משפחה

    ילד חוצה יבשות: אור בן ה-9 מספר איך זה להיות בן לאמא דיפלומטית

    בגילו הצעיר, אור הספיק כבר לבקר בפרו, בצ'ילה, בתאילנד, בשוויץ וגם לחיות שנתיים בקוסטה ריקה בזמן שאמא ניהלה מחקר על שלום באו"ם. ואיפה לדעתכם הכי טוב לו?

    הילה יגאל-איזון

    |

    11.09.17 | 08:10

      (צילום: מתוך אלבום משפחתי)
      (צילום: דנה קופל)
      (צילום: מתוך אלבום משפחתי)
      (צילום: דנה קופל)
      (צילום: מתוך אלבום משפחתי)
      (צילום: מתוך אלבום משפחתי)

    "אני אוהב להגיע לכל מיני מקומות בעולם כי אני מכיר בכל מקום חברים חדשים. במאצ'ו פיצ'ו פגשתי ילדות שאין להן כסף אז הן מביאות לאמות להצטלם איתן. בתאילנד כולם חשבו שאני בודהה בגלל הראסטות. כשעזבנו את קוסטה ריקה לפני חודשיים, באו 80 ילדים להיפרד ממני".

     

    המשפחה שלי

    ----------------

     

    אני: אור הרמט בן מאיר, בן 9.

     

    אמא: גל הרמט (42). אמא היא דיפלומטית שעובדת באו"ם ואני נוסע איתה להמון מקומות בעולם. בשנתיים האחרונות גרנו בקוסטה ריקה כי אמא עבדה שם במחקר באוניברסיטה לשלום של האו"ם.

     

    אבא: יותם בן מאיר (44). חוקר בתחום של יישוב סכסוכים ומגדר.

      

    משמעות השם שלי: שמש.

     

    המטלות שלי בבית: לקרוא ולכתוב.

     

     


      

    עוד ישראלים קטנים:

    הבית שלי

    -----------

     

    הישוב: אני גר חצי בגבעתיים אצל אמא וחצי בתל אביב אצל אבא. אני אוהב לגור בגבעתיים, כי יש לי כאן חברים ובתל אביב ממש כיף לטייל ולהסתובב עם אבא. בשנתיים האחרונות גרתי עם אמא בקוסטה ריקה ואבא בא לבקר אותנו כמה פעמים וגם אנחנו באנו לארץ לבקר אותו.

     

    הבית: אני גר בדירה בקומה שניה ואני אוהב אותה כי היא קטנה וכיפית ויש בה מרפסת.

     

    החדר: יש לי חדר לבד בשני הבתים שלי.

     

    קוסטה ריקה: גרתי עם אמא בבית ענק של דיפלומטים עם שתי קומות, בקוסטה ריקה. היה לנו שומר בשער והיתה בריכה גדולה. אני שמח יותר להיות בארץ, אבל אני מתגעגע לירוק ולמנגו וגם כשטיילנו באיזור היינו פוגשים שם קופים מסתובבים בטבע.

     

     

    "אני ואמא טיפסנו למאצ'ו פיצ'ו והיו שם מלא לאמות ועיר ישנה שפעם גרו בה המון אנשים"
    אור הרמט

     

    בית הספר שלי

    ------------------

     

    בית ספר בן גוריון בגבעתיים. אני אוהב אותו כי יש שם ילדים שאוהבים אותי ומשחקים איתי וזה כיף. אני חדש בבית הספר כי רק חזרנו הקיץ לארץ, אבל כבר הכרתי שם חברים.

     

    מה מיוחד בביה"ס שלי? שהוא נראה קטן, אבל הוא גדול מבפנים ונורא כיף בו ויש יותר זמן הפסקה ויש ילדים שמאוד מתחברים איתם.

     

    המקצוע שאני הכי אוהב: לכתוב. עד עכשיו למדתי בבית ספר מונטסורי בקוסטה ריקה ושם יש שיעור כתיבה ושיעור קריאה ושיעורי רובוטיקה, ספרדית ואנגלית.

     

    בית הספר בקוסטה ריקה: ממש אהבתי ללמוד שם כי הוא היה קטן וכיפי ואהבתי לכתוב באנגלית. זה בית ספר די מוזר, כי כשהולכים להפסקה הולכים בתור. אין שם משחקים. זה סתם מגרש עם דשא ושלוש נדנדות.

     

    המורה האהובה עלי: טיצ'ר ויוה כי היא היתה נחמדה ורגועה כזו ואם היו צריכים היא היתה מביאה מורים שעוזרים למי שצריך. היא לימדה אותנו שיעורי אנגלית, ספרדית וקריאה.

     


     

    מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם לא יכעסו יותר מדי ושיהיו כיפיים.

     

    אוהב ללמוד? כן.

     

    איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם היו עושים הפסקות יותר ארוכות.

     


     

    הזמן הפרטי שלי

    -------------------

     

    אחר הצהרים: אני אוהב לקבוע עם חברים ולשחק.

     

    הכי אוהב לעשות בעולם: לשחק עם ילדים מבית הספר החדש. אני חדש שם והם נחמדים אלי.

     

    מאכל אהוב: פסטה עם קטשופ.

     

    מסכים: אני צופה הרבה וגם משחק הרבה ב-WII ובטלפון. אני הרבה במסכים כי זה כיף לי ומצחיק.

     

    הכי אוהב לעשות עם אמא: ללכת לאכול סושי.

     

    הכי אוהב לעשות עם אבא: פשוט להישאר בבית ולראות טלוויזיה.

     

    הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כי זה אבא ואמא, נו, באמת.

     


     

    החבר הכי טוב: אורצ'וק. הוא אמור להיות אח שלי, כי יש לו כמעט אותו שם כמו שלי. היינו ביחד בגן ומאז אנחנו חברים טובים. בקוסטה ריקה החבר הכי טוב שלי היה אנדרס ולאחיו קראו מנולו. הילדים במשפחה היו שחורים וגם האמא בלנקה, אבל האבא אנדריאה לא וגם סבא וסבתא שלהם היו לבנים.

     

    החלום שלי: שיהיו לי מלא-מלא-מלא חברים.

     

    כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח הקרח, שמקפיא דברים. אני אשתמש בו כדי לעשות משטח קרח ובנייני קרח ומשחקי ילדים שכולם יבואו לשחק בהם. אקרא לזה אייס-סנטר – עיר של קרח שאפשר להיכנס בה לתוך הבתים.

     

    כשאהיה גדול: אני חושב שאני אהיה קרח עם רגליים ארוכות וגדול ורזה ואני רוצה להיות מתקן טלפונים.

     

    מתי כועסים עלי? כשאני שובר מסכים וכשהאייפד נפל לי.

     

    הרגע הכי כיפי שהיה לי: בלונה פארק בשוודיה, כי הכל היה שם עם מראות ולא יודעים מה אתה ומי אתה. אתה עובר עוד מכשול ועוד מכשול ואחרי שאתה מצליח את הכל-הכל-הכל אתה עולה על שטיח ועף.

     


     

    חוגים: כדורגל, שחיה וחלילית.

     

    הייתי רוצה לחיות ב: מכל המקומות שהייתי בהם בעולם, אני הכי רוצה לחיות כאן, בארץ.

     

    לגדול או להישאר ילד לנצח? כולם גדלים. בא לי לגדול. זה כיף להיות גדול ולעשות מה שרוצים.

     

    ההמלצה שלי לספר: עליסה בארץ הפלאות, כי הוא ספר מעולה. עליסה עוברת הרבה הרפתקאות וכיף לקרוא אותו.

     

    טקס שינה: סבתא מרדימה אותי בטלפון וגם אבא ואמא.

     

    * * * * * * * * * *

     

    מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?

     

    ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

    שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

     

    ------------------------------------------------------------------------

     

    לחצו על התמונה כדי להכיר את שקד, שאמא שלה רבה רפורמית אבל אבא שלה לא מאמין באלוהים:

     

    שקד קיל-קן (צילום: קובי בכר)
    שקד קיל-קן (צילום: קובי בכר)

     

     

     

     
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ילד חוצה יבשות: אור בן ה-9 מספר איך זה להיות בן לאמא דיפלומטית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ביגדיל