יערה ושחר (8) מרמות מנשה: "אמא גדלה בקיבוץ ואבא באתיופיה"

המשפחה שלי

----------------

יערה: שחר ואני דומות בהרבה דברים, אבל גם שונות. למשל, לי יש צבע חצי של אמא וחצי של אבא ותלתלים כמו של אבא, אבל לשחר יש עור יותר בהיר משלי ולעומר אח שלנו יש צבע עור כהה יותר, כמו שלי. בשיער שלי אפשר גם יותר לעשות צמות אתיופיות שנשארות בערך חודש ואצל שחר פחות, כי השיער שלה פחות מקורזל ומתולתל והיא לא עושה כל הזמן צמות.

ליהי קדני (37), מהנדסת תוכנה.

אשר קדני (45), גנן.

שחר: אבא מספר לי על הילדות שלו באתיופיה ונראה לי שממש כיף שם. הייתי רוצה לבקר שם וללכת לשדות לשחק. אמא ואבא סיפרו לי שהם ביקרו באתיופיה וכל הילדים הסתכלו על אמא ולא הבינו איך היא לבנה ובכלל לא ידעו שיש דבר כזה ישראל.

עומר, בן 3.

יערה: יש לנו בקיבוץ הרבה קרובי משפחה. סבא וסבתא, ההורים של אמא, גרים כאן וגם אח שלה, שיש לו תינוק קטן וגם אחות של אבא גרה כאן עם הילדים שלה ואנחנו משחקים איתם הרבה. אבא של אבא, אדיסו, גר באתיופיה ואף פעם לא פגשתי אותו.

יערה: יערת הדבש זה צמח שיש לנו בבית ובחרו לי את השם הזה כי אמא ואבא אהבו את הצמח הזה.

שחר: שחר זה מוקדם-מוקדם-מוקדם וקראו לי שחר כי נולדתי מוקדם-מוקדם בבוקר. יערה נולדה שלוש דקות לפני.

יערה: באמצע השבוע אנחנו אוכלים ארוחת ערב יחד בערך פעמיים בשבוע. אני אוהבת את זה כי כל המשפחה ביחד.

יערה: אני צריכה להוריד את המצעים במיטה שלי ולהחליף ולסדר את הארון בגדים.

שחר: לשטוף כלים ולשים את הבגדים בארון.

שחר: אמא גדלה ברמות מנשה ממש כמוני ואהבה כמוני לשחק ולעשות הצגות. אבא גדל באתיופיה ואף פעם לא הייתי שם, אבל ראיתי תמונות. ראיתי למשל תמונה של הבית שלו וכל המשפחה שלו ואיך הם אוכלים אינג'רה (זה מאכל שהוא דק ועגול כזה. דודה שלי מכינה לנו לפעמים). הבית שלו היה בית פשוט מעץ ומאבנים וכל מיני מקלות ובמבוקים. זה נראה לי כיף לגדול שם כי יש המון נחלים ושדות והרבה טבע.

יערה: אבא בא לישראל ועבד בקיבוץ קרוב לקיבוץ של אמא ואז הם הכירו ב"טרמינל", שזה המועדון של קיבוץ רמות מנשה, שיש בו מסיבות והם היו חברים טובים ואחר כך הם התאהבו והתחתנו. לחלק מהילדים בבית הספר זה מוזר שיש לי אמא בהירה ואבא כהה, אז אני פשוט מסבירה להם שאבא מאתיופיה ואמא מישראל.

שחר: בהתחלה אמא הרגישה שהיא לא כל כך מכירה אותו והיא לא כל כך הבינה למה הוא חום והוא בישראל, אז היא שאלה אותו והוא אמר לה שהוא הגיע מאתיופיה ואז היא התאהבה בו.

הבית שלי

-----------

קיבוץ רמות מנשה.

שחר: אני הכי אוהבת בקיבוץ שיש מרחב גדול שהוא ליד חדר האוכל ויש דשא והרבה שיחים ופרחים ואפשר לשחק שם מחבואים, חוממות ועוד משחקים.

יערה: אני הכי אוהבת בקיבוץ את התלתונים (צהרון קיבוצי), לשם אנחנו מגיעים אחרי בית הספר ואחרי שאכלנו צהרים בחדר האוכל ומארגנים לנו כל מיני פעילויות.

בית קרקע מורחב של קיבוץ.

אנחנו ביחד בחדר ועומר בחדר לבד.

שחר: אני אוהבת להיות בחדר עם יערה כי אנחנו אוהבות לשחק משחקים בערב וכיף שיש לנו ארון משותף. לא הייתי רוצה להיות בחדר לבד.

יערה: אני שמחה שאנחנו יחד בחדר, כי יש לנו שעון מעורר ולפעמים אני לא מספיקה לעצור אותו ואז שחר עוצרת, אבל בלילה קצת משעמם לי כי שחר תמיד נרדמת ראשונה.

בית הספר שלי

------------------

בית ספר קיבוצי עומרים, במועצה איזורית מגידו.

שחר: זה בית ספר ממש גדול, עם שלושה בניינים.

יערה: שחר ואני לא באותה כיתה. הייתי רוצה שנהיה באותה כיתה, כי ככה תהיה לי בכיתה אחות שאני הכי מכירה אותה. גם בהפסקות אני לא כל כך משחקת עם שחר. בדרך כלל אני משחקת עם בת דודה שלי ועוד חברות.

שחר: שזה בית ספר מאוד גדול ויש הרבה דשא והרבה שיחים ואני אוהבת אותו. הכי אני אוהבת שיש מגלשה.

יערה: יש לנו ילדים שנרשמים לחוג מוזיקה בבית הספר. הם מביאים כלי נגינה וזו מקהלה כזאת בבית הספר.

יערה: "הכל חי" – יש לנו מורה לחיות שקוראים לה קרן, שמביאה לנו בכל יום חיה וצריך לנחש מהי. אחרי שמנחשים, אחד הילדים מסיר את השמיכה ואז מסבירים לנו איך מחזיקים אותה ומי שרוצה מחזיק ובסוף השיעור יש את כוכב השבוע.

שחר: שיעור ספורט, כי אני אוהבת לקפוץ בחבל ואני אוהבת לרוץ.

שחר: דנה, שמלמדת אומנות, כי היא נחמדה אלי.

שחר: שהם ידעו ללמד טוב ושיהיה להם נעים עם התלמידים שהם מלמדים.

יערה: שיהיה פחות זמן שיעורים ויותר הפסקות.

שחר: שתהיה הפסקה כזאת בכיתה עם כל מיני משחקים.

הזמן הפרטי שלי

-------------------

יערה: אני הולכת לחברים ויש לנו יום קבוע שהולכים בו לפיצה ויום קבוע שהולכים לכל-בו. לפעמים בקיץ הולכים לבריכה ולפעמים אנחנו גם סתם נשארים לשחק במתקנים שליד התלתון גם כשהוא מסתיים.

שחר: אני משחקת בנדנדות שליד הבית ובטרמפולינה ואוהבת לעשות יצירה. למשל, לעבוד עם גבס. אני אוהבת לעשות הצגות ולהתחפש.

יערה: לשחק עם בת דודה שלי שבגילי בערך ועם בת דודה שלי הקטנה ועם עומר ולאכול ארוחת ערב אצל סבא וסבתא שגרים בקיבוץ (ההורים של אמא) וללכת לבריכה.

שחר: לעשות יצירות.

יערה: פיצה.

שחר: קוטג'.

יערה: כוח להשפריץ מים. ככה הייתי יכולה להשפריץ עלי כשחם לי.

שחר: כוח צמחייה, שזה כוח שבעזרתו אני יכולה להצמיח דברים.

יערה: להכין דברים שתמי המורה ביקשה ולשחק איתה ולעשות איתה תרגילים באקרובלאנס.

שחר: לשחק "נחש מי".

יערה: ללכת איתו לכל מיני מקומות. למשל, לכל-בו או לחדר אוכל.

שחר: לעבוד איתו בגינה. הוא מלמד אותי לשתול צמחים ואיך קוראים לכל צמח ופרח. אבא ממש אוהב צמחים.

יערה: עם עומר אני אוהבת לעשות טיולי אופניים ולשחק בפליימוביל. הוא אוהב שהוא מתחבא לי ואז אני מחפשת אותו.

שחר: עם עומר אני אוהבת לשחק בטרמפולינה ועם יערה אני אוהבת לעשות הצגות של שירים.

יערה: יותר מחנכים, כי הם צריכים להסביר לילדים קטנים איך מתנהגים.

שחר: יותר מחנכים, כי ככה אנחנו נלמד לעשות דברים טובים ולא כל הזמן לשחק בדברים.

שחר: ליה מרמת השופט, מהכיתה שלי, כי אנחנו משחקות ביחד ולפעמים היא עוזרת לי בשיעורים והיא איתי בתפקיד בכיתה (להדליק מזגן).

יערה: יש לי הרבה חברות הכי טובות וחבר תמיר.

שחר: שיקנו לי אוטו על שלט.

שחר: אני אלך לכל מיני חוגים ואני רוצה לעבוד בסופר כי זה כיף ואני אוהבת שקונים אצלי.

יערה: אני רוצה להיות גננת.

יערה: כשאני מעירה את אח שלי.

שחר: כשאני לא כל כך מסכימה להיכנס למקלחת. אני לא אוהבת להתקלח כי אני לא אוהבת להיכנס למים וגם לא אוהבת לחפוף. זה לא נעים.

יערה: להחליק על הקרח בחולון.

שחר: כשהיה לי יום הולדת 4. הביאו לי מלא מתנות והיתה לי עוגה טעימה.

שחר: יש לנו כלב, שקוראים לו מָלֵדֵה.

יערה: חוג התעמלות קרקע, כי עושים גשרים וקפיצות ידיים.

שחר: חוג יצירה וחוג דרמה.

יערה: בקיבוץ שאני עכשיו.

שחר: בדליה – זה קיבוץ לידנו, כי אין שם כל כך הרבה כבישים וזה קיבוץ עם מלא בתים ומלא אנשים נחמדים ויש המון צמחיה.

יערה: לגדול, כי כשגדולים אפשר לעבוד איפה שרוצים ולא תמיד לומדים.

שחר: להישאר ילדה, כי זה כיף שקטנים וזה כיף לשחק ולקפוץ ולהיות קלים.

יערה: איגי ואני, כי יש שם דברים מצחיקים ואני אוהבת לקרוא את הספר הזה.

שחר: דוד אריה, כי זה ספר עם המון פרקים והם מרתקים.

יערה: אני נשארת במיטה ומסתכלת בספרים ולאט נהיית עייפה ועוצמת עיניים.

שחר: יש לי בובה ואני הולכת לישון איתה.

* * *

מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

ילדים בגילאי 6-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.