במשך שנים התנהלתי באופן מאוד ספונטני: אכלתי ספונטנית, השמנתי ספונטנית, ובאופן ספונטני גם הכרזתי על דיאטות. לעתים הייתי אומרת "ממחר דיאטה!" ולעתים "מיום ראשון דיאטה!", תלוי מה היו האירועים והפיתויים על סדר היום.
מכירים את ההכרזה הזו? בכל פעם שיצאתי עם אחת כזו, הייתי אוטומטית וספונטנית מעלה עוד קילו, כי עד שהדיאטה/עונש/סיוט לא מתחילים רשמית, אפשר לאכול בלי חשבון כל מה שרוצים.
אני אובססיבית?
לפני כשנתיים השתתפתי בדיון טלוויזיוני בנושא ירידה במשקל. היו שם אייל גפן, שהשיל ממשקלו קילוגרמים רבים בעזרת ניתוח ועדיין שומר על התוצאה זמן רב, פסיכולוג, ואני שרזיתי באמצעות שינויי אורח חיי.
לא זוכרת מה בדיוק הייתה הסיבה, אך בשלב מסוים של הדיון פניתי אל הפסיכולוג בשאלה "אתה רומז שאני אובססיבית?", והוא ענה "במידה מסוימת, כן". מאז, מדי פעם, אני שואלת את עצמי: "האם אני אובססיבית?". מבחינתי, התשובה פשוטה – לא. אני מאמינה בדרך שבה בחרתי לחיות.
נעזוב לרגע את נושא התזונה ונבחן תחומים אחרים בחיים, קריירה למשל. אנשים מגיעים להישגים בתחומם כתוצאה מתכנון, התמדה ולמידה. אם היו מתנהלים באופן ספונטני, עושים רק מה שבא להם, מתי שבא להם, סביר להניח שלא היו מגיעים להשגים דומים. אותו הדין לגבי אורח חיים בריא. למה שהפסיכולוג ההוא קרא אובססיה אני קוראת היערכות, התמדה ותכנון המאפשרים לי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי – לחיות חיים בריאים יותר. הם מאפשרים לי לעמוד בפני הקשיים.
הספונטניות שינתה כיוון
לא פעם אנשים שואלים אותי אם לפעמים אני נשברת. התשובה היא: בטח שכן. גם לי יש ימים שמתחשק לי לחסל חפיסת שוקולד ואז לגמור חבילת גלידה בכפית. גם אני, למרות כל הידע והניסיון שצברתי, משתוקקת למשולש פיצה חם, נוטף גבינת מוצרלה, אבל הימים האלה הולכים ומתמעטים. ויש לי את הדרכים שלי להתגבר ולהתמודד עם הצורך הזה ולהפוך אותו לנשלט במקום שישתלט עלי. ברגעים הללו, אני משחזרת את התחושה שמתלווה לאכילה של מזונות אלה. נזכרת שאני נהנת רק ברגעי האכילה ומרגישה רע אחריה.
מלבד דמיון מודרך, אני נוקטת בדרך נוספת: אני מתכננת מראש. אני לא מגיעה למצב של רעב מטורף. בבית יש לי שפע פירות וירקות מוכנים לאכילה, אני יודעת בבוקר מה אוכל בצהריים ואם יש לי יום פגישות מחוץ לבית, אני מצטיידת בקופסת הירקות שלי, פרי או חטיף אנרגיה. התכנון מאפשר לי שליטה עצמית ברגעים הקשים, וספונטניות בכל שאר הרגעים.
והיום, הספונטניות שינתה כיוון: אני לובשת מה שאני רוצה בלי להתחבא מאחורי אוהלי בד ותכשיטי ענק שיסבו את תשומת הלב, הולכת עם הילדות שלי לחוף הים בלי הכנה נפשית, ורצה 10 ק"מ באופן ספונטני.
