הנרי השמיני, אחד המלכים הכריזמטיים שישבו על הכס האנגלי, היה ידוע כתאוותן, בזבזן וגאוותן גדול, אבל הוא בעיקר זכור כמי שהחליף את נשותיו בקצב מסחרר, כמו הייתה עלילת חייו איזו טלנובלה מסועפת, כשלנגד עיניו עמדה מטרה אחת ברורה: להעמיד תחתיו יורש ממין זכר, ויהי מה.
הוא נולד ב-28 ביוני 1491, ילד שלישי ובן שני של המלך הנרי השביעי ואליזבת מיורק, ונועד להיות כומר בשירות הכנסייה הקתולית. כשאחיו הבכור ארתור הלך לעולמו, נעשה הנרי בן העשר יורש עצר במקומו. לאחר מותו של ארתור התעקש המלך הנרי השביעי להחזיק בהסדר הפוליטי שחל בין ממלכות אנגליה וספרד, והציע להשיא את קתרין מארגון, בת לבית המלוכה הספרדי ואלמנתו של ארתור, ליורש העצר האנגלי החדש. ביוני 1503 נחתם הסכם נישואים בין השניים, אבל מכיוון שהנרי היה רק בן 11, צעיר מקתרין בשש שנים, הם לא חיו יחד ונותרו מאורסים בלבד.
הנרי ירש את הכתר באפריל 1509, זמן קצר לאחר מותו של הנרי השביעי. הוא היה אז בן 17 ומיהר להכריז על עצמו כמלך הנרי השמיני. זמן קצר לאחר מכן נענה לצוואת אביו, וביוני 1509 נישא באופן חוקי לקתרין. מאז שנישאו, ניסתה קתרין להגשים את משאלת ליבו של בעלה המלך ולהעמיד לו יורש ממין זכר, אבל כל הריונותיה הסתיימו בהפלה, או שהביאו ללידת פעוטות חולים שלא שרדו זמן רב. בנובמבר 1516 ילדה קתרין את מרי הראשונה, שלמרבה השמחה שרדה וגדלה להיות מלכת אנגליה, אבל לא היה בכך כדי להרגיע את הוד מעלתו, שהמשיך לרצות בן זכר.
בין השנים 1525-1521 היה לו רומן עם מרי בוליין, אחת מבנות הלוויה של אשתו. מרי העניקה לו בן זכר, אבל הוא סירב להכיר בו כילד חוקי והתנער ממנה. במקום זה, החל לגלות עניין באחותה הצעירה, אן, שהצטרפה באותן שנים לפמליית אשתו. אן בוליין הייתה בת לוויה של נסיכת צרפת, תפקיד שקיבלה אחרי שאביה הדיפלומט התמנה לשגריר אנגליה אצל השכנה מדרום. ב-1522 הורה לה אביה לשוב לאנגליה כדי להתחתן, אבל השידוך שנקבע לה בוטל, והיא נכנסה לחצר המלוכה, ובדומה לאחותה נעשתה בת לוויה של המלכה קתרין.
אן בוליין לא נחשבה יפה במיוחד לפי הסטנדרטים של התקופה, אבל היו לה שנינות, קסם אישי ושיק צרפתי שהפכו אותה אטרקטיבית מאוד בחצר המלוכה בכלל ובעיניו של הנרי השמיני בפרט. המלך אמנם היו נשוי לקתרין, אבל זה לא מנע ממנו לחזר אחרי אן בוליין בנחישות ובסבלנות ולבקש את אהבתה. כיוון שבוליין לא רצתה להיות סתם מאהבת כמו אחותה, היא סירבה להיענות לחיזוריו, ורק פלרטטה איתו. המלך כתב לה באותה תקופה עשרות מכתבי אהבה בניסיון לכבוש את ליבה. הנה מכתב שמבטא בצורה ברורה את כמיהתו ואת ייסוריו:
כששקלתי ביני לביני את תוכן מכתבייך, נמלאתי צער גדול: לא ידעתי איך להבין אותם - האם לרעתי, כפי שנראה בכמה מקומות, או לטובתי, כפי שנראה בכמה מקומות אחרים. אני מתחנן בפנייך עכשיו בכל ליבי שתאמרי לי באופן מפורש מה את חושבת על האהבה בינינו, כי בעל כורחי אני נאלץ להציק לך כדי לקבל תשובה.
עברה עכשיו יותר משנה מאז שפגע בי חץ האהבה, ואני לא בטוח אם נכשלתי או מצאתי מקום בליבך ובאהבתך, וזה כמובן מנע ממני למשך זמן מה לכנות אותך "גברתי", כי אם את אוהבת אותי רק באהבה רגילה, התואר הזה אינו יאה לך, כי הוא מייצג מעמד מיוחד ורחוק מאוד מהרגיל, אבל אם טוב בעינייך למלא את חובתה של גבירה וידידה מסורה ונאמנה, ולתת את עצמך בגוף ובלב למי שהיה ואהיה עבדך הנאמן מאוד (אם קפדנותך לא תאסור עליי) - אני מבטיח שלא די בכך שהתואר יהיה שלך בזכות, אלא גם אקח אותך כגברתי היחידה, אסלק את כל האחרות מדעתי ומחיבתי ואשרת אותך בלבד.
אני מתחנן בפנייך שתשיבי לי תשובה מלאה על מכתבי החצוף הזה כדי שאדע עד כמה ובמה אני יכול לבטוח. ואם לא תחפצי לענות בכתב, הודיעיני על מקום כלשהו שבו אוכל לשמוע זאת בעל פה, מקום שאליו אבוא בכל ליבי.
לא אמשיך עוד מחשש שאלאה אותך.
נכתב בידו של מי שמוכן להישאר שלך,
ה.ר
לנוכח גילה המתקדם של קתרין ואהבתו הלא ממומשת לאן בוליין החליט המלך לגרש את האחת ולדבוק באחרת, אלא שהאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את הגירושים. מכיוון שהמלך היה נחוש לשאת את בוליין, הוא פנה לפרלמנט ויזם חוקים שיצמצמו את כוחו של האפיפיור באנגליה וייסדו את הכנסייה האנגליקנית כמוסד עצמאי שיפעל בשירות המלוכה ויבטל את נישואיו. ההליך של ביטול הנישואים ארך זמן רב, ונראה היה שבוליין מתחילה לאבד סבלנות וחוששת לאבד את חינה בעיני המלך, ולכן החליטה לקחת סיכון ולממש את הקשר איתו בקיץ 1532, כשבע שנים לאחר שמערכת היחסים החלה. היא הרתה בחורף, ובינואר 1533 נישאו השניים בסתר. במאי הוכרזו נישואיו של הנרי לקתרין כחסרי תוקף, וכחודש לאחר מכן הוכתרה אן בוליין למלכה החדשה, כשהיא בהיריון מתקדם.
ב-7 בספטמבר 1533 נולדה להם בת. הנרי התאכזב מהולדתה של אליזבת ופיתח סלידה ממי שהייתה עד אז אהובתו ליבו. היא אמנם הרתה עוד שלוש פעמים, אבל ההריונות הללו הסתיימו בהפלה, ותשומת ליבו של בעלה הועתקה אל נשים אחרות, ובמיוחד אל בת לווייתה, ג'יין סימור. בינואר 1536 הרתה בוליין בפעם הרביעית בניסיון אחרון להציל את הנישואים ואת מעמדה בעיני בעלה. כששמעה שנפצע בקרב, ויש חשש לחייו, נבהלה והפילה את התינוק.
בוליין צברה לעצמה אויבים רבים בחצר המלוכה, שדיברו בגנותה וניסו לשכנע את הנרי שהיא בוגדת בו. הנרי כבר היה כל כך מאוהב בסימור, שהוא השתכנע בקלות והורה על פתיחת חקירה בנושא. בוליין הועמדה לדין, נמצאה אשמה בניאוף, בגילוי עריות ובבגידה במלך והוצאה להורג ב-19 במאי 1536. 11 ימים לאחר מכן נישא הנרי לסימור. באוקטובר 1537 היא ילדה את אדוארד השישי, זיכתה סוף-סוף את המלך ביורש ממין זכר - ומתה זמן קצר לאחר הלידה. מכיוון שהמלך התנתק מהדת הקתולית ועמד בראש המסדר האנגליקני, התאפשר לו להתגרש ולהתחתן שוב ושוב, ואכן, כך עשה. במהלך שנות כהונתו נשא הנרי השמיני שלוש נשים נוספות, אבל אף אחת מהן לא העמידה טוען אחר לכתר. הנרי שלט עד יומו האחרון. הוא מת ב-28 בינואר 1547 ונקבר לפי בקשתו לצד אשתו השלישית, ג'יין סימור - היחידה שילדה לו בן זכר.
______________________________________________________
איך נראו מכתבי האהבה שכתב ראש הממשלה הראשון של ישראל? הקליקו על התמונה:
