מתכוננים לערב שבת בבית הכנסת
המשפחה שלי
-----------------
אני: שקד קיל-קן, בת 8, בכיתה ג'.
אמא: גילה קן (39). אמא היא רבה בקהילת הרפורמית ומקימת מנין באיזור. זה אומר שהיא עושה כל מיני טקסים, בת מצוות, חתונות וקבלות שבת לקהילה לפעמים.
אבא: אריאל קיל (39), מתכנת. בערב שבת אנחנו מדליקים נרות ומי שרוצה מברך. כולם מברכים חוץ מאבא, שהוא לא מאמין באלוהים. אני מאמינה באלוהים וגם אמא.
אח שלי: אלון בן שנתיים. אני לא אוהבת לשחק איתו כי רוב המשחקים שלו זה למשוך לי בשיער, לשרוט אותי ולקפוץ עלי. אני אוהבת לאכול איתו ולבשל איתו ולהרדים אותו ולעשות איתו המון דברים אחרים. רק לא לשחק איתו.
אלוהים: אני מאמינה שהוא קיים איפשהו. אני חושבת שזו ריינבו מ"הפוני הקטן שלי". הרי נכון שבתיבת נוח בסוף, כשהכל נגמר, יש קשת שאלוהים עשה? אז מי זה יכול להיות חוץ מריינבו?
משמעות השם שלי: קראו לי שקד כי יש לי שיער חום ועיניים חומות.
הקהילה הרפורמית: זה ממש כיף שאנחנו חלק מהקהילה, כי יש כל מיני פעילויות גם לילדים. למשל, הייתי בטיול שישי-שבת רק לילדים והיה ממש כיף. ישנו שם לילה אחד בבקתות עץ ועשינו קבלת שבת עם המון שירים ויצאנו בבוקר לטיול רגלי של כמה שעות.
-----------------------
יום כיפור: בחג האחרון אני הייתי זו שתקעה בשופר! רציתי ללמוד לעשות את זה אז התחלתי מהסתכלות ואז התחלתי לנסות ואמא שלי הסבירה לי מה עושים. בהתחלה זה היה מ-מ-ש קשה. עשיתי רק "פפפפ", אבל עכשיו זה לא קשה לי. אחרי שאתה יודע לשרוק זה הרבה יותר פשוט.
ארוחה משפחתית: בכל ערב כמעט אנחנו אוכלים יחד. תלוי אם אבא חוזר מוקדם. זה לא צפוי.
ערב שבת: אני מדליקה את הנר ומברכת. "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת". אחר כך מברכים על הלחם.
המטלות שלי בבית: יש לי רק מטלה אחת מעצבנת ומשעממת – לעשות שיעורי בית. חוץ מכשאני מבלגנת עם חברים את החדר שלי ואז אני צריכה לסדר.
הבית שלי
-----------
הישוב: גבעת עדה. זה ישוב קטן ואני אוהבת לחיות בו. אין לנו כאן בית כנסת, אז אנחנו נפגשים בכל פעם במקום אחר.
הבית: בית פרטי.
החדר: אני בחדר לבד.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר ממלכתי גבע של הישוב. אני הולכת אליו ברגל לבד.
מה מיוחד בביה"ס שלי? כיף שהמורה שלי נותנת לי לעשות שיעורי בית בבית הספר, בשיעורים, אז אין לי שיעורי בית.
המקצוע שאני הכי אוהבת: אנגלית, כי כל החיים שלי רציתי ללמוד אנגלית.
המורה האהובה עלי: ענת המחנכת שלי, כי היא נותנת לי לעשות המון דברים מעניינים, גם כשעושים דברים משעממים.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם יהיו גם רציניים וגם נחמדים.
אוהבת ללמוד? מבחינת שפה וחשבון ממש לא, אבל מבחינת אנגלית ומולדת וספורט – כן. וגם חלילית.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? שיגידו במקום "אחד ועוד אחד" – נגיד, אכלתם תפוח ועוד תפוח, אז כמה אכלתם?
שיעורי בית: יש לי המון שיעורי בית שאני לא אוהבת, אבל את רוב השיעורים אני מכינה בבית הספר.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: כשאני חוזרת מבית ספר אני אוכלת צהרים ואחר כך מחפשת מתכוני שוקולד לתחרות מרקיאדה שאנחנו משתתפות בה. אנחנו מכינות מרק שוקולד.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לראות טלוויזיה. אין אצלנו ערוצים. אני רואה המון, כל שבת.
מאכל אהוב: אני אוהבת המוווון דברים. בעיקר בשר.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: לבשל.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: גם לבשל וגם ללכת איתו לפארק מים.
הכי אוהבת לעשות עם אחי: הוא הכי אוהב ללכת איתי מכות וגם אני הכי אוהבת את זה. זה התחביב הגדול שלנו ביחד. אני עושה חלש, הוא נושך אותי בטוסיק, אני נותנת לו פליקה.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: גם וגם. הם אמורים להיות כמו חברים שלנו, לדאוג לנו, לעזור לנו ואנחנו לעזור להם, אבל הם צריכים להיות גם מחנכים, כי זה חוק. אם הם לא יחנכו אותנו, אז איך אנחנו נחנך את הילדים שלנו?
החברה הכי טובה: שירוּש, כי אנחנו עושות כיף חיים ביחד וגם נולדנו באותו בית חולים. היא גרה בירושלים ואנחנו מכירות מגיל שנה. היא בכיתה ג' והיינו בפעוטון ביחד.
החלום שלי: לעוף כמו ריינבו מפוני קטן.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: לעוף כמו ריינבו ואז, אחרי שאני עפה, תצא מהכנפיים שלי קשת.
כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות שוטרת ואני רוצה להתחתן ואני עדיין לא יודעת אם אני רוצה להוליד ילדים.
מתי כועסים עלי?
כשאני ואח שלי עושים את התחביב שלנו.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: להכיר את שירה. אז לא ידעתי שזה היה הכי כיף, אבל עכשיו אני יודעת.
חיות: יש לי שני חתולים - רומן ואלינור וכלב שקוראים לו פופיק.
חוגים: קפוארה, סוסים, שומרי הגן, אלקטרוניקה.
הייתי רוצה לחיות ב: איפה שריינבו גרה – על עננים. הייתי רוצה לגעת בענן. היא לא רק עפה. היא יכולה גם לישון על עננים ולעשות כל דבר על עננים.
לגדול או להישאר ילד לנצח? אני רוצה לגדול עד שיהיה לי טלפון, שזה בכיתה ו' וברגע שיהיה לי טלפון אני רוצה להישאר בגיל הזה.
ההמלצה שלי לספר: ספר קומיקס – הקמע, כי זו סדרה ארוכה על ילדה שממש עוברת תהליך חזק. היא ילדה שלא מפסיקה, ממשיכה קדימה, לא עוצרת ולא נכנעת.
טקס שינה: מקלחת, בלגן אני ואלון, אלון קורא מלא סיפורים שוב ושוב ובינתיים אמא מרדימה אותי ומקריאה לי סיפור וכדי שאלון לא יבקש לינוק אז אבא מקריא לו מלא סיפורים ואז באיזשהו שלב אלון יונק ואבא ואמא יושבים במיטה שלי ואני נרדמת.
* * * * * * * * * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
קיראו גם על מאי עוואבדי מנצרת (לחצו על התמונה):
