איך מנצחים חרדה?

סיפור אמיתי: יריב, מנהל צעיר ומוכשר המוביל פרויקט סטארט-אפ מבטיח בחברת היי-טק, התבשר בידי המנכ"ל כי הוא נבחר לייצג את החברה במפגשים עסקיים בניו יורק ובסאן פרנסיסקו. למרבה ההפתעה, יריב לא הגיב בשמחה, כפי שאפשר היה לצפות. לבו פעם בחוזקה, את מצחו כיסתה זיעה קרה, ובטנו התהפכה בקרבו. "מובן שגם בת זוגך יכולה להצטרף", אמר לו המנכ"ל הנבוך והוסיף, "תתגוררו רק במלונות חמישה כוכבים, וחשבון ההוצאות שלכם יהיה נדיב במיוחד. יופי של הזדמנות לשלב ביזנס עם פלז'ר".

שעה לאחר מכן, במשרדו, נזכר יריב בטיסה לרומא עם אשתו. עוד בהגיעם לטרמינל בנתב"ג הוא חש רע, נאלץ לבקר תכופות בשירותים, ושב וביקש מרעייתו לבדוק אם מצחו אכן לוהט כפי שהרגיש. "אולי נוותר על הנסיעה?", שאל. "עדיף להישאר בבית מאשר להיות חולה ברומא". אשתו ניסתה להרגיע: "יהיה בסדר. כשנגיע תרגיש מצוין".

תפילת הדרך לא עוזרת

כשחגר יריב את חגורת הבטיחות במטוס הוא חש דפיקות לב מואצות, לחץ בחזה, מחנק וקוצר נשימה, רעד, חום וקור לסירוגין, בחילה וצורך כמעט קבוע לרוץ לשירותים. הוא הרגיש במלכוד. הוא שב ושינן את תפילת הדרך, אולם גם התפילה לא הקלה. הוא הרגיש שהנורא מכל עומד לקרות, שהנה, סוף העולם הגיע. המחשבות הציפו אותו: "מי ידאג לילדים? לכסף? ולמה אנחנו טסים ביחד? לפחות אחד מאיתנו יכול היה להינצל..."

יריב הזכיר לעצמו שסטטיסטית, טיסה במטוס בטוחה בהרבה מאשר נסיעה ברכב על כביש. זה לא עזר. בכל כיס אוויר קל הוא קילל בלבו את הטייס, אחז בחוזקה במושב, וניסה לאזן את המטוס בגופו. הוא הביט באשתו שישנה לצדו שנת ישרים, וכעס: "איך היא מסוגלת לישון כשאנחנו עומדים להתרסק...".

וכעת - איך יסביר למנכ"ל הצוהל שדווקא הוא, המנהל המבטיח והמוכשר, מפחד פחד מוות מטיסה? איך לא יעשה צחוק מעצמו? הלוא כולם מכירים אותו כתחרותי ופרפקציוניסט והישגי, כקצין קרבי ביחידה מובחרת עם תואר שני בהצטיינות. כיצד יגיבו כולם כשיגלו שדווקא הוא אינו מסוגל לטוס ומתנהג כמו ילד קטן?

סוף העולם באיילון

לפני כחצי שנה, בעודה ממהרת ולחוצה להגיע להרצאה באוניברסיטה, זה קרה. היא עשתה את דרכה בכביש האיילון, כשלפתע, בלי שום אזהרה, הרגישה שהיא מאבדת שליטה לגמרי. לבה דפק, היא הרגישה לחץ בחזה, ידיה רעדו ורגליה כמו לא הגיבו לרצונה. היא רצתה לפתוח חלון כי לא היה לה אוויר, הרגישה צורך לעצור בצד ולבקש עזרה.

ביומיים הבאים עוד התלבטה דנה אם לנסוע שוב באיילון. חששה שתחווה בשנית את התחושה הנוראה ההיא. "שטויות", שכנעה את עצמה. "זה בטוח וירוס. בגלל זה הקאתי את נשמתי כשיצאתי מהרכב". לצערה, חוויית הנהיגה הפכה מאז לסיוט. בן זוגה לא הבין מדוע היא משאירה את האוטו בחניה ליד הבית ומעדיפה לנסוע בתחבורה הציבורית, ומדוע הפכו לפתע הכבישים המהירים בכלל, וכביש האיילון במיוחד, מחוץ לתחום בשביל דנה.

הגוף הכריז: מ-ל-ח-מ-ה

יריב ודנה הם צעירים מצליחים והישגיים, שדבר לא עומד בדרכם. אולם, אותן מעלות ויתרונות, המאפשרים להם להצליח, גם "מפילים" אותם: אותו בחרדת הטיסה ואותה בחרדת הנהיגה.

המנגנון פשוט: חוסר איזון במערכת העצבים האוטונומית מוביל לשליטה של המערכת הסימפתטית. המערכת הסימפתטית היא תת-מערכת של מערכת העצבים האוטונומית, המופעלת לתגובות מיידיות במצבי לחץ ומתח. כתוצאה מכך, הגוף חש במצב הישרדות: Fight or Flight (להילחם או לסגת) ומגיב בהתאם: במלחמה.

הבעיה היא שמצב זה אינו סטטי, אלא פרוגרסיבי ומתקדם – ועם הזמן, החרדה רק מתגברת. בשלב הבא תופיע "חרדה מפני חרדה", ובהמשך - הימנעות מוחלטת מכל סיטואציה העלולה להכניס את האדם למצב חרדתי. המשמעות היא שאותו אדם יהיה מוגבל, ואיכות חייו תיפגע. לטיפול הוא יגיע רק כשיכלו כל הקיצין, וחבל, משום שהטיפול פשוט ביותר.

איך מתאימים תרופה?

בחרדת טיסות ובחרדת נהיגה מתקיים מחסור בסרוטונין במרווח הסינפטי שבין הנוירונים במוח. לשם כך, נכון לטפל בתכשירי SSRI, דהיינו קבוצת התרופות, הנוגדות דיכאון-חרדה ואובססיה. בקבוצה זו תוכלו למצוא את התרופות: ציפראלקס, ציפראמיל, פבוקסיל, סרוקסט, לוסטראל ופרוזאק. לטיפול בתכשירי SSRI אין התרגלות ואין התמכרות. בהמשך, כמובן, רק בהוראת הפסיכיאטר המטפל - הן יופחתו בהדרגה.

דברים שחשוב לדעת

1. חשוב להתאים את הטיפול לאדם, ולא את האדם לטיפול.

תרופת הפרוזאק, למשל, מפחיתה תיאבון. ציפראלקס עלולה (פחות מאחרות) לפגוע ביכולת להגיע לאורגזמה, וסרוקסט מעכב שפיכה. לפיכך, רק פסיכיאטר מומחה יידע להתאים את התרופה המתאימה למטופל. על כן לא קיימת "התרופה הכי טובה", משום שהתרופה הכי טובה היא זו המתאימה אישית למטופל, ברמה של "תפירת חייט". התרופה הכי טובה ניתנת כשהפסיכיאטר המטפל, לאחר ראיון ולקיחת אנמנזה (תולדות החולה) מפורטת, יודע לשקלל את כל הנתונים והמרכיבים וממליץ על הטיפול המתאים ביותר למטופל.

2. נדרש מינון בינוני.

זה חשוב, כי לרוב האדם מקבל את הטיפול הנכון אך לא במינון המספק.

3. חשוב להיאזר בסבלנות.

הטיפול מתחיל להשפיע לטובה רק כעבור שלושה שבועות, והיעילות המקסימלית תגיע רק כעבור שישה עד שמונה שבועות. את הטיפול מתחילים בטיטרציה (שיטה לקביעת הריכוז של חומרים שונים) הדרגתית. בהתחלה יתכנו תופעות לוואי כמו החמרה בתסמיני החרדה, עייפות, חולשה, יובש בפה, ירידה בחשק המיני, עיכוב שפיכה ואורגזמה ועוד.

בחודש הראשון ישקול הרופא הפסיכיאטר המטפל להוסיף לתקופה קצרה בנזודיאזפינים, תרופות בעלות השפעה מרגיעה, כמו קלונקס, במינונים נמוכים.

אם קיימת הפרעת שינה ישקול הוספת רמרון, ובמקרים קשים אף ריספרדל או סרוקואל (שתיהן תרופות אנטי-פסיכוטיות) במינון נמוך.

4. רצוי: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי

כעבור כשישה שבועות יתחיל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, במהלכו ייחשף המטופל למושא החרדה.

הסובל מחרדת נהיגה ייחשף לנהיגה הדרגתית - מהקל אל הכבד. בשניות הראשונות עדיין יחוש תסמיני חרדה, אולם אז יעצור הסרטונין את כדור השלג במדרון, והמטופל יחוש הקלה.

לסובלים מחרדת טיסה יתוכננו טיסות כחודשיים לאחר תחילת הטיפול - תחילה ליעדים קרובים, ובהמשך ליעדים ארוכים.

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי מתמקד בחשיפה הדרגתית לסיטואציה מעוררת הפחד (טיסה, נהיגה) ומניעת התגובה החרדתית. לטובת החרדים מטיסות פועלות מעבדות הדמיה של טיסה, בהן עובר המטופל חוויית טיסה וירטואלית - מההמראה ועד לנחיתה. ניתן לבצע את החשיפות תחילה בדמיון מודרך ורק אחר כך במציאות.

המטרה – שיפור איכות החיים

בשורה התחתונה, חשוב לזכור כי הטיפול על כל מהלכיו, הוא רק האמצעי. המטרה היתה ונשארה שיפור איכות החיים שלכם.

• אין לראות במידע המובא במסגרת המאמר ו/או בתשובותיו של ד"ר רבינוביץ' לשאלות הגולשים תחליף לייעוץ מקצועי אישי שנדרש לכל מקרה ומקרה.
  

גולשים המעוניינים לשאול את הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' שאלות בנושא חרדות טיסה / נהיגה או עניינים אחרים העולים ממאמר זה - מוזמנים להשתמש במערכת התגובות בעמוד זה: רשמו בכותרת התגובה את הנושא, ופרטו בגוף התגובה את השאלה, תוך ציון פרטים מהותיים כמו מין וגיל. ד"ר רבינוביץ' יענה לשאלותיכם בעמוד זה.