מלי גרין היקרה, שני טורייךהאחרונים היו חוויה מכעיסה לקריאה, אף כי לקח לי קצת זמן לקלוט מה כל כך מעצבן אותי. אני הרי מחזיקה ממך מאוד, מלי. וכן, כבלוגרית כמוך על הבמה הזו, אני יודעת היטב שלא תמיד את זו שבוחרת את הכותרת המפוצצת שמתנוססת מעל הפוסט שלך, אבל את יודעת מה מלי, אמרת מספיק גם בלי הכותרות המפוצצות, שהיו מעצבנות - כי זו העבודה שלהן. מה התירוץ שלך?


"ברגע שהמאבק הופקע כדי לנגח ראש ממשלה" - מלי היקרה, ואל מי לדעתך יש להפנות את המחאה אם לא למי שעומד בראש הממשלה, הלא היא (סליחה על הציונות, אני הולכת להגיד משהו קצת תלוש) - הרשות המבצעת במדינה שלנו?

"לא יכולה להרשות לעצמי להצטרף לעגלה שגלגליה נעים על שנאה" – שני דברים יש לי להגיד על המשפט האומלל הזה. האחד הוא שכנראה שאת יכולה להרשות לעצמך לא להצטרף למחאה הזו. השני – אז מה, "גלגליה נעים על שנאה" – זה מה שסיפרת לעצמך כדי להישאר בבית ולא להצטרף למחאה החשובה הזו, שהיא של כולנו?

עוד על המחאה ב-Xnet:


ביקורת על ראש הממשלה זו שנאה לשיטתך? ביקורת על הביצועים של העומד בראש הרשות המבצעת שלנו, אשר לדעת לקוחותיו הם ביצועים עלובים ולא ראויים – זו שנאה? וכן! אנחנו הלקוחות, והתוצאות העסקיות לא הולמות את מה שהשקענו. אם הוא היה מנהל בסקטור הפרטי שכל כך נערץ עליו, הוא היה מפוטר בלי פיצויים, אבל בסקטור הפוליטי אפשר להיכשל בכיף כי מישהו אחר משלם את המחיר.


וכשנתת לעצמך פטור מהירתמות לשינוי חברתי בישראל בגלל הדמגוגיה דנן – האמנת לעצמך? אוי. אז סיפרת לעצמך שאת מסכימה עם המאבק, פלוס פטור מלא מהירתמות למאמץ של כולנו. איזה סידור מעולה.


ממתי המילה "פוליטי" הפכה למילה גסה? כן, המחאה הזו היא פוליטית כי הכל פוליטי. לכתוב טור זה פוליטי, ללדת זה פוליטי, ללבוש מחשוף מחד או שרוולים ארוכים מאידך – זה גם פוליטי. והמאבק, בטח שהוא פוליטי, אבל הוא לא, בפירוש לא מפלגתי.


אני יודעת את זה כי אני שם, בהפגנות, בצעדות העגלות וגם קצת מאחורי הקלעים של המחאה הזו. ואיפה את מלי? לא מוצא חן בעינייך? הסיסמאות לא מתאימות לך? בואי הצטרפי אלינו והטילי את כובד משקלך ליצירת פניו של המאבק ופניו של הדור, פניה של המדינה.

מה תגידי לילדים ולנכדים בעוד עשרים שנה – לא הצטרפתי כי הם התנגחו בראש הממשלה? אני יודעת מה אני אגיד לילדים ולנכדים – הייתי שם כשהיסטוריה קרתה, כששינינו את פני המדינה, בשבילכם, יקרים שלי.

מה תגידי לילדים ולנכדים? "הם נאבקו על חינוך חינם מתום חופשת הלידה, הארכת חופשת הלידה, פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות, שינוי נטל המס וחופשת אבהות, אבל לא הצטרפתי כי לא אהבתי את הסיסמאות"? אוי.

ואז כתבת עוד פוסט. פה כבר לא נעתי באי נוחות על הספה. פה כבר ממש קפצתי. לקחת עוני ולעשות ממנו קרדום לחפור בו זה כבר מוגזם לגמרי. "חיים אחרת מתוך בחירה, בצניעות ובחסכנות", "נזירים" קראת ללומדים בכולל. קדושים, תכף תגידי.


מלי גרין היקרה, דומה הדבר בעיני לכך שאני הייתי אומרת שהינקתי כל ילד שנתיים כדי לחסוך בעלות התמ"לים ולפיכך אני צנועה וחסכנית ומתוך כך נזירה ותכף אגיד קדושה. או לו הייתי אומרת שאין לי, למשל, כבלים בבית, כי "בחרתי לחיות אחרת". אין לי כבלים בבית מסיבות כלכליות שאגלה לך בסוד שאפשר להלביש עליהן אחלה אג'נדות. מאוד סקסיות. לפעמים אני אפילו מספרת אותן לעצמי, אבל לא מתפתה להאמין.

כי האמת היא שהנזירים שלך, בדיוק כמוני, חיים מציאות כלכלית בלתי נסבלת. בתוך אותה מציאות זהה (נגיד), מה שגורם להם לאייש את מעמד העוני ואותי להיקרא "מעמד הביניים" זה הבדל אחד קטן – אצלנו, מלי, עובדים. כמעט כולם. לא לעבוד זה לא סטנדרט נערץ אצלנו, אלא ביש מזל שנוא לחלק קטן מאיתנו, ובשום אופן אינו נורמה מקובלת.


אז אנא ממך, "צניעות וחסכנות", פחחח... כמו שאומר הנוער היום. את מדברת על שנאה בין מגזרים ושוב מעניקה לעצמך פטור מלתרום למאבק כי "יש בו שנאה מפעפעת". קומי ותשני את מה שלא נראה לך, מלי! במקום לכתוב טורים על זה ש"לצערי צדקתי". השיח שאת מנהלת, מפתחת ותומכת בו הוא שיח סקטוריאלי שמשרת את הממשלה נהדר.


לא המצאתי את השיטה הזו. היא עתיקה והיא עובדת והיא נקראת "הפרד ומשול". כל זמן שזה "אנחנו" ו"הם", כל "אנחנו" וכל "הם", כל זמן שאנחנו מסכימים להיות סקטורים, השיטה הצליחה. הפרד ומשול, איזה יופי זה עובד!

וזה עובד גם כי פאקינג חם באוגוסט הזה. ולח טילים.


אז למה באמת לצאת מהבית, להפגין, להירתם למאבק, אם את יכולה למכור לעצמך ש"צדקת". אומרים שאפשר למכור לנו הכל ואנחנו קונים. הצטרפי היום לצעדת העגלות הקרובה למקום מגורייך והוכיחי שאת לא קונה יותר.

את כל הפרטים על הצעדות ברחבי הארץ תמצאי כאן .