"יום אחד הגענו לאיזושהי פניה בשביל ולא ידענו לאן ממשיכים. אבא הסתכל בטלפון שלו ואמר שצריך לפנות שמאלה, אבל אני הסתכלתי בעיניים שלי וידעתי שצריך לפנות ימינה. המשכנו לאן שאבא אמר ואני אמרתי להם שהם טועים ובסוף כולם היו צריכים לחזור לאיפה שאני אמרתי ואז ראינו את הסימון של שביל ישראל. מאז אני המדריך. אני הולך ראשון ומחפש את הסימונים וכולם אחרי. פעם אחת פגשנו איש שגר ממש על השביל והוא אמר לנו שאני הילד הכי קטן שהוא ראה, שהולך את השביל ולא במנשא".
המשפחה שלי
----------------
אני: אריאל עמוס, בן 6.
אמא: עינת עמוס (38). עוסקת בליווי תהליכים אישיים וקהילתיים בתחומי הגיל השלישי. כשאנחנו צועדים אמא תמיד זו שנשברת ראשונה ומתבכיינת ובסוף צריך לעצור ואף אחד לא ממשיך. לי יש תמיד הכי הרבה כוח ואני לא רוצה להפסיק. כשהגענו לנחל הירקון אמא הכי נשברה, כי האדמה היתה מאוד רטובה והיא לא הצליחה להרים את הרגליים מרוב בוץ.
אבא: יריב עמוס (40), מהנדס, מתכנת אלגוריתמים ביולוגיים.
אחיות: אלה בת 12 ושני בת 10. כיף להיות האח הכי קטן – כי כל הזמן קונים לך מתנות וגם כי אני לומד המון דברים.
ארוחה משפחתית: יוצא לנו רק ממש לפעמים לאכול כולם ביחד, כי לאלה יש בכל יום חוג טריאטלון. אפילו בשבת היא מתאמנת ובימים שהיא פנויה, אז לשני יש חוג והחוגים שלהן עד מאוחר, אז אנחנו לא יכולים לאכול יחד.
המטלות שלי בבית: להכניס את הכלים למדיח.
הבית שלי
-----------
הישוב: צורית, ישוב קהילתי במועצה איזורית משגב. ממש כיף לי כאן. יש גן שעשועים ואם אתה נתקע באיזור, אתה תמיד יכול לצאת לכל מקום שאתה רוצה, כי יש לנו איזה 202 שבילים או 802 שבילים. בצורית יש שביל לכל מקום ואני יכול ללכת לאן שאני רוצה, לגן שעשועים, לחברים מהכיתה שלי או לצאת לטיולים בטבע. יש לנו ממש ליד הבית מסלולי טיול מסומנים, שאפשר לצאת ופשוט לטייל בהם. אני מגיע איתם אפילו לישוב ממש רחוק מאתנו.
הבית: בית פרטי.
החדר: אני בחדר עם אלה ושני. כולם ביחד. אני אוהב שכולם יחד בחדר, כי אני תמיד יכול להעיר את שני ולשחק איתה.
שביל ישראל: אני והמשפחה שלי צועדים יחד את שביל ישראל. בכל חופשה או סופ"ש אנחנו עושים קטע אחד. זה התחיל כשאלה חגגה בת מצווה וההורים אמרו לה שנטוס לאן שהיא רוצה והיא התלבטה בין המון מקומות וחשבה ובסוף החליטה שהיא רוצה שנצעד כולנו את שביל ישראל. התחלנו בצפון, בדן, ירדנו את החרמון וצעדנו כבר מעל 500 קילומטר. אורך כל השביל הוא 940 קילומטר והגענו עד איזור מרכז הארץ.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר הר גילון בצורית.
מה מיוחד בביה"ס שלי? שיש לנו מקום שבו כל הכיתה תמיד נפגשת וכל הזמן אנחנו משחקים שם. אנחנו יכולים גם לצאת מהכיתה מתי שאנחנו רוצים וללכת לאן שאנחנו רוצים, אם סיימנו את מה שצריך לעשות.
המקצוע שאני הכי אוהב: חשבון, כי זה כיף לפתור את התרגילים.
המורה האהובה עלי: אינה, אבל היא כבר פרשה מבית הספר, אז מיטל המחנכת – כי היא עושה לנו את שיעור אומנות וזה כיף שאנחנו לא צריכים לעשות כלום. היא שמה לנו מוזיקה ואנחנו מקשיבים.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? אהבה, כי אם הם לא יאהבו, אז לתלמידים לא יהיה כיף ללמוד והם לא ירצו להיות איתם. אני שומע לפי המורים של אלה שהיא לא נהנית ואני שומע שהיא לא רוצה להיות בבית הספר.
אוהב ללמוד? כן, אבל בעיקר את שיעור חשבון. לגלות לך מה קרה? משהו שכל הכיתה חיכתה לו - הגענו לחוברת כפל ואני עשיתי את כל החוברת הזאת. זה היה כיף לעשות כפול.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שמורים לא יצעקו, שיתנו לנו זמן משלנו, שנוכל לעשות את הדברים ושלא יוציאו אותנו מריכוז בזמן שאנחנו ממש קרובים לסיים ואז אומרים לנו לעבור לעמוד אחר.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני משחק כדורסל. יש לנו בחניה סל. ביום שלישי אני הולך לשחק עם כל הכיתות כדורגל, ליד הפלאפל.
הכי אוהב לעשות בעולם: היתה לנו טרמפולינה ואהבתי לקפוץ ולעשות סלטות ועכשיו אני רוצה שיקנו לי טרמפולינה חדשה.
מאכל אהוב: תותים.
טלוויזיה: אני אוהב לראות טלוויזיה. בעיקר לראות ולשחק בג'אסט דאנס.
הכי אוהב לעשות עם אמא: לצאת לריצה באיזור ולרוץ 3 קילומטר.
הכי אוהב לעשות עם אבא: לשחק כדורסל.
הכי אוהב לעשות עם האחיות שלי: עם שני אני אוהב לעשות התעמלות קרקע. עם אלה אני הכי אוהב לעשות אימון בצורית. יש לנו אימון כל יום. אני רוצה להיות בעוד כמה שנים בטריאטלון. זה חוג שצריכים לרוץ בו הרבה ואלה כבר שם, אז היא עושה לי אימון ריצה. אנחנו מקיפים את צורית 6 או 4 פעמים וחוזרים. צורית נמצאת על הר ויש עליה ממש קשה ולפעמים אנחנו מגיעים אליה בסוף האימון, כשאנחנו לטריאטלון עייפים. אחרי זה לפעמים היא עושה לי דברים מגניבים עם האופניים. אלה יכולה אפילו לרכוב בעליה רק עם רגל אחת!
עוד סיפורים מהשביל: כשהלכנו בהר מירון הוא היה מושלג קצת ואני הלכתי ולא קרה לי כלום וכשאמא הלכה היא טבעה בשלג. היו לנו גם ימים שלמים במדבר וזה די מעצבן כי זה עושה לך כאב ראש. פעם אחת טיילנו לאורך הים והיינו ממש רטובים, אז החלפנו מכנסיים ואז פתאום הגיע גל ורצתי הכי מהר, אבל לא הצלחתי להתחמק ממנו, כי הוא היה כמו גל צונאמי ושוב נרטבנו לגמרי. זה היה חורף והיינו עם מעילים והכל נרטב. המשכנו ללכת ככה רטובים עד סוף המסלול.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: ברור שהורים צריכים לחנך ילדים, כי זה מה שעוזר להם, למשל ללמוד.
החבר הכי טוב: יש לי שניים - עומר ומעיין. אני אוהב את עומר כי אנחנו כל הזמן ביחד בבית הספר ואנחנו גם אוהבים לצאת לטיולים ולקטוף דברים לא מוגנים, כמו עלים וענפים ולהכין מזה יחד יצירות. בדרך כלל אנחנו עושים יצירות של דינוזאורים. עם מעיין אני אוהב לבוא למגרש ולשחק כדורגל.
החלום שלי: לטוס לברצלונה ולראות שם משחק וכנראה שזה הולך לקרות בקרוב. יש לנו טורניר בבית הספר והקבוצה שזוכה טסה לברצלונה למשחק. סביר להניח שננצח. לגלות לך למה? שמענו מה כיתה א'-4 מתכננים והם מתכננים רק למסור ולמסור ולא להבקיע ואנחנו מתכננים המון רעיונות "להפגיע". יש לנו גם המנון: "א'4- מקום ראשון, עם גביע מקרטון. א'3- מקום שני, עם גביע אמיתי".
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: שאני אוכל לטוס ולרוץ כל כך מהר, שאני לא אספיק לדרוך ואני כבר אתקדם יותר רחוק. אני ארוץ בטיל ואז אני אוכל גם לטוס מהר, כמו מטוס סילון ואז אני אנצח בכל תחרויות הריצה ואז אני אזכה במקום ראשון בגביע.
כשאהיה גדול: אני רוצה להיות צנחן, כי זה נראה כיף לעוף באוויר.
מתי כועסים עלי? כעיקרון, כל הזמן הורים עושים את עצמם כועסים, אבל הם אומרים שהם בכלל לא כועסים.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהיינו בקפריסין היינו בסירה ואני נהגתי וסובבתי את הסירה וזה היה ממש כיף וממש מהר וכולם ביקשו יותר לאט. אחר כך עפתי באוויר עם מצנח שהיה מחובר לסירה, יחד עם אבא ושני ואלה וזה היה כיף חיים. רק אמא לא עפה איתנו, כי היא אמרה שזה עושה לה סיוטים.
חוגים: חוג קרמיקה וחוג מהנדסים, שזה ממש כיף, כי אתה לומד דברים שאתה תלמד רק בכיתה י' או ד'. למדתי שם שאלה שאפילו שני נתקעה בה.
הייתי רוצה לחיות ב: בבית שלי. לגלות לך למה? כי אנחנו כל הזמן מחפשים דברים לקנות, אבל אין לנו מה לקנות, כי הכל כבר יש לנו בבית, אז אנחנו לא קונים.
לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר ילד תמיד, כי אז אני בחיים לא אגדל לגיל גבוה, שיגרום לי למות ואני תמיד אוכל להישאר בחיים.
ההמלצה שלי לספר: ג'ורג' הסקרן, כי כל הזמן יש דברים כיפיים שהוא עושה. למשל, בפרק "החלום של ג'ורג'", זה כאילו שהוא הולך לפארק כיפי, אבל הוא בעצם הולך לישון.
טקס שינה: אמא מלטפת אותי או אבא ולפעמים אני נרדם עם ג'ורג הסקרן או עם הספר החדש שלי.
