הדף שאיתרתי יום אחד, לפני שנים רבות, באתר של יד ושם, הדהים אותי. עד היום לא ברור לי מדוע בכלל נכנסתי לשם, ומה חשבתי שאמצא, אבל הנתונים שראיתי לא הותירו לכאורה מקום לספק: עלה מהם שבעצם לא יכולתי בכלל להיוולד. על פי הרישומים בארכיון, מי שהוליד אותי נרצח עוד לפני שמלאו לו 16 – כלומר, תשע שנים לפני שבאתי לעולם. כל הפרטים התאימו: תאריך הלידה שלו, שמו, עיר הולדתו, למעט העובדה הברורה והחותכת - הוא שרד והגיע לארץ, ואני בהחלט כאן. ההפתעה הולידה את "דף מיד ושם", שמופיע בספר השירים החדש שלי, "מה המים יודעים על צמא":
הוּא נִרְאֶה לְגַמְרֵי מְדֻיָּק,
הַדַּף שֶׁנֶּחְשַׂף בַּמַּאֲגָר.
יֵשׁ לְהָבִין עַד כַּמָּה הִשְׁתַּדְּלָה
הַכַּתְּבְנִית הַהִיא שֶׁקִּבְּלָה
עוֹד וְעוֹד רְשִׁימוֹת
וְכָל יוֹם הֶעֱתִיקָה לְנָקִי
רְבָבוֹת כֹּה רַבּוֹת שֶׁל שֵׁמוֹת.
מוּטָב לִסְמֹךְ עָלֶיהָ, הִיא לֹא יָכְלָה לִטְעוֹת.
אָז הִנֵּה כָּךְ כָּתוּב: שֵׁם קּוֹדֵם.
שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהֻכְחַד.
הַיּוֹם בּוֹ נוֹלַד. עִיר מְגוּרָיו.
שְׁמוֹת שְׁנֵי הוֹרַיו.
אֲחוֹתוֹ. סָבָתוֹ.
וּבַטּוּר הָאַחֲרוֹן
גַּם תַּאֲרִיךְ מוֹתוֹ.
אִם כָּךְ,
אִם הָיָה רַק נַעַר כְּשֶׁנִּרְצַח
אֲנִי מֵעוֹלָם לֹא הִתְקַיַּמְתִּי
וְהוּא לֹא חַי וְהִזְדַּקֵּן,
וְלָכֵן
כָּל מָה שֶׁהוּא עָשַָה לִי
בִּכְלָל לֹא יִתָּכֵן.
צפו בראיון עם עופרה עופר אורן, שבו היא מדברת על אביה ועל מה שעשה לה:
שתלתם ניגונים בי
התעתוע הוא חלק בלתי נפרד משירים רבים בקובץ (אגב, הפרטים באתר של יד ושם תוקנו כעבור זמן מה. כנראה שעוד מישהו הבחין בטעות). רבים מהשירים מכילים את השאלה הסמויה: מהי משפחה? מהם הניגונים שהורים שותלים בנפשם של ילדים? האם, כמו אצל פניה ברגשטיין, ששורה משירה מופיעה כמוטו באחד השירים, אלה שירי ערש מעוררי געגועים, או שמדובר ב"מַטָּחֵי הַצְּרָחוֹת שֶׁפָּרְחוּ בַּלֵּילוֹת", שאינם אלא "נִגּוּנֵי הַיָּגוֹן, הַמָּדוֹן, הָחֵמָה"? ואיך מתנהגת "יַלְדָה טוֹבָה" שנפגעת במקום שבו היא אמורה להיות הכי בטוחה, כשהפוגע הוא מי שאמור להגן עליה? ומה עתיד לקרות לילדה כזאת בבגרותה?
שניים מהתלמידים המוכשרים שלימדתי בעבר בתיכון לאמנויות על שם תלמה ילין בגבעתיים, שיתפו איתי פעולה בביצוע השירים. האחת היא דר רוזנבאום, כיום שחקנית בקאמרי:
התלמיד הנוסף הוא תום חודורוב - במאי, זמר ושחקן בתיאטרון באר שבע - שהלחין ושר את השיר "המים", שממנו לקוח שם הספר - "מה המים יודעים על צמא":
אחד השירים הארוכים בקובץ, "תמונות מרמב"ם", נוצר בעקבות מותה של מיכל ארן, בתו של אישי, שהחליטה לכנות אותי "אמא מאמצת". מיכל נאבקה במחלת הסרטן - והובסה. ביקשתי לתאר את ייסוריה:
הַפִּכְפּוּךְ הַנִּשְׁמָע
אֵינֶנּוּ מַעְיָן,
זֶה רַק הַחַמְצָן
הַמֻּזְרָם לַדָּם.
אֵיךְ הָעוֹלָם הֻקְטַן!
כָּאן אֲפִלּוּ הַיָּם
שֶׁבַּחַלּוֹן הַמֻּכְתָּם
מְצֻמְצָם,
וְגַם הוּא
לֹא קַיָּם
מִמִּטָּתָהּ.
רציתי לתאר גם את אצילות הנפש, הן של מיכל והן של המטפלים בה:
קַטְיָה אָמְרָה שֶׁגַּם אִם בַּחֶדֶר
הֶחָדָשׁ אֵין מִקְלַחַת, רַק אַמְבָּטְיָה,
אֶפְשָׁר.
לִי יֵשׁ שִׁטָּה, קַטְיָה אָמְרָה,
וְחִיּוּכָהּ קָלַח כְּמוֹ הַמַּיִם
שֶׁיָּדְעָה לְהַמְטִיר
עַל פָּנַיִךְ הַחֲרֵבוֹת. אַחֲרֵי
שֶׁגּוּפֵךְ הַמְּיֹאָשׁ סָפַג
כִּמְעַט דֵּי צוֹרְכוֹ
עָטְפָה אוֹתָךְ,
קַטְיָה הַיָּפָה,
וְלֹא רַק בְּבַד הַמַּגֶּבֶת
הָרַךְ.
איך מתרגמים "You"?
הקובץ כולל לא רק שירים מקוריים, אלא גם מתורגמים. כמה מהם הופיעו בבלוג "הסודות והסיפורים מאחורי השירים הגדולים" שמתפרסם בערוץ אנשים של Xnet. איך בוחרים איזה שיר לתרגם? יש אתגר בשירים שיש בהם מקצב קבוע וחריזה. הסונטות של שייקספיר, למשל, מסתיימות כולן בשתי שורות מחורזות, שבהן המשורר מפתיע, מחדד, לפעמים כמו נועץ סכין מילולית בנפשו של הקורא. הנה, למשל, הסיום של "סונטה 94", אחת הידועות שבהן:
כִּי כָּל מַה שֶׁמָּתוֹק עוֹד יַחְמִיץ אִם יִנְהַג בְּרִשְׁעוּת
וּמַצְחִין הַשּׁוֹשָׁן הַנִּרְקָב מִכָּל עֵשֶׂב פָּשֹׁוּט.
בחרתי לתרגם שירים שיש בהם משהו משעשע, או שהתוכן שלהם נוגע ללב. למשל, שיר הפיתוי השובב של אנדרו מארוול "לגבירתו המצטנעת", שיר הקינה על אובדן הנעורים "אודיסאוס" מאת אלפרד טניסון או "הלל לאל" של ג'ררד מנלי הופקינס, המפאר את יופיו של העולם. אחת הבעיות העולות בהתמודדות עם תרגום שירים מאנגלית היא המגדר. באנגלית, You מתייחס לזכר ולנקבה; בעברית אין ברירה, צריך להכריע. בסונטות של שייקספיר לא היה ספק: חלקן מופנות לאישה, ואילו באחרות, הנמנות עם אלה המכונות "סונטות ההולדה", פונה שייקספיר לגבר ומספר לו על אהבתו. בשניים מהשירים האחרים, "בלוז לפליטים" של ו"ה אודן ו"שיר האהבה של ג'יי אלפרד פרופרוק" מאת ט.ס אליוט, נאלצתי להכריע: את, אתה, ואולי בכלל אתם? באנגלית, כל המילים הללו הן You . אליוט היה גיי; האם אפשר להסיק מכך שהשיר מופנה אל גבר? כך סברתי בגרסה המתורגמת הראשונה, אבל אחרי מחשבה נוספת, כשהבנתי שהדובר איננו אליוט עצמו – הוא גבר מזדקן, ואליוט היה רק בן 22 כשכתב אותו – חשבתי שהפנייה היא אל אישה. האם כיוונתי לדעתו של המשורר? אין לדעת.
בסוף שנות ה-50 יצא נתן זך נגד שירתו של נתן אלתרמן במניפסט שנתפס כמרד. זך הביע, בין היתר, התנגדות לכתיבת שירים המצייתים למשקל קבוע ולחריזה. כיום מתחוללת בחוגים ספרותיים מסוימים בישראל מעין "הפיכת נגד", וכתב העת "הו!" הוא אחד הנציגים שלה. המשוררת אנה הרמן, עורכת הספר שלי, ציינה על גבו כי השפעת השירה הקלאסית על השירים המתורגמים ניכרת גם בשירי המקור. אני רוצה לקוות שהיא צודקת.
_________________________
גם היא כותבת שירים - ויש לה אבא מפורסם. הקליקו על התמונה:
