רחוב תרצה בשכונת נגה ביפו התחפש בחודש שעבר לבקסטייג' של תצוגת אופנה. בשעת צהריים מאוחרת התקבצו עשרות דוגמניות צעירות וגבעוליות בכניסה לסוכנות של אלינור שחר, בהמתנה לסקאוטרים מסוכנויות הדוגמנות הבינלאומיות Marilyn ,IMG, ו-Women, שהגיעו לישראל במטרה לאתר פנים חדשות לענף הדוגמנות הבינלאומי. "אחרי 15 שנה שלא הגיעו לכאן סקאוטרים בכלל, בשנים האחרונות ישראל הפכה לאחת מתחנות החובה שלהם", אומרת שחר, שמיום הקמת הסוכנות שלה בשנת 2010 כיוונה לשוק הבינלאומי, עם דוגמניות כמו נעם פרוסט, שלומית מלכה, שני זיגרון, ליתאי מרכוס וסתיו סטרשקו.
"היום כל הסוכנויות הגדולות בעולם מגיעות לכאן לחפש פנים חדשות", מוסיפה רותם גור, מהסוכנות R&R by Roberto and Rotem, שגם היא מכוונת בעיקר לשוק הבינלאומי. "יש כאן קבוצה גדולה של דוגמניות יוצאות ברית המועצות לשעבר, חלקן עם שילובים ישראלים ונתונים טובים של גובה והיקפים. כל הדוגמניות הבינלאומיות שלי בסוכנות - סופיה מצטנר, דורית רבליס ואביטל לנגר - ממוצא רוסי או אוקראיני".
עוד בערוץ האופנה
- עקבו אחרינו באינסטגרם
- 50 גוונים של כתום: הג'ינג'ים מככבים ברשת
- ורושקה חוזרת בגיל 78: קמפיין חדש לדוגמנית מהסיקסטיז
- האם הלבוש של איוונקה טראמפ כשר למהדרין?
שנים ארוכות עברו מאז ימיה של מיכאלה ברקו בקמפיינים היוקרתיים לרבלון ועל שערי מגזינים בינלאומיים בשנות ה-80, שהגיעה להישגים שאף ישראלית לפניה לא הצליחה לפרוץ. אבל בחמש השנים האחרונות, ובשנה החולפת ביתר שאת, ענף הדוגמנות הישראלי חווה רנסנס חסר תקדים בעולם, ועושה רושם כי היופי הישראלי הולך ומשתלט על הקמפיינים של בתי האופנה הגדולים. זה כבר לא המקרה של דוגמנית בודדת בקמפיין חד פעמי, אלא מגוון רחב של פנים צעירות, רובן של מתבגרים בגילים 17-14, אשר קוטפים את הקמפיינים החשובים ועתירי התקציבים של בתי אופנה כמו דיור, סן לורן, קלווין קליין ובלנסיאגה, לצד מותגים כמו בנטון וארמאני אקסצ'יינג' (הקו הצעיר של המעצב האיטלקי).
הפעם האחרונה שישראל שימשה יצואנית משמעותית של דוגמנים היתה אי שם בשנות ה-90, עם כוכבות כמו עמית מכטינגר, שירז טל, קים איגלינסקי, שירלי בוגנים, מיקי ממון, מור קציר, ויק (נינה ברוש), יעל רייך, מעיין קרת ואחרות. מאחורי סיפורי ההצלחה ההם לא עמד סוכן "פושר", ורובן התפרסמו בזכות תחרויות בינלאומיות, או לגמרי במקרה. מיקי ממון, למשל, הופיעה כמלצרית בת 16 בתמונה במקומון "העיר" מאירוע של מפיק האירועים מייקל שטרן. את הצילום ראה הצלם אבי מרוז שחי באיטליה, והוא הפנה אליה את תשומת הלב של חברו, סיריל ברולה מסוכנות VIVA היוקרתית בפריז, בה חתומות היום בתיווכה של ממון הדוגמניות הצעירות סופיה מצטנר, דורית רבליס וחן יאני. "הקריירה הבינלאומית שלי קרתה במקרה", נזכרת השבוע ממון, "לא היו אז סוכנים כמו רותם או אלינור, שהן מכוונות מטרה לחו"ל. אם לא היה לך קונקשן בפריז או מילאנו, או השתתפות בתחרויות של סוכנויות בינלאומיות, הסיכוי לקריירה בחו"ל היה קטן".
הרנסנס הנוכחי, אם כן, אינו מקרי, אלא תוכנית פעולה מסודרת של סוכנים מקומיים, שהבינו את מגבלות השוק הישראלי, המציע מספר מצומצם של קמפיינים ביחס לכמות המתמודדים הרבה, רובם מלוהקים לבסוף בפרזנטורים מפורסמים שאינם דוגמנים. הצמיחה של סוכנויות בוטיק קטנות, כמו זו של גור, או סוכנויות הגברים Brick של גלעד בובי ו-Passion Management של ניר סנדלר, מאפשרת התמקדות בשוק הבינלאומי והכוונה ממוקדת אליו, עם מספר מצומצם של מיוצגים.
עד כמה העבודה של דוגמן בחו"ל משתלמת היום? ובכן, מתברר כי הימים בהם מיכאלה ברקו קיבלה 20 אלף דולר ליום צילום עדיין כאן. בשיחה עם גור היא מסבירה כי בכל קמפיין מגולמים מספר מדדים שעל פיהם מחושב שכרה של הדוגמנית: מספר ימי צילום, שם המותג, סוג המדיה של הפרסום, ומשך הזמן של השימוש בחומרים. מחיר יום צילום של סופיה מצטנר, למשל, הוא כ-20 אלף דולר, ואליו יש להוסיף את שאר המדדים. במקרה של החוזה עם דיור, שבו קיבלה מצטנר על פי דיווחי הסוכנות כמיליון שקל לשנה, אחד המדדים המשמעותיים בתמחור היה האקסקלוסיביות שנדרשה ממנה על ידי הלקוח, כך שבמשך שנה וחצי נמנעה ממנה עבודה עם מותגי אופנה אחרים. כמה נשאר לדוגמנית הצעירה מהסכום הנאה הזה לאחר ניקוי עמלות הסוכנים שלה בארץ ובפריז? "80 אחוז מהסכום", משיבה גור, "ומהכסף הזה היא כמובן צריכה לשלם מיסים. על הקמפיין של זארה, לעומת זאת, היא קיבלה כמה עשרות אלפי דולרים בלבד, וסכום קטן מזה שולם לאביטל לנגר על הקמפיין של אורלה קיילי. זה מראה כיצד שם המותג והיוקרה שלו מייצרים היררכיה כלכלית".
הקמפיינים של בתי האופנה הגדולים הם אכן תיבת האוצר של ענף הדוגמנות העולמי, שבה נמצא הכסף הגדול, אבל רק בודדים מצליחים להגיע אליה – מה שרק מבהיר עד כמה מרשימים ההישגים של נבחרת הישראלים בשנה החולפת.
זירה נוספת המאפשרת לדוגמנים להרוויח שכר נאה היא שבועות האופנה הגדולים בעולם: ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז. זה אומנם לא מתקרב לסכומים שמשלמים בקמפיינים, אבל גור מגלה כי בתצוגות, להבדיל מקמפיינים, אין היררכיה בין הדוגמניות, כך שג'יג'י חדיד, אביטל, סופי או שון יקבלו סכום זהה, שנע בין 1,500 ל-2,000 דולר. דוגמנית שעושה בחודש 40 תצוגות (עבודת פרך, אם תשאלו אותנו), יכולה לשלשל לכיסה כ-80 אלף דולר – סכום מאוד מרשים לחודש, אבל מדובר בחודש צפוף, שאחריו בדרך כלל אין לה ממש עבודה, עד לעונה הבאה. בישראל, לעומת זאת, משלמים על תצוגת אופנה של קסטרו או רנואר, מהבודדות שמתקיימות פה, בסביבות ה-1,300 שקל (לא דולר), כולל חזרות.
"ההבדלים האמיתיים בינינו לעולם מתחילים בסכומי הקמפיינים הגדולים, כשדוגמניות כמו ג'יג'י חדיד או אדריאנה לימה מקבלות מיליוני דולרים לקמפיין", אומרת גור, "הדוגמניות הישראליות עדיין לא שם. כדי שדוגמנית תזכה בישראל לקמפיין של מאה אלף דולר לשנה, היא צריכה להיות מפורסמת ולשמש כפרזנטורית לחברה גדולה. בחו"ל מספיק שאת יפה, רצינית ובעלת נתונים מתאימים, ואת יכולה לעבוד בתקציבים הגדולים. הרבה יותר משתלם לעבוד בחו"ל".
רשימת הקמפיינים של ישראלים מהשנה האחרונה ארוכה מהרגיל, ומידע שקיבלנו מהסוכנים מגלה כי בקרוב צפויים להיחשף קמפיינים נוספים. השנה ראינו את שון לוי בקמפיין של סן לורן, את ברק שמיר מככב בקמפיינים של ורסאצ'ה, בנטון וארמאני אקסצ'יינג', ואילו ליתאי מרכוס סגרה בבלנסיאגה שלוש עונות ברצף, ולאחרונה נודע כי החליטה לקחת הפסקה מהתחום. סופיה מצטנר עשתה היסטוריה בדיור ובהמשך בקמפיין הבישום של מארק ג'ייקובס ובקטלוג הקיץ של זארה; ניבר מדר הצטלמה בין היתר לבנטון ולקמפיין בגדי הים של מיסוני לקיץ הבא, דורית רבליס מככבת בקלווין קליין, ושלומית מלכה זהרה בקמפיין של ארמאני אקסצ'יינג', ולאחרונה נבחרה לפרסם את הבושם החדש של רוברטו קוואלי. עוד בבינלאומיות: קטיה קונלין בקמפיין פרה-סתיו 2016 של רוברטו קוואלי, אביטל לנגר בקמפיין הקיץ של אורלה קיילי, שני זיגרון בקמפיין של מותג הג'ינס וויליאם ראסט שבבעלות ג'סטין טימברלייק, וסתיו סטרשקו שנבחרה להוביל את קטלוג פרה-סתיו 2017 של פרואנזה סקולר, ובשנה שעברה הובילה את הקמפיין של דיזל. כל אחד ואחת מהרשימה גם אוחזים ברזומה עשיר של תצוגות בינלאומיות והפקות אופנה במגזינים מובילים.
היבול המפואר של השנה האחרונה מעורר את הרושם כי מניותיו של היופי הישראלי נמצאות בעלייה חדה, אולם ייתכן כי זוהי אשליה בלבד. "כשהגענו כל הישראליות יחד בשנות ה-90 לעבודות בחו"ל, כולם שאלו 'מאיפה הבנות האלה?'", מספרת ממון, אבל גם היא וגם שחר אומרות כי "המראה הישראלי" אינו פקטור, אלא אופייה של הדוגמנית. "בנות ובנים יפים יש המון, ובכל העולם. מה שלא השתנה זה האופי. את צריכה אופי חזק כדי להצליח בתחום הזה", אומרת ממון. "כדי שדוגמנית ישראלית תצליח בחו"ל, צריך לכוון לשוק הבינלאומי", מוסיפה שחר, "וזה אומר, דבר ראשון, דוגמניות גבוהות כמו נעם ושון, בגובה 1.80 מ', שיכולות לעשות מסלולים, ומשם הדרך לקמפיינים ולהפקות אופנה סלולה יותר בקלות. שלומית מלכה, שהיא 1.75 מ', כמו גם ניבר מדר, שתיהן יפהפיות אבל לא גבוהות מספיק, ולכן תהיה להן קריירת צילום מוצלחת, ולא קריירת מסלול".
"לבנות קריירה בינלאומית זה הדבר הקשה ביותר לדוגמנית ישראלית צעירה", אומרת גור לסיכום, ומצננת מעט את ההתלהבות. "את צריכה אנגלית סבירה, לדעת ללכת על מסלול כמו שצריך, להיות בשייפ מושלם כל הזמן, לאכול בריא ולהיות בכושר. בארץ אוהבים שיש עלייך 3-2 קילו מיותרים, בחו"ל ההיקפים שלך צריכים להיות על הסנטימטר".
שלוש הבינלאומיות בסוכנות שלך הן בנות 16. לא קשה להן לשמור על אורח חיים כזה?
"היתה לנו מלחמה עם הסוכנויות בחו"ל – עם ויוה פריז לגבי סופיה ודורית, ועם עלית בניו יורק ו-Women פריז לגבי אביטל - שרצו להמתין איתן עד שיהיו בנות 16. אבל אז סופיה פגשה במקרה את ראף סימונס בחנות בדיור, ונהיה כדור שלג שלא ניתן היה לעצור אותו. לי כסוכנת מאוד חשוב להתחיל מוקדם. הקריירה של דוגמניות היא קצרה, בגיל 30-25 רובן נעלמות. בודדות מצליחות לשרוד גם בגיל 40, כמו קייט מוס או נעמי קמפבל".
______________________________________________________
ולמה הסלבס מסרבות להתבגר בכבוד?
