משפחה

    נבט, בת 7, מחוות בולוטין:
    אבא ואמא מצילים חיות בר

    כשנבט הקטנה מתעוררת בבוקר היא אף פעם לא יודעת איזו חיה מיוחדת מחכה לה בחצר. יעל, למור, חסידה, תן? מי הגיע היום למרכז ההצלה של משפחתה?

    הילה יגאל-איזון

    |

    20.12.15 | 12:12

      (צילום: ישראל יוסף)
    "יום אחד ברשות הטבע והגנים מצאו במבי קטן בלי אמא שלו והביאו אותו אלינו כדי שנטפל בו. הוא היה מה זה חמוד. כל פעם שהוא היה רץ הוא היה מחליק לשְפָּגָט כזה והיה נושך לי את האצבע ומוצץ אותה כשהייתי נותנות לו חלב וזה היה נעים. הוא עדיין לא ידע לאכול ואם היה נשאר בטבע בלי אמא שלו הוא היה מת. היינו צריכים לחבר לו זונדה כדי שיאכל. אחרי שהוא גדל אצלנו והתחזק, אבא החזיר אותו לטבע, ללהקה שלו ועקב אחריו כדי לראות שהוא מסתדר ושורד שם. אני רציתי שיישאר אצלנו ולא הייתי מחזירה אותו, אבל אבא אמר שהוא צריך לחזור לטבע, כי זה חשוב שחיות בר ישרדו".

    המשפחה שלי
    ----------------

    אני: נבט בולוטין, בת 7, כיתה ב'.

    אמא: לילך בולוטין (46). אמא פסיכולוגית חינוכית ועובדת בגנים ובבית ספר וגם בחווה.

    אבא: דן דן בולוטין (57). אבא עובד בחווה, בשדה, עם החיות. בחווה אנחנו מצילים חיות בר פצועות, מטפלים בהן ומחזירים לטבע. חשוב להציל אותן כדי שיהיו יותר חיות בטבע.

    אחים ואחיות: אופק בת 16, אשל בת 14 ועיטם בן 10.

    החיות בחווה: יש לנו ארנבונים ושרקנים ועטלפים ויש לי כלב שקוראים לו ביאנקו וגם כלוב עם המון חוטמנים. יש לנו גם כלוב עם חיות בר פצועות, שאנחנו מחזירים לטבע כשהן מבריאות. למשל, צבאים, חסידות, למורים, עופות דורסים, יעלים, תנים, קרקלים, דורבנים, נמיות.

    משמעות השם שלי: נבט זה משהו שנבט וקראו לי ככה כי אני הילדה הכי קטנה במשפחה ורק נבטתי.

    ארוחה משפחתית: במשך השבוע לא יוצא לנו כל יום לאכול כולם יחד, לפעמים אפילו לא פעם בשבוע ולפעמים אפילו לא פעם בשנה. בשישי-שבת אנחנו אוכלים יחד וזה כיף כי פוגשים את כל המשפחה.

    המטלות שלי בבית: בחווה לפעמים אני עוזרת לאמא להאכיל את החיות – השרקנים, הארנבונים וגם את העטלפים ועוד כל מיני חיות.

    <<< רוצים להכיר עוד ילדים בפרויקט? לחצו כאן והיכנסו לעמוד 100 ישראלים קטנים >>>




    הבית שלי
    -----------



    הישוב: חוות בולוטין, בצפון הנגב. החווה שלנו ענקית (2,300 דונם), היא מבודדת ומגיעים אליה בדרך עפר ורק אנחנו חיים בה - אני וההורים והאחים שלי. כדי להגיע לחברים צריך להסיע אותי. כשמשעמם לי אני מציקה לעיטם או עושה טרזנים על עצים ומתנדנדת.

    הבית: שני קרוואנים מחוברים ועוד חלקים שהוספנו מעץ ועכשיו אבא בונה עוד חלקים לבית מגבס.

    החדר: כרגע אין לי חדר ואני ישנה בחדר של ההורים, במיטה שהם חיברו למיטה שלהם. לפעמים גם עיטם בא בלילה לישון שם. אבא בונה לי עכשיו חדר לבד, שצמוד לחדר של עיטם.


    בית הספר שלי
    ------------------

    בית ספר מרחב בשדה צבי, שהוא בית ספר סביבתי, שכל מיני הורים הקימו.

    מה מיוחד בביה"ס שלי? זה בית ספר סביבתי והוא ממש קטן. בכל שכבה יש רק כיתה אחת והוא רק עד כיתה ו'. אנחנו עושים הרבה דברים שקשורים לסביבה. למשל, בבית הספר יש כל מיני וועדות שאנחנו משתתפים בהן וביניהן יש וועדת מחזור. אני בוועדת מעורבות בקהילה ואני עומדת להיות ליצן בסורוקה.

    המקצוע שאני הכי אוהבת: אומנות, כי אני אוהבת ליצור וככה אני חוזרת הביתה עם הרבה יצירות. אני אוהבת גם שיעורי מדעים ותיאטרון.

    המורה האהובה עלי: מאיה, שמלמדת מדעים. היא ממש נחמדה. פעם אחת ביטלו לנו משהו וביקשנו שהיא תשים לנו סרט והיא הסכימה וגם הרשתה לנו להוריד נעליים ולשבת על השולחנות.

    מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם יהיו נחמדים, כי אם הם נחמדים, יותר כיף בשיעורים שלהם ובגלל שכיף, אז גם יותר מצליחים ויותר מקשיבים.

    אוהבת ללמוד? אמממ... לא כל כך, תלוי מה. חשבון ושפה זה ממש משעמם.

    איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם היו עושים לנו בשיעורים משחקים יותר כיפיים. למשל, בחשבון, עושים לנו כל מיני משחקים, אבל זה משעמם, אבל באנגלית יש כל מיני פעילויות יותר כיפיות. למשל, שיחקנו תופסת צבעים באנגלית.

    שיעורי בית: אין לנו הרבה ואני מכינה בדרך כלל לבד.



    הזמן הפרטי שלי
    -------------------

    אחר הצהרים: אני משחקת הרבה עם עיטם ואם הוא לא בבית, אז אני צובעת בחוברות הצביעה שלי. לפעמים אני נפגשת עם חברות אחר הצהרים, אבל זה רק אם מסיעים אותי לשם מיד אחרי בית הספר, אחרת זה רחוק מדי. החברות גם יותר אוהבות לבוא אלי, כי אם יש חיות חדשות בחווה, הן רוצות שאני אראה להן אותן.

    על אירוח קבוצות בחווה: לפעמים באות אלינו קבוצות לחווה והאורחים ישנים על מזרנים בבית האירוח ועושים סיורים בחווה. לפעמים אני מעבירה את ההדרכה. אני צריכה להסביר להם על כל החיות ועל מה שאנחנו עושים. בהתחלה אני אומרת להם את החוקים. למשל, לא להכניס אצבעות לכלובים ואז אני מסבירה על כל חיה. למשל, על העטלפים אני מסבירה שכשילד נולד האמא הולכת איתו חודש-חודשיים על הציצי שלה ואז היא מביאה אותו לגן הילדים.

    הכי אוהבת לעשות בעולם: להחליק על רולרבליידס ולהיות עם החוטמנים.




    מאכל אהוב: סטייק קצת חי.

    טלוויזיה: אין לנו טלוויזיה בבית.

    מחשב: אני רואה סרטונים במחשב. מותר לנו רק שעה ביום.

    טיולים בעולם: בכל שנה אנחנו נוסעים לטיול ארוך של כמה שבועות איפשהו בעולם. הייתי כבר באפריקה, בקודורה, מדקסקר, פריז, זמביה, אקוודור, גלפגוס, קניה, טנזניה, זנזיבר ועוד מקומות.

    הכי אוהבת לעשות עם אמא: למכור לה דברים שאני לא צריכה כדי להרוויח כסף. מכרתי לה שרשרת שאני לא צריכה והיא היתה הולכת איתה לעבודה.

    הכי אוהבת לעשות עם אבא: לעשות לו תסרוקות. קוקואים קטנים בזקן ועוד אחד בשיער למעלה.

    הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם עיטם המשחק האהוב עלינו זה להרביץ אחד לשני. יש גם משחק שאני הגנבת והוא צריך לתפוס אותי ולכלוא אותי בחדר שלו, שזה הכלא. אופק הרבה בחדר, אז אני לא עושה איתה כל כך הרבה. אני אוהבת שהיא עושה לי תסרוקות ולפעמים היא מנסה עלי כל מיני דברים באיפור. אשל מוכרת לנו דברים – לי ולעיטם, כי היא רוצה לקנות אייפון 6 זהב. אנחנו קונים ממנה דברים שהיא לא צריכה.

    הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: גם וגם, כי לפעמים הם צריכים יותר לחנך את הילדים, אבל לפעמים, אם אתה לבד בבית ורק אמא או אבא נמצאים, אז אתה יכול לשחק איתם.

    החברה הכי טוב: יהלי משדרות, כי היא חברה מאוד מאוד נחמדה שלי. היא חברה שלי מהגן, אבל היא לא איתי בבית הספר עכשיו. אני נוסעת אליה לפעמים. בבית הספר החברה הכי טובה שלי זו מיה, כי היא יושבת לידי ואנחנו עושות המון דברים ביחד בשיעור וגם בהפסקות. אנחנו משחקות לבד או צובעות בספר הצביעה שלי.

    החלום שלי: אני רוצה לטוס לאנטרקטיקה, כי אף פעם לא הייתי שם. אני ועיטם היחידים שלא היינו. כולם היו כשעוד לא נולדנו.

    כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כל הכוחות – מים, אש, אדמה, רוח, אויר.


    כשאהיה גדולה: הייתי רוצה להיות מלצרית על רולר בליידס ומדריכת טיולים בטבע ובארצות אחרות.

    מתי כועסים עלי? בעיקרון לא כועסים עלי כל כך, כי אני מעצבנת את עיטם ואז הוא מעצבן אותי ואז הוא מרביץ לי ואני מרביצה ובסוף אמא כועסת עליו.

    הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשביאנקו הכלב שלי קפץ עלי ונשכבתי על הרצפה ואז הוא התחיל ללכת עלי ולשבת עלי וזה היה מצחיק. הוא כבד. הוא כלב גדול כזה.

    חוגים: יש לנו חוגים בתוך בית הספר, כי הוא עד שעה מאוחרת. אני בחוג טבע, שבו אנחנו מטיילים בכל מיני מקומות. אני גם בחוג "הבמה המרכזית", שבו כל אחד בוחר חיה שהוא אוהב ועושה עליה מצגת. יש גם חוג חיות עם מישהי שמביאה כל מיני חיות ומדברים עליהן וגם חוג לגו אתגרי, שזה ממש כיף.

    הייתי רוצה לחיות ב: בחווה שלנו.

    לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר ילדה, כי זה כיף להיות ילדה.

    ההמלצה שלי לספר: "בון" – בגלל שאני אוהבת הרבה בועות דיבור ויש שם הרבה ובגלל שזה ספר מעניין.

    טקס שינה: אני שוכבת במיטה ומתכסה בשמיכה עם כל הגוף, כאילו לא רואים אותי בכלל ואז אני נרדמת.

    * * *

    מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?

    ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

    שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

     

     
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד