עומר: אם יש דבר אחד שמשגע אותי כשיוצאים עם בנות זה קטע ה"אל תאחר לי" הידוע. כל אחת נהייתה אובאמה, חייבים להגיע על הדקה. אני מאחר כרוני, ולא גאה בזה, אבל זה פחות או יותר המצב. מה הביג דיל, למען השם?
קארין: וואי וואי! אני שונאת שמאחרים לי. שונאת ממש. אני גם מקדימה כרונית, ואני יוצאת עם מאחר כרוני.
עומר: חייב לציין, מהיכרותינו רבת השנים: את מקדימה כרונית כשאינך מאחרת.
קארין: זה לא נכון. כשאני מאחרת, וזה נדיר, יש לי סיבה שאינה תלויה בי ואני מתקשרת להודיע.
עומר: את מתקשרת, זה נכון. אני לא מתקשר. חושב שאולי לא ישימו לב שלא הגעתי. גם להודיע על איחור זה בעיה. סמס נראה לי מרוחק מדי, שיחה נראית לי טרחנית מדי. בסוף יוצא שאני לא עושה כלום. כשחושבים על זה, זה ממש מפתיע גם אותי כשיש לי חברה עם כזו התנהגות. היא גם שונאת שאני מאחר לה.
רוצים עוד מקארין ועומר?
- עושים סדר בזוגיות: מי משלם בדייט ראשון?
- עושים סדר בזוגיות: מותר להפליץ בזוגיות?
- עושים סדר בזוגיות: חשבונות משותפים ומה שביניהם
- עשים סדר בזוגיות: הקרבה
- עושים סדר בזוגיות: מוצאים חיים
- עושים סדר בזוגיות: עזרים במיטה - כן או לא?
- עושים סדר בזוגיות: איך מתנהלים בפייסבוק
קארין: קודם כל אולי כדאי להגדיר מה זה מאחר כרוני. מאחר כרוני הוא אדם שתשעים אחוז מהפעמים הוא מאחר ביותר מחצי שעה. כלומר, יכול להגיע עד שעה וחצי באיחור ללא הודעה. עכשיו, איך אני לא אשים לב שהוא לא מגיע אם אני יושבת כבר שעה מוכנה, לבושה, מאופרת וזה אחרי שמיהרתי לעשות הכל כדי להיות מוכנה כשהוא מגיע? הנה, סיפור אמיתי שקרה הסופ"ש. חברים הזמינו לארוחת ערב שישי אצלם. הדד ליין אצלם היה שמונה - שמונה וחצי, יעני, הם היו גמישים. בשמונה וארבעים התקשרתי אליו, והוא ענה לי, עדיין בבית. לא התנצל, לא התקשר מיוזמתו. הגענו אליהם אחרי תשע. אנשים יושבים, מחכים, רעבים, בעלת הבית עצבנית אש. הבן אדם לא הבין מה אנחנו רוצים, כי הוא אמר,כאילו, זו ארוחת ערב, לא עבודה.
עומר: את צודקת לגמרי. זה באמת מרגיז. לא שאני לא רואה את זה קורה לי, אני לגמרי רואה את זה קורה לי, אבל מ'כפת לי, זה לא הייתי אני, אז כן. זה נורא נורא מרגיז.
קארין: צריך להבדיל בין איחור לבין היעלמות. קורה שמאחרים או מתעכבים. אבל הכי מרגיז זה שהוא לא מודיע או מתנצל. כלומר, הוא לא מכיר באיחור שלו ולא לוקח אחריות על ההשלכות. וההשלכות הן שאני עצבנית. וככה לא יוצאים לדייט. אם הוא היה מתקשר להגיד לי שהוא מאחר בכך וכך הייא מאטה את קצב ההתכוננות שלי ולא יושבת כמו סתומה שעה שלמה. זו תכונת אופי, ותכונת אופי שמביעה זלזול בזמן של אחרים, בחשיבות העיסוקים שלהם או באי הנוחות שאולי נגמרת להם, וזה לא אומר עליך שום דבר טוב. משכל זה נאמר את גם מרגישה כאילו שמים עליך זין, ומשם אתה יכול רק לחרב את הדייט שלך.
עומר: אבל אני מאחר כי לא הספקתי, לא כי אני שם זין על מישהו אחר.
קארין: אז תודיע. להודיע זה נורא חשוב. כי זה בדיוק ההבדל בין מישהו שלא אכפת לו ממך לבין בן אדם שלא יודע לחשב את הזמן שלו, ואת זה אפשר לקבל, נגיד.
עומר: אני בן אדם שבאופן קבוע צריך עשרים דקות אקסטררה. בחיי. לפעמים אני נותן לעצמי מראש את העשרים דקות אקסטרה האלה כשאני קובע עם אנשים, ובכל זאת אני מאחר להם. אני מתכנן את הזמן שלי על הדקה, ואז משהו קורה. ולמרות שאני מסתובב כבר איזה שלושה עשורים על הפלנטה, לא הצלחתי להבין איך מחשבים את הנוסחה המדוייקת שתגרום לי להגיע בזמן. להגנתי ייאמר שנכשלתי בבגרות שלוש יחידות מתמטיקה פעמיים, ככה שיש לי סוג של תירוץ.
קארין: מה כבר יכול לקרות שמונע ממך להגיע?
עומר: הברז במקלחת נדפק, הכלב שלי פתאום רוצה למטה, רק הייתי צריך לענות על מייל שנייה ופתאום הראוטר לא עובד, החולצה שתכננתי לצאת איתה לא מגוהצת מספיק, האוטו לא מניע. יש אלפי דברים. משהו מהם תמיד קורה. כל פעם אני בטוח שאני אספיק להגיע בזמן ואני לא מצליח.
קארין: אתה לא צריך להיות גאון מתמטי או משהו. קח עוד חצי שעה מראש.
עומר: למי יש חצי מראש?! אני בן אדם עובד! כל היום שלי מתוכנן על הדקה.
קארין: יופי מאמי. אבל גם היום שלה. מה אתה חושב, שהיא יושב מארבע ומחכה לך? גם היום שלה מתוכנן. גם העיסוקים שלה חשובים. אתה לא יכול שלא להתייחס אליהם בכבוד. כאילו, אתה יכול, אבל קח בחשבון שיהיו לזה השלכות.
עומר: אבל אם קובעים ללכת לארוחת ערב רק שנינו, מה כבר יקרה אם נצא בעשר ושבע עשרה במקום בעשר? אני כל כך טועה בגישה שלי? ממילא קבענו להיות ביחד, כאילו, זה לא שזה בא על חשבון משהו אחר.
קארין: זה משנה, ואני גם אסביר לך למה. הסיבה הראשונה היא כי זה דפוס בעייתי. הסיבה השנייה היא שיש לכם פחות זמן להיות ביחד. ודבר שלישי, זה בעיקר עניין של כבוד אליה, וזה מה שמעצבן בעיקר. זה מביע זלזול. צריך לעשות סדר עדיפויות מה חשוב יותר ומה פחות. ואם יוצא שהזמן שלכם יחד פחות חשוב מהכל ובא אחרון - וזה נכון בדייטים כמו שזה נכון במערכת יחסים - זה מסר בעייתי. למרות שאני חייבת לומר שעשרים דקות זה גן עדן לעומת מה שאני צריכה לשאת. אני חייבת לשאול אותך: אתה בסדר עם איחורים של אחרים?
עומר: זה תלוי נורא. אם אני בבית, אז מ'כפת לי. שיאחרו כמה שהם רוצים.
קארין: ואם איחור קובע אם תספיקו לראות סרט? מה אז?
עומר: הזמן שלי לא באמת כזה חשוב לי. אם קנינו כרטיסים ושילמנו והיא מאחרת, זה מרתיח. אם לא, אז לא.
קארין: אז זו בעיה, כי העקרון שלך פה נזיל. אם האיחור נבחן לגופו זה אומר שלפעמים זה מרגיז ולפעמים זה לגיטימי. אתה לא יציב. אני בעד חוקים ברורים יותר. ברור שלא קרה כלום אם אתה בבית והיא מאחרת מעט. היא אם היא מאחרת פעמיים-שלוש-ארבע זה כבר משהו אחר. וזה מרגיז במיוחד, אגב, אם היא כן תצליח להגיע בזמן אם כבר שילמתם על הכרטיסים, כי זה אומר שהיכולת קיימת. אני נגד באופן גורף. זה פשוט עושה הרגשה לא נעימה כשמישהו מאחר, וגם הרגשה של "אני לא יכולה לסמוך על הטמפיט הזה".
עומר: זה בעצם לב העניין, לא?
קארין: חושבתני. יש לי בעיה עם בחורים מעופפים. זה לא חינני בעיני. לדעתי אם כבר איחורים אז שיהיו איחורים אופנתיים, זה דבר שנחשב כתכונה נשית. וגם מעצבן אותי, שלא תבין לא נכון. לדייט זה בכלל נורא לאחר. כאילו, מה הקטע? כבר אתה משדר לי שאני לא חשובה כל כך? כשזה דייט זה נורא ואיום. היה לי פעם מישהו, דייט ראשון, שקבענו לדבר בתשע ולהיפגש באותו ערב, והוא התקשר אלי רק בעשר. עפתי עליו כמו צונאמי.
עומר: מה הקטע של אני לא יכולה לסמוך על הטמפיט הזה, סליחה?
קארין: מה הכוונה מה הקטע?
עומר: כשמאחרים לי שלושה דייטים רצוף אני חותך כי אני אומר "פאק איט, יהיה פה סיוט". אבל אני לא חושב שמדובר במישהי לא אחראית או לא... לא יודע מה. סתם מישהי שלא ממש אכפת לי. אין איתה טראסט אישיוז.
קארין: זה כי אתה גבר. אתם לא נוטים לעשות הקשרים מכל דבר לכל דבר. אנחנו, לעומת זאת, הכל קשור אצלנו להכל. קשר ברור וסבוך.
עומר: בקיצור, אם הוא מאחר, הוא לא יהיה אבא טוב.
קארין: כן, מה, גבר מאחר יאחר גם לקחת את הילדה מהגן.
עומר: קשר סבוך, אלק. סבוך בתחת שלי.
עומר: לנו פשוט אין את הקטעים האלה. אם אני קובע עם חבר לחומוס הוא יכול לאחר לי בארבעים דקות ולא יקרה כלום. אני אשב ויקרא משהו. אבל אולי זה בגלל שלא ממש אכפת לי אם הוא לא יהיה אבא טוב. גם לא ממש אכפת לי אם הוא לא מודיע. מה הקטע עם ההודעה?
קארין: כי זה אומר שאתה לוקח אחריות. הכרה בכך שמחכים לך. כלומר, הכרה בכך שזמנו של האחר חשוב לך. וגם, כאילו, האחר מקבל מידע רלוונטי, כמו למשל מתי תגיע, ומאפשר לו להתכונן. אוף! למה אתם מיתמם, לעזאזל? הרי אתה מבין בדיוק מה ההבדל בין להודיע ולא להודיע. להכחיש את זה לא יעשה אותך גברי יותר.
עומר: בזוגיות שלי אני לא מאחר בעיקר כי אני יודע שזה מכעיס אותה. זו האמת, באמא שלי. שום הכרה בזמנו של האחר. כל מה שאני חושב עליו הוא "זה מכעיס אותה - אני אשתדל להקדים".
קארין: זה גם נחמד. לצורך העניין, לא אכפת לי למה הוא משתפר, העיקר שהוא משתפר. ואם זה בשבילי, זה מקסים.
עומר: אז בסוף יצאתי גם מאחר וגם מקסים? תראי מה זה.
קארין: אם אתה מוכן להשתפר, הכובד נח על מקסים. המטוטלת לטובתך. במקרה שלך אתה עושה מספיק דברים מעצבנים אחרים, ככה שמצידי אתה עדיין יכול להיות מופתע מזה שיש לך חברה.
