מעבר לעובדה שמדובר בפרי עם קליפה דקה, ניחוח ארומטי וצבע משגע, אין בו גרעינים והחמיצות שלו עדינה ונעימה. כל מה שאפשר לבקש מפרי שמזכיר את החורף ומגיע בשיא השרב.
בתזמון מושלם, בדיוק בשבוע שבו החלטתי סוף סוף להכין ריבועי לימון, מצאתי את עצמי מול צלחת מלאה בליים ירוק.
הצבעוניות המסקרנת, האסתטיקה והיופי - וכמובן ששילוב הטעמים בין הירקות לבצק - מיד גרמו לי להיזכר בגזרים הצבעוניים שנחו במקרר.
כבחורה אימפולסיבית (בעיקר בכל מה שקשור באוכל) הבנתי מיד שאין טעם לדחות את הדהירה למטבח וב-10 הדקות שנותרו עד לשעה שבה קבעתי עם שרון קפצתי לירקן כדי לקנות קישואים ובצק פריך קפוא שיקצר את תהליך ההכנה (אם כבר לייבש את החברה בזמן שאני משחקת במטבח, לפחות שזה יהיה כמה שיותר מהר).
רבע שעה אחר כך (באמת!
קטיף, על אף היותו מתיש לפעמים, הוא אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. תנו לי לקטוף תפוזים, למסוק זיתים ולמשוך גזרים מהאדמה ותראו אושר מהו. ולא, זה לגמרי לא ברור מאליו כשמדובר בבחורה שמעדיפה מזגן על פני שמש ורביצה על פני טיול, גם אם מדובר בכזה שמסתכם בהליכה על הדק של נמל תל אביב.
שום דבר לא מצליח לחבל לי בחיוך כשאני רואה איך אוכל גדל על העצים או בתוך האדמה. תוסיפו לזה את האהבה הגדולה שלי לדובדבנים והרי לכם הסיבה שבגללה הרחקתי עד רמת הגולן כדי להצטופף עם כל עם ישראל סביב שורות של עצים מלאים בפרי האדום והמפתה הזה.
שמש, טמפרטורות שמדגדגות את ה-40 מעלות, אנשים בבגדים קצרצרים ומוזיקת רקע של מזגן. אין ספק, הקיץ כבר מזמן כאן - והוא לא ממהר להסתלק.
בתור חובבת נלהבת של גשמים, רוחות, סוודרים וכפפות, העונה הזאת, שבה האור והלחות משתלטים על כל חלקה טובה, גורמת לי להפוך ליצור בלתי נסבל. "מתי מגיעים הביתה למזגן", "חם לי", "בא לי ארטיק קרח", "אני מותשת". בקיצור, שונאת קיץ.
השבוע, אחרי עוד לילה עם לחות לא הגיונית, החלטתי להכין משהו שיזכיר לי, ולו במעט, את הימים הקרירים. ומה מחזיר אותי לינואר ולריח הגשם? כן, תפוזים!
מגדלת עגבניות שרי, פלפלים חריפים ואת הכלבה הפחוסה שלי, ובין לבין עורכת את האתר FOODPAGE.CO.IL שמאגד את המתכונים הכי טובים ברשת.
וכן, יש לי באמת אלרגיה נפשית לטונה.
