דמיינו לעצמכם עולם שבו אנשים המתויגים כחלשים זוכים לראשונה בחייהם לטעום את טעמם של הזדמנויות חדשות וקשרים חברתיים. דמיינו מציאות שבה במקום לפחד מהעולם, האנשים האלה מתפעלים מהיופי הגלום בו. זו בדיוק המציאות שמנסה ליצור יעל לוי הירושלמית מעמותת LEAD: לוי (17) יצרה פרויקט ראשון מסוגו, שבמסגרתו ילדים בעלי צרכים מיוחדים מטיילים בטבע אחת לחודש, משתתפים בחוגי סיירות פעם בשבוע ומובילים בעצמם חלק מהפעולות. "זה אולי נשמע קלישאתי, אבל יש משהו בטבע שמשפיע על כולנו ברמה שקשה להסביר", אומרת לוי. "כשעובדים עם ילדים מהחינוך המיוחד, משהו בשטח מאפשר לקיים תקשורת לא מילולית מאוד חזקה. אם אני מנסה להעביר לילד מסר, אני יכולה לעשות את זה דרך החיות והצמחים, ומשהו בטבע מחבר אותנו למכנה משותף בסיסי ורחב".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- משה דיין הוזמן לחתונה, נקלע להלוויה ונשא הספד שנחקק בזיכרון
LEAD היא עמותה א-פוליטית שמבקשת לפתח מנהיגות צעירה בישראל, וכל אחד מהפעילים בה יוזם פרויקט חברתי משלו. המיזם המפורסם ביותר שנולד בה הוא כנפיים של קרמבו, וממש בימים אלה מגייסים בני נוער שיפתחו פרויקטים חדשים. "אנחנו מאתרים מקרב תלמידי כיתה י' מכל הארץ חבר'ה שנראים לנו בעלי פוטנציאל מנהיגותי ייחודי, ומזמינים אותם להצטרף לתוכנית שמאפשרת לכישרון הזה לבוא לידי ביטוי", אומר אליאב זכאי, מנכ"ל העמותה. "כל אחד לוקח אחריות בתחום מסוים ומפתח פרויקט משלו, כי הרעיון הוא שמה שחשוב במנהיגות זה העשייה - הבחירה לעשות מעשה".
דרכה של לוי בעמותה הייתה מאתגרת. "פעילות הפתיחה שלנו הייתה בגן סאקר", היא מספרת. "הכנו פיתות, הייתה אופוריה, אבל אחת המדריכות הלכה מוקדם, ונוצר מצב שהחניך שהיה תחת אחריותה נשאר מאחור והתחיל לטייל בגן לבדו. גן סאקר הוא גדול יחסית, והיה קר וחשוך, כך שהייתי ממש בפאניקה. בסוף הילד חזר, בריא ושלם".
הכירו את עמותת LEAD:
משהו שלא עשו לפניי
לוי החלה בפעילות חברתית בתנועת בני עקיבא, שבה הייתה מדריכה של בני נוער מהחינוך המיוחד. שם נבטו הזרעים הראשונים שצמחו וגדלו בפרויקט הנוכחי שלה. "אני זוכרת שיצאנו פעם לנטיעות", היא מספרת, "והיה חניך אחד שצרח והשתולל באוטובוס, אבל ברגע שירדנו לדשא, הוא נרגע, נעשה שקט לגמרי והתחיל לשחק עם הצמחים והפרחים. זו חוויה שאני זוכרת במיוחד מהשנתיים שבהן הדרכתי שם. היא עזרה לי להבין שיש משהו חזק בחיבור שבין השטח הפתוח לילדי החינוך המיוחד".
כשהוזמנה להצטרף ל-LEAD, הייתה מסויגת. "אמרו לי שזה פרויקט מנהיגות לנוער, אז חשבתי שמדובר בחבורה שמרוצה מעצמה, שהאנשים שם כל הזמן אומרים כמה הם מוצלחים. כשנכנסתי, הבנתי שזה ממש לא נכון. זה מקום נטול אגו: המטרה היחידה היא לקחת פוטנציאל של אנשים ולעשות איתו משהו חיובי. כשקיבלו שם את הרעיון שלי לקיים חוגי סיירות, הופתעתי, כי לא חשבתי שזה יכול להיחשב למנהיגות. חשבתי שמנהיגות זה לנאום, לסחוף. אחר כך הבנתי שרוצים שאעשה משהו שלא עשו לפניי, משהו שהוא רק שלי".
ביישום הפרויקט, שיצא לדרך בחג הסוכות האחרון, קיבלה סיוע מהחברה להגנת הטבע ומעיריית ירושלים שעזרה לה כספית, אבל את העזרה המשמעותית ביותר קיבלה מאנשים זרים, שלא הכירה כלל, ושהתגייסו מיד. "חיפשתי מלווה לטיול, כתבתי על זה בפייסבוק, ותוך חמש דקות היו לי 20 אופציות למלווים. ככה גיליתי את הכוח של הפרויקט ואת היכולת שלו לגייס אנשים".
ייתכן שחלק מההצלחה נובע מהיחס שלוי מפגינה כלפי חניכיה. "אנחנו עושים כאן דברים שלא עושים עם ילדי חינוך מיוחד במסגרות אחרות", היא קובעת. "כל ארגון שעובד איתם הוא מדהים, אבל הוא לא מוציא את הילדים מאזור הנוחות שלהם. רוצים לשמור עליהם כמו בייביסיטר, וזה לא מאפשר להם להתפתח. אצלנו, בכל פעולה אנחנו מנסים לאתגר אותם. בטיולים, למשל, הם יאכלו מאכלים שהם לא אוכלים בדרך כלל, שמנוגדים לאובססיות שיש לחלקם. אנחנו גם מלמדים אותם לנווט ולקשור חבלים, וההורים מספרים לי אחר כך כמה הם שמחים כשהילדים מנסים דברים חדשים".
מעבר למיומנויות שטח ולמאכלים חדשים, ההתנסות החשובה ביותר שהילדים האלה עוברים היא בתחום המסובך ביותר בחייהם, ובעצם, בחיים של כולנו - התקשורת הבין-אישית. "הם נהיים חברים ויוצרים קשרים שאף אחד לא חשב שיש להם יכולת ליצור. אני זוכרת שבטיול הראשון שלנו, לבית גוברין, המדריכים הלכו לאט-לאט מאחור, והחבר'ה עצמם, בלי ששמנו לב, התחילו לדבר אחד עם השני. הטיולים מאפשרים לחניכים עם תפקוד גבוה יחסית לתפוס את תפקידי המובילים והמשלבים, וילדים עם תפקוד נמוך, שרגילים להיות רק עם עצמם, מסוגלים לפתח קשרים חברתיים".
לא באמת שונים
הקבוצה שגיבשה לוי מורכבת מילדים המאובחנים על הרצף האוטיסטי לצד ילדים בעלי פיגור שכלי, שיתוק מוחין ועוד. לוי מדגישה שהדרך הנכונה להגדיר אותם היא "בעלי צרכים מיוחדים" ולא "בעלי מוגבלויות". "יש לי חניך", היא מספרת, "שהגיע לפעולה הראשונה, אמר שהוא אוטיסט והסביר שזה מתבטא בכך שאין לו סבלנות ושהוא לא יודע לתקשר. על זה אני אומרת, סבבה! זה לא משנה לנו כל כך. אצלנו הם לא באמת שונים, כי אנחנו יכולים להרכיב פעולות שמראות לכולם את החוזקה שלהם. באחת הפעמים הילדים הכינו פעולה על דורבנים, שהייתי מעבירה בכיף לחניכים שלי בחוגי סיירות של קק"ל".
אבל הפעולות והטיולים אינם חפים מקשיים, ואלה נובעים מקשייהם של המשתתפים. "באחד הטיולים נתנו לחניך מפה, והוא לא הצליח לנווט. הוא התחרפן, זרק את המפה לרצפה ותקע את הראש בקיר. היה קשה לו עם זה שהחברים שלו ראו אותו ככה, אבל בסוף הוא נרגע והמשיך. בטיול האחרון בהר איתן המסלול המונגש לא היה מונגש, ויש לי חניכה שבקושי הולכת והיה לה קשה ללכת את שני הקילומטרים. לנו זה נשמע מעט, אבל עבורה זה המון. היא הלכה, התעייפה וישבה, אז הלכנו איתה כל הדרך, והיא הרגישה כמו נסיכה. חניכה אחרת חוותה הליכה של חמישה קילומטרים כהצלחה מטורפת, וזה היה מגניב לאללה".
על הרקע הזה, קל להבין למה החליטה לוי לעסוק בחינוך גם בעתיד. "אני הולכת לכפר נוער בשנה הבאה, ובצה"ל אשרת בחיל החינוך. אני מבינה שאני משפיעה על החיים של הילדים האלה, וזה חשוב, אבל אני גם משלמת על זה מחיר שמתבטא בכך שאני הולכת פחות לבית הספר. מצד שני, בזכות הפרויקט הבנתי שאני יכולה לדבר עם כל בן אדם בכל מצב, והתוצאה היא שעכשיו אני רבה עם חברות הרבה פחות".
גם עם בני משפחתה היא לא רבה, על אף שבחודשים האחרונים נפתח פער ביניהם: היא יצאה בשאלה - הם נשארו דתיים. "הרבה פעמים היציאה בשאלה נעשית בטריקת דלת, ואני מאוד נרתעת מזה. אני לא רוצה לטרוק דלת על ההורים והאחים שלי, ולכן נשארתי ללמוד בבית ספר דתי, כשהמורות יודעות שאני כבר לא דתייה. בבית מקבלים אותי כמו שאני, וזה הרבה מאוד, כי לקבל ילדים בחינוך מיוחד זה חשוב, אבל לקבל את האחר כשהוא הבת שלך או אחותך, זה כבר הרבה יותר מורכב".
______________________________________________________
מאי אופיר היא בחורה מיוחדת עם צרכים מיוחדים. הקליקו על התמונה:
