באפריל האחרון החליט טל דרורי לזרוק את הילקוט שלו – ומדובר במטאפורה. "הייתי בכנס של בוגרי 8200", הוא מספר, "ופגשתי שם הרבה אנשים רציניים, ביניהם יסמין דנסקי, מייסדת עמותת QueenB, ששמה לה למטרה להגביר את הנוכחות הנשית בסביבה הגברית של מדעי המחשב. היא סיפרה לי משל נחמד ששמעה מסבה: שורה של ילדים עומדים מהוססים מול גדר אחרי שהחליטו להבריז מהלימודים; אף אחד לא מגלה מספיק אומץ לעשות את הצעד ולדלג מעל הגדר, עד שאחד מהילדים זורק את הילקוט שלו אל מעבר לגדר ופשוט לא מותיר לעצמו ברירה".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אחרי שאמה הביולוגית סירבה לפגוש אותה, החלה הנערה לעשות אמנות
דרורי מחייך, נותן לנמשל להתבהר בסבלנות. "בהשראת הסיפור הזה החלטתי שגם אני רוצה לזרוק את הילקוט שלי. עד אז עבדתי כברמן במקום נחמד, אבל המחשבה שאני לא מתקדם, לא הפסיקה לנקר בי. אחרי הכנס החלטתי שאני צריך לפנות לתחום שבאמת מעניין אותי ושבו אוכל להתפתח – הייטק ויזמות".
אחרי היסוס קל הוא לקח את הסיכון, התפטר ממקום עבודתו, מצא עבודה מרתקת בהייטק והקים עמותה ליזמות של לוחמים משוחררים. דרורי דילג מעל הגדר בקלילות, ועכשיו הוא רוצה לעזור לאחרים לעשות אותו דבר. בעמוד הפייסבוק של העמותה שהקים, "יזמות קרבית", נכתב שהמיזם "נועד לתת בית לקהילת הלוחמים והלוחמות המשוחררים, שבכוונתם לפנות לתחום היזמות הטכנולוגית. במהלך השירות הצבאי עמדנו מול אתגרים קשים ויוצאי דופן, שבזכותם רכשנו שלל כלים ותכונות. מטרת המיזם היא להעצים, להעשיר ולהדגיש עד כמה התכונות הללו רלוונטיות בתחום היזמות הטכנולוגית". ובקיצור: דרורי רוצה שלא רק יוצאי 8200 יוכלו להשתלב בהייטק ובטכנולוגיה, אלא גם חיילים משוחררים שממש לא ישבו מול צג המחשב במהלך שירותם הצבאי – בדיוק כמוהו.
יותר מאשר סתם מפקד
דרורי (24) נראה כמו הבן שכל אמא הייתה רוצה להכיר לבתה. בילדותו ברמת גן היה פעיל בצופים, בתיכון למד במגמת רובוטיקה-פיזיקה, בינואר 2013 התגייס לקורס טיס, ומשם עבר ליחידת העילית של גולני והחבר'ה עם הכומתות החומות – אגוז. "המסלול היה ארוך ומלמד", אומר דרורי. "למדתי במהלכו המון וגיליתי בעצמי תכונות שהיום בדיעבד אני יכול להגיד שהן מאוד משמעותיות".
מיד בתום המסלול, קיץ 2014, נקראו דרורי וחבריו לצוות, ואיתם שאר חיילי היחידה, לשטחי כינוס בדרום. "אני זוכר את זה היטב. הייתי באילת, בחופש של סוף מסלול, ופתאום הגיעה הודעה: 'צריך להגיע עוד יומיים'. 16 חודשי הכשרה התנקזו לכמה ימים בשטחי הכינוס. ההתרגשות נמהלת בפחד. אתה נכנס למלחמה, ובאמת לא יודע אם תצא".
הכירו את יחידת אגוז:
מבצע צוק איתן היה קשה במיוחד עבור חטיבת גולני בכלל ויחידת אגוז בפרט: מפקד היחידה נפצע קשה, ושלושה לוחמים נהרגו. דרורי וחבריו ספגו מהלומה ראשונה דקות ספורות לאחר כניסתם לרצועה: בדרכם לשכונת סג'עיה הידועה לשמצה נפלה פצצת מרגמה בכניסה למבנה שבו שהו. הרסיסים התפזרו לכל עבר ופגעו באחד מחבריו של דרורי, אוהד בן-ישי, שנפגע אנושות. "לא שיחק לו המזל", אומר דרורי. "הוא עמד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. חבר אחר ואני פינינו אותו באלונקה להאמר. זה היה דרמטי".
נכנסים להלם אחרי אירוע כזה?
"תוך כדי לחימה אין זמן לזה, אבל כשהערב יורד ועוצרים לנוח, פתאום עולות השאלות. במשך יומיים לא היה לנו מושג מה קורה עם אוהד, אבל הדבר הראשון שעשיתי אחרי היציאה מעזה היה לבקר אותו בבית החולים. באותו זמן הוא עוד לא דיבר, שלא לדבר על ללכת, ורק פקח את העיניים".
כמעט שנתיים לאחר מכן הצטרף בן-ישי לשאר חברי הצוות לטיול השחרור המסורתי במזרח. "אנחנו בקשר עד היום", אומר דרורי. "השיקום שלו מדהים".
בהמשך השירות דרורי הפך למפקד. "הייתי סמל בצוות במסלול ההכשרה, ותחתיי היו 26 לוחמים. הם היו בשלב ראשוני במסלול, כך שהייתי אמור להיות קשוח איתם, אבל השתדלתי להיות יותר מאשר סתם מפקד. היה לי חשוב לתת להם ערך מוסף, מלבד ההכשרה הסטנדרטית, אז מדי שבוע חייל דרוזי מהצוות העביר שיעור בערבית, וגם דאגתי לשיעורי אקטואליה".
לא למטרות רווח
דרורי מסיים כעת שנה ראשונה באוניברסיטת תל אביב, שם הוא עושה תואר דו-חוגי אינטנסיבי של מתמטיקה ומדעי המחשב. במקביל, העמותה שלו קורמת עור וגידים. "בכנס של 8200 היה פאנל שהורכב מאנשי הון-סיכון", מספר דרורי, "ובו התעוררה השאלה אם ליוצאי יחידות טכנולוגיות מהצבא יש יתרון על פני אחרים בקבלת השקעה. התשובות היו חצויות. מצד אחד, ברור שליחידות הטכנולוגיות האלה יש יתרונות שאי אפשר להתעלם מהם. מצד שני, מניסיוני הדל בהייטק אני יודע שמחפשים שם מגוון רחב של כישורים, וביניהם כאלה שיש רק לבוגרי יחידות קרביות".
הרעיון להקים עמותה שתעסוק בנושא החל להתגלגל בראשו בעקבות אותו פאנל. בחודש הראשון חקר אם כבר יש לבעיה הזו פתרון, או במונחים עסקיים, האם "השוק רווי". התברר לו שלא, והוא יצא לדרך. "הכרתי בחור בשם טל זקון", הוא מספר, "מנהל באחד ממאיצי החברות הגדולים בישראל, שגם הוא היה לוחם ביחידה מיוחדת והיה צריך לגשש את דרכו בהייטק בלי קיצורי דרך. הוא מלווה את הפרויקט ועוזר לנו". עוד אדם שהתגייס לפרויקט הוא לא אחר מגבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר. "הייתי צריך להיות חצוף כדי להשיג איתו פגישה", נזכר דרורי. "בדרך לא דרך השגתי את המספר של העוזרת האישית שלו ושיגעתי אותה שתראה לו את המכתב שכתבתי, עד שבסוף נפגשנו. גבי התלהב מאוד מהתוכנית, והוחלט שהוא ישמש כמנטור שלנו. הוא הרי הלוחם המשוחרר הבכיר ביותר".
ביום רביעי הקרוב, 25 ביולי, תערוך העמותה כנס ראשון שיתקיים במועדון Mindspace בתל אביב. לצד דרורי עומדים בראש הארגון שני חברים שלו מאגוז - אייל נינארי ויוחאי סיטון. "העמותה אינה למטרות רווח", אומר דרורי. "הפרויקט אפילו דורש מאיתנו להוציא כספים מכיסנו הפרטי, אבל אנחנו באמת מאמינים במה שאנחנו עושים ובפוטנציאל שגלום בזה".
ברשת החברתית העמותה מתחילה לצבור תאוצה. "יש לנו קבוצת פייסבוק שצוברת יותר ויותר משתתפים, אבל חשוב לנו לייצר ערך אמיתי, שלא נישאר בועת פייסבוק. בעתיד אנחנו מתכננים תוכנית מנטורינג מקיפה, שבמסגרתה מנכ"לים יוצאי יחידות קרביות ילוו משוחררים טריים בתהליך הקמת מיזם. בנוסף, אנחנו חושבים על תוכנית יוקרתית שתעניק מלגות וליווי צמוד יותר. חשוב לנו לשנות את הגישה שאומרת שכבר לא משתלם להיות לוחם. הרי האתוס של הלוחם הציוני ומלח הארץ כבר לא מה שהיה בעבר, וזה מחלחל לבני נוער לפני גיוס. אנחנו רוצים להוכיח שעדיין משתלם להיות לוחם - וגם לוחם משוחרר".
______________________________________________________
האם גם החייל המשוחרר הזה זקוק לעמותה של דרורי? כנראה שלא. הקליקו על התמונה:
