"אני לא מבין למה אני צריך פסיכיאטר”, אמר לי שי (שם בדוי) בפעם הראשונה שנפגשנו, "שלחו אותי אליך כי חושבים שאני משוגע, שירדתי מהפסים". שי הוא גבר מרשים בן 49, אתלטי ושמור. הוא השתחרר מצה"ל עשרה חודשים קודם לכן לאחר שירות ממושך כקצין בכיר.

"חשבתי שאחרי שנים של וורקוהוליזם מסביב לשעון, חי ונושם את הצבא במסירות רבה כל העת - מגיע לי קצת חופש", אמר לי. "רציתי לחוות את האזרחות, בלי הלחץ, בלי הטלפונים בלילה. חשבתי שמגיע לאשתי ולילדיי בעל ואבא במשרה מלאה".

צינור בכל חור

בחודשים הראשונים לשחרורו הכול התנהל לפי התוכניות. המערכת המשומנת של צה"ל שלחה אותו להרצאות וסדנאות כהכנה לאזרחות, הוא נסע עם רעייתו והבנים לטיול בן חודש בארה"ב, עליו פנטזו כמעט 20 שנה. הוא נהנה מכל רגע. השעמום וחוסר המעש התחיל רק אחר כך. שי הרגיש שהצעות העבודה שקיבל "קטנות עליו" ורובן נראו לו חסרות חשיבות לעומת התפקיד שביצע כקצין בקבע. מכאן החלו העניינים להסתבך: לפתע החל שי לסבול כאבים חזקים, תחילה בצוואר, ולאחר מכן גם בגב ובמותניים. משככי הכאבים לא הועילו, ושי התקשה לתפקד. בצר לו, פנה לרופאים: רופא המשפחה שלח אותו לבדיקות דם שגרתיות ולבדיקת אק"ג, שנמצאו תקינות. האורטופד שלח אותו לסדרת צילומי רנטגן, שלא הסבירו את עוצמת הכאבים ואופיים. הוא אפילו הצליח להשיג אישורים לבדיקת CT ובהמשך גם ל-MRI . להפתעתו, גם אלה לא העלו ממצאים כלשהם. שי הופנה לטיפולי פיזיותרפיה. "המטפל היה מקסים, יוצא יחידה קרבית, והיו לנו נושאי שיחה משותפים רבים. אך הכאבים רק הלכו והתגברו". בהמשך נשלח אל שני אורטופדים נוספים, ומומחה לכאב, ביצע CT ראש, בטן ואגן, ואף נשלח לבדוק חשד לגידול בדם. העובדה שחש כאבי בטן עזים מלווים בבחילות וצרבות לסירוגין, הביאה גם להפניה לגסטרואנטרולוג, אך בדיקות הגסטרוסקופיה והקולונסקופיה היו תקינות. "הכניסו לי צינור לכל חור", אמר שי, "ולא גילו דבר". לאחר שתיאר את תלאותיו, השתתק שי. רעייתו הרגישה שזה הזמן להתערב: "האורטופד האחרון אליו הלכנו הפנה אותנו אליך", אמרה. "נראה לו שמקור הבעיה הוא נפשי". שי נדרך: "נכון, מצב הרוח שלי היה ירוד ומזופת, ולא נהניתי מדבר. עם כאבים כאלה, למי יש בכלל מצב רוח? לפעמים, אני לא נרדם בלילות מכאבים, ומתהלך בבית הלוך ושוב, כמעט מסוגל לרצוח מישהו מעצבים".

עמד בכל הקריטריונים

כקלינאי-מטפל, היה לי ברור ששי פיתח הפרעה הסתגלותית, שהיתה המקור לדיכאון קליני ( MDD- Major Depressive Disorder), עם תסמינים גופניים. שכיחותו של דיכאון זה באוכלוסיה עומדת על 10%-12%, כאשר נשים סובלות ממנו בשיעור כפול מהגברים. שי עמד בכל הקריטריונים לזיהוי דיכאון קליני. כדי לאבחן דיכאון זה יש צורך לזהות חמישה תסמינים מתוך הרשימה הבאה, ולוודא שהם מופיעים במשך שבועיים ברציפות:
  • מצב רוח ירוד
  • היעדר עניין והנאה
  • שינה מרובה / היעדר שינה
  • חוסר תיאבון / תיאבון מוגבר
  • ירידה בריכוז
  • אי-שקט פסיכו-מוטורי
  • אנ-אנרגיה (חולשה)
  • מחשבות אשם כלפי בני המשפחה הסובלים
  • תחושת ייאוש ואפילו חשיבה אובדנית
  • ירידה תפקודית
קרוב ל-60% מהאנשים הסובלים מדיכאון קליני סובלים גם כאבים פיזיים. רק אצל 25% מהם הכאב יהיה חמור ביותר, ויקשה מאוד על חייהם. הכאבים הנפוצים הם בגב, בראש ובפרקים. פעמים רבות, הכאב יהיה הסימפטום המרכזי, שבגינו יפנו לרופא, אולם שכיחים גם כאבי ראש וסימפטומים של מערכת העיכול.

מדוע זה קורה?

הסיבות לדיכאון קליני קשורות בגורמי דחק (סטרס) כמו שינוי תעסוקתי, גיל המעבר, מצב כלכלי, פרידה, מחלה במשפחה, מחלה כרונית, גיוס של ילד, ועוד. אולם גם לתורשה ולמבנה האישיות יש תפקיד חשוב. סיבות אחרות שעלולות לגרום דיכאון הן טיפול בסטרואידים, בעיות בבלוטת התריס (תירואיד), מחסור בוויטמיןB12 ועוד.

איך מטפלים?

הנוירו-טרנסמיטורים המעורבים בדיכאון הם בעיקר סרוטונין ונוראדרנלין, ולפיכך התרופות נוגדות הדיכאון אמורות להעלות במוח את רמתם של אחד או שניים מהנוירוטרנסמיטורים האלה. גם לדופמין יש, ככל הנראה, מרכיב במצב הדיכאוני.

הרופא המטפל יכול לבחור בין מסלולים תרופתיים שונים:

  • תכשירים מקבוצת ה-SSRI (שנועדו להעלות את שיעור הסרוטונין במוח).
  • תכשירים מקבוצת SNRI (שמעלים סרוטונין ונוראדרנלין).
  • תכשירים מקבוצת NRI (שמעלים נוראדרנלין).
  • תכשירים שמעלים דופמין ונוראדרנלין.
הרופא צריך לבחור ולהתאים את הטיפול הנכון, על פי הסימפטומים הספציפיים לכל מטופל ברמת "תפירת חייט", ולא את המטופל לטיפול. באחרונה אישר ה-FDA (מינהל התרופות האמריקאי) שימוש בתכשירים נוירולפטים, כדוגמת Abilify ו-Seroquel XR , כתוספת לחיזוק תכשירים נוגדי דיכאון. כאשר מעורבים גם תסמינים גופניים וכאבים - מומלץ לטפל בתכשיר SNRI . החידוש בטיפול בשנים האחרונות הוא ה"קוקטייל התרופתי", המשלב כמה תכשירים מקבוצות שונות, הפועלות כמשלימות זו את זו. הטיפולים המקבלים היום דגש אינטגרטיבי הם "טיפול ביו-פסיכו-סוציאלי", המשלב טיפול פסיכו-פרמקולוגי (תרופתי), טיפול פסיכולוגי (תמיכתי / התנהגותי / קוגניטיבי / דינמי), ותעסוקה יומיומית (עבודה, פעילות גופנית, פעילות חברתית).

הכאבים נעלמו בהדרגה

בחרתי לטפל בשי בתכשיר המעלה את שיעור בסרטונין ונוראדרנלין מקבוצת SNRI, היעיל גם לסימפטומים גופניים ולכאבים. תוך ארבעה שבועות החלה ירידה הדרגתית בעוצמות ובתדירות הכאבים של שי, שנעלמו לחלוטין בתום שישה שבועות נוספים. במקביל פתחנו בסדרת פגישות לטובת טיפול פסיכולוגי-התנהגותי תומך, בה הכנתי אותו לראיונות עבודה. במהרה התקבל לתפקיד בכיר בחברת היי-טק גדולה. ההסתגלות לא היתה לו קלה, אך הממונים עליו מאוד מרוצים מתפקודו. נוכח כל אלה, שינה שי גם את אורח חייו: התחיל להתאמן פעמיים בשבוע עם מאמן כושר אישי, והקפיד לכלול בלו"ז בילוי שבועי עם רעייתו. הוא עדיין מתגעגע למדים ולאדרנלין שחווה בתקופות שירותו בצה"ל, אבל מגדיר עצמו היום מאושר ומסופק בחייו.

* אין לראות במידע המובא במסגרת המאמר ו/או בתשובותיו של ד"ר רבינוביץ' לשאלות הגולשים תחליף לייעוץ מקצועי אישי שנדרש לכל מקרה ומקרה.

שאלות לד"ר רבינוביץ':

גולשים המעוניינים לשאול את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' שאלות בנושא דיכאון קליני או עניינים אחרים העולים ממאמר זה - מוזמנים להשתמש במערכת התגובות בעמוד זה: רשמו בכותרת התגובה את הנושא, ופרטו בגוף התגובה את השאלה, תוך ציון פרטים מהותיים כמו מין וגיל. ד"ר רבינוביץ' יענה לשאלותיכם בעמוד זה.

>> איך מתמודדות עם טורדנות כפייתית

>> איך מנצחים חרדה?