל אורח החיים הפזרני שהיא ניהלה. במקביל, הוא קיווה לפייס את רגשותיו של אביו כלפי אשתו ולשלבו בחייהם, אבל האב, ששהה בזלצבורג, המשיך להקשיח את ליבו והתכחש לכלתו.
מבחינה מקצועית היה מוצרט בשיא פריחתו: הוא חיבר עשרות יצירות ונמנה עם גדולי המלחינים של תקופתו; אבל כלכלית הוא נקלע לקשיים. באביב 1787 נאלץ לעזוב עם משפחתו את הדירה המרווחת בווינה ולעבור לדירה קטנה יותר, בפרברים. הפופולריות שלו החלה לצנוח, ובמקביל, הוא התבשר על הידרדרות בריאותו של אביו. למרות התקררות היחסים בין השניים, כתב מוצרט לאב מכתב מפויס שייחל להחלמתו:
אפריל 1787
אבי היקר,
כרגע שמעתי ידיעה שהטרידה אותי, וזאת לנוכח מכתבך האחרון שגרם לי להניח שאתה בטוב, והנה אני מגלה עכשיו שאתה חולה מאוד. אני בוודאי לא צריך להגיד לך עד כמה אני חרד, ועד כמה אני מייחל לבשורות טובות יותר שינחמו אותי. אני אכן מקווה לקבל אותן, על אף שכבר עשיתי לעצמי הרגל לצפות לגרוע ביותר, שכן המוות (אם נדייק) הוא המטרה האמיתית של חיינו.
בשנים האחרונות עשיתי היכרות מעמיקה עם המוות - ידיד טוב ונאמן שאין בדמותו כדי להרתיע אותי, אלא להרגיע ולנחם, ואני מודה לאבי שבשמיים שהעניק לי את האושר ונתן לי את ההזדמנות (הרי אתה מבין למה כוונתי) להכיר בכך שזהו המפתח לאושרנו האמיתי. לעולם איני הולך לישון בלי לשקול את האפשרות ש(צעיר ככל שאהיה) אולי כבר לא אהיה פה עם עלות השחר. יחד עם זאת, אף אחד ממכריי לא יכול לטעון שביחסיי איתו הייתי אי פעם עגמומי או מדוכא. אני מודה בכל יום לבורא שלי על האושר הזה ומאחל דוגמתו מקרב ליבי לכל יצור בן מיני.
אני מקווה ובוטח שבזמן שאני כותב שורות אלה, אתה מחלים. אבל אם בניגוד לציפיותיי, לא ישתפר מצבך, אני מפציר בך, בכל הקדוש בעיניך, לא להסתיר זאת ממני, אלא לכתוב לי את האמת המדויקת על מצבך, או להפציר באדם אחר לעשות זאת עבורך, כדי שאוכל למהר אל זרועותיך במהירות האפשרית. אני מפציר בך לעשות זאת בכל הקדוש בעיניך, אבל מקווה לקבל בקרוב מכתב מנחם ממך, ואליי מצטרפים גם אשתי וקארל (הבן) ומנשקים את ידיך אלף פעמים.
לעולם אהיה הבן הצייתן שלך.
זמן קצר לאחר כתיבת המכתב התבשר מוצרט שאביו מת. לאחותו כתב שמעמד חלוקת הרכוש אינו מצדיק נסיעה מיוחדת לזלצבורג, ונראה שבאמירה זו ביקש להפגין את אותו שוויון נפש שחש כלפי המוות - ידיד טוב ונאמן שיש בו להרגיע ולנחם.
1791 הייתה שנת חייו האחרונה של מוצרט, וחוקרים רבים רואים בה את שנת השיא של יצירתו. למרות ההידרדרות בפופולריות שלו ובמצבו הכלכלי, בשנה זו כתב מוצרט את הקונצ'רטו האחרון שלו לפסנתר, השלים את הלחנת האופרה "חליל הקסם", ובאופן מיסטי למדיי חיבר רקוויאם - תפילת אשכבה למת. מוצרט לא הספיק להשלים את היצירה, שכן ב-5 בדצמבר 1791, כשהוא בן 35, הלך לעולמו. את הרקוויאם השלים אחד מתלמידיו.
הוא נקבר בבית העלמין סנט מרקס שבווינה. יש הטוענים כי מוצרט ידע שקיצו קרב, ולכן פעל בקדחתנות על השלמת יצירותיו והשתדל להעניק להן רבדים עמוקים במיוחד. אחרים סבורים כי בערוב ימיו הוא היה דווקא במצב רוח מרומם, ולא העלה על דעתו שימיו ספורים. מכיוון שילדיו לא נישאו ולא הביאו לעולם צאצאים, השושלת המוזיקלית לבית מוצרט באה לקיצה, ולצד 600 יצירות שהותיר אחריו המלחין הגאון, הושלמה גם "המטרה האמיתית" של חייו - המוות.
מה גרם ליאיר לפיד לכתוב מכתב לאביו כשהיה בן 12? הקליקו על התמונה:
