משפחה

    בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"

    הישוב הזמני שבו הוא גר כל חייו מלא בשלטי "חוזרים הביתה" ויש לו סרט כתום על היד, אבל האמת היא שבניה בן ה-7 לא מאמין שזה באמת יקרה

    הילה יגאל-איזון

    |

    26.10.16 | 08:34

      (צילום: ישראל יוסף)
    "אני גר בישוב זמני, כי המשפחה שלי גרה פעם בגוש קטיף, אבל אנחנו לא גרים שם יותר כי עכשיו זה של הערבים. ראש הממשלה שהיה אז אמר שניתן להם את גוש קטיף, כי הם זרקו לשם הרבה טילים והוא החליט שאם ניתן להם את המקום, אז הם לא יזרקו יותר, אבל זה לא קרה בסוף".

     

    עוד ילדים מעניינים בסדרה:

     

    המשפחה שלי

    ----------------

     

    אני: בניה ראובן גפן, בן 7, בכיתה ב'.

     

    אמא: איילת גפן, 39. אמא היא מורה בכלא. אני חושב שהיא מלמדת אותם מתמטיקה. זו עבודה מעניינת, כי לא מפריעים לה באמצע השיעור עם הטלפון כי אין להם שם טלפונים.

     

    אבא: משה גפן, 40. אבא הוא כבאי בקרית גת. העבודה שלו מעניינת ובעיקר כיף לנסוע על הכבאית. נסעתי איתו מלא פעמים.

     

    אחים ואחיות: רנאל בן 16, שלומד בישיבה רחוק מהבית; תפארת בת 14, שלומדת באולפנה בדימונה. אני מתגעגע לשניהם כשהם לא נמצאים. הלל, אחותי בת ה-12 עדיין לומדת קרוב לבית ויש לנו גם כלב שקוראים לו ג'ורג'.

     

    משמעות השם שלי: בניה זה מלשון השם.

     

    המטלות שלי בבית: בבית שבקבע? אה, בבית שעכשיו? הזמני? אני לפעמים מפנה מהשולחן ולפעמים שוטף את הרצפה עם ההורים שלי ואוסף בכל יום שישי את הבקבוקים למחזוּר.

     


     

    הבית שלי

    -----------

     

    הישוב: אני גר מאז שנולדתי בישוב אמציה, אבל הוא רק ישוב זמני בשבילנו. ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף ובהמון מקומות בישוב יש לנו שלטים שכתוב עליהם "הביתה - חוזרים לגוש קטיף" וגם מצאתי סרט כתום ואני הולך איתו על היד. הוא מסמל את גוש קטיף. האמת היא שאני לא חושב שבאמת נחזור לשם. בינתיים בונים לנו ישוב קבע כאן ממש ליד, שיקראו לו כרמי קטיף. הוא ישוב בהקמה של מפוני גוש קטיף.

     

    הבית: הבית שלנו הוא קראווילה, אבל הבית החדש שבונים לנו בכרמי קטיף יהיה בית קבע.

     

    החדר: אני בחדר עם אחי הגדול והבנות יחד בחדר אחד.

     

    בית הספר שלי

    ------------------

     

    בית הספר נועם בישוב בני דקלים (השם משמר את השם של נווה דקלים מהגוש ולומדים בו ילדים מישובים שונים מגוש קטיף לשעבר).

     

    מה מיוחד בביה"ס שלי? בכל פעם אנחנו עושים משהו שאנחנו קוראים לו חסד. זה כמו מצווה. למשל, פעם אחת עשינו חסד לנקות את האיזור.

     

    המקצוע שאני הכי אוהב: שיעור ספורט, כי אנחנו יוצאים החוצה.

     

    המורה האהוב עלי: הרב אלקנה, שמלמד אותנו תורה, כי הוא מלמד טוב.

     

    מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם ילכו ללמוד כל מיני דברים בחופשות שלהם, כי ככה הם לומדים איך להיות מורים טובים יותר.

     

    אוהב ללמוד? לא, כי כל שיעור אצלנו הוא שעה וזה המון זמן וההפסקה מרגישה לי כמו דקה.

     

    איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם כל השיעור היה הפסקה.

     

    שיעורי בית: יש לפעמים ואני מכין לבד או שעוזרים לי.

     


     

    הזמן הפרטי שלי

    -------------------

     

    אחר הצהרים: אני הולך לחברים באמציה - ילדים מהכיתה שלי. בישוב שלי אני יכול ללכת לחברים ברגל לבד, בלי ליווי של מבוגר.

     

    הכי אוהב לעשות בעולם: אני אוהב לעשות סנפלינג עם אבא. אנחנו מטיילים באיזור של בית הקבע שבונים לנו, מטפסים וגם זוחלים במערות מתקופת בר כוכבא.

     

    מאכל אהוב: פנקייק, כמו שאכלתי היום.

     

    טלוויזיה: אין לנו טלוויזיה. אני צופה רק בערב בסרטים דרך המחשב.

     

    הכי אוהב לעשות עם אמא: לשחק איתה "חלומות".

     

    הכי אוהב לעשות עם אבא: לשחק איתו "יניב". בחג קרעתי את אבא שלי ואת אחי הגדול חמש פעמים ברציפות.

     

    הכי אוהב לעשות עם האחים שלי: לתפוס איתם אוטובוסים. למשל, לפעמים כשאני נוסע לירושלים, אז אם אח שלי מגיע לשבת וגם אחותי מגיעה, אז אנחנו לא נכנסים כל המשפחה ברכב אחד (כי יש בו רק חמישה מקומות), אז חלק מאתנו נוסעים באוטובוס.

     

    הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כי אם ילד מרביץ, אז צריך לראות את זה. זה כמו מורה בבית הספר.

     

    החבר הכי טוב: אורי יאסי, כי הוא הכי קרוב. הוא גם בכיתה שלי וגם גר באמציה, אז אני בא אליו המון פעמים ונהיתי חבר שלו.

     

    החלום שלי: אני רוצה ללכת שוב לקיפצובה.

     


     

    כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח האש, שאתה עושה רק פוּ כזה ויוצאת לך אש. ככה, אם מישהו מעצבן אותי... לא כדאי לו.

     

    כשאהיה גדול: אני רוצה לעבוד במשמר הגבול.

     

    מתי כועסים עלי? כשאני לא מקשיב.

     

    הרגע הכי כיפי שהיה לי: בשנה שעברה בג'ודו – למדנו תרגיל שהיו איתו המון צחוקים.

     

    חיות: יש לי כלב שקוראים לו ג'ורג'.

     

    חוגים: אויר-ים-יבשה. זה חוג בבית הספר – בכל יום שלישי. מכינים שם דברים. למשל, בשבוע הבא אנחנו הולכים לסיים מטוס. עוד חוגים: תלמוד תורה וקפוארה.

     

    הייתי רוצה לחיות ב: גוש קטיף, כי לא הייתי שם אף פעם ואני רוצה לראות איך זה נראה.

     

    לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר ילד, כי עדיף לי.

     

    טקס שינה: אני הולך למיטה ואז מכסים אותי ואני נרדם.

     

    * * * * * * * * * *

     

    מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

     

    ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

    שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

     

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

     

    עוד בסדרת 100 ישראלים קטנים (לחצו על התמונה):

     

    הכירו גם את נבט בולוטין, שמשפחתה מצילה חיות בר בנגב (צילום: ישראל יוסף)

     

     

     
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד