"הורים ששולחים את ילדיהם לבית הספר שלנו עושים זאת לרוב משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, אבל אחרי שהם מציצים הם 'נפגעים'", אומרת מתיה ברטל, אמא לשתי בנות הלומדות בבית הספר נטע ארז ע"ש יאנוש קורצ'אק בבאר שבע, השייך ל"זרם החינוך האנתרופוסופי". היא מתכוונת שההורים לא אוהבים את מערכת החינוך הממלכתית ולכן מחפשים לה תחליף.
הכתבות הקודמות בסדרה:
הלימודים - סוג של עונש
אנתרופוסופיה בתרגום מילולי פירושה חכמת האדם. למעשה מדובר בזרם פילוסופי שנוסד על-ידי רודולף שטיינר, הוגה דעות שנולד בשנת 1861 באוסטריה. בשנת 1913 ייסד את החברה האנתרופוסופית בשוויץ והגדיר את האנתרופוסופיה כ"שביל של הדעת, המיועד להדריך את הרוחי שבאדם לקראת הרוחי שבעולם".
בית הספר הראשון ברוח הגישה הזו הוקם לילדי הפועלים במפעל "וולדורף-אסטוריה" בשטוטגארט ומכאן השם "ולדורף" או חינוך ולדורף. תפיסת העולם החינוכית הזו רואה את הילד כישות מתפתחת. הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, של צמיחה פנימית ושל התפתחות הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות. הגישה הכוללת לילד, תכניות לימודים, מתודות ודרכי לימוד, האוירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית הספר – מכוונים לתת תשובה לשלבי ההתפתחות השונים בהם נמצא הילד, בלי להאיץ את התפתחותו.
גני ולדורף הראשונים בישראל הוקמו בשנות ה-80. כיום פועלים בארץ עשרות גנים כאלו. בית הספר הראשון בשיטת וולדורף קם בקיבוץ הרדוף ב-1989. כיום פועלים 6 בתי ספר יסודיים (ירושלים, טבעון, הרדוף, אורים-הכפר הירוק, רמת גן ויודפת). בי"ס תיכון יחיד פועל בהרדוף. בבתי ספר רבים אפשר למצוא מסלולים מיוחדים של חינוך וולדורף ובתי ספר אחרים בתל אביב ובאר שבע, הם בתי ספר צומחים הגדלים כל שנה.
מתיה שגדלה והתחנכה בבאר שבע זוכרת את שנות לימודיה בבית הספר היסודי כסוג של "עונש". הבנות שלה לעומת זאת לומדות היום כל כך בהנאה. "חינוך וולדורף פתוח לכולם ומתאים לכל הילדים. אני לא חושבת שיש ילד שזה לא יתאים לו או שלא יהנה, אבל זה לא חינוך שמתאים לכל ההורים, מכיוון שהוא שונה מהחינוך הרגיל ולא כל ההורים מתחברים אליו.
"אני לא יודעת להשוות כי בנותיי מעולם לא התחנכו בבית ספר ממלכתי, אבל בבית הספר שלנו מעורבות ההורים היא גדולה מאוד. ההורים הם חלק בלתי נפרד מקהילת בית הספר. זה לא רק לשלם ולשלוח את הילד, אלא לקחת חלק בטיולים משפחתיים, בעזרה בפעילויות לאורך שנת הלימודים, ליווי קבוצות, עזרה בשימור ותחזוק מבנה בית הספר וזה בנוסף על הרצאות בנושא חינוך וולדורף שמתקיימות לאורך השנה, ימי הורים ואסיפות הורים".
פיתוח סקרנות ויכולות חברתיות
בית הספר בבאר שבע הוקם במידה רבה כדי לתת מענה לבוגרי ארבעת גני הילדים של חינוך וולדורף הפועלים בעיר. מדי שנה מצטרפים אליו עוד ועוד ילדים והוא בית ספר צומח ששכבת הגיל הבוגרת שלו היום היא כיתה ו'. "אנחנו נערכים כבר עכשיו לפתיחת כיתה ז' בשנה הבאה", מספר יהונתן דביר, מחנך הכיתה ומי שמשמש כמנהל בית הספר בפועל. כפי שנהוג בחינוך וולדורף, מחנך כיתה מלווה אותה לאורך 8 שנים.
מי שטועה לחשוב כי יש בחינוך הזה אלמנטים דמוקרטיים יגלה מיד כי דרך החינוך הזו שונה מרחק רב מעקרונות החינוך הדמוקרטי: היא מובנית מאוד וצמודה לעקרונות חינוכיים ברורים. יסוד משמעותי בה הוא ההתייחסות, בכל שלב ושלב, לילד כאל שלמות, כאל ישות רבת פנים, ישות מגוונת ובעלת איכויות רבות ושונות. התלמיד מכוּון לעשייה בתחומי המלאכות, האמנות והלמידה העיונית. הילד שר, מנגן, מצייר, רוקד ומפסל כחלק מהעשייה החינוכית. "הלמידה מתרחשת באמצעות עיסוק באמנויות", מסביר דביר. "שירה וציור, עבודת כפיים והמון תנועה, משחק ודרמה וכן טיולים וקשר עם הטבע והסביבה. כך לומדים הילדים אנגלית, חשבון ותנ"ך ומפתחים סקרנות ויכולות חברתיות.
בית הספר ותפיסת העולם שמים דגש על אסתטיקה, מספרת מתיה. "ולכן מוסדות החינוך של ולדורף בולטים בהשוואה לבנייני בטון מנוכרים שצמחייה דלה מסביבם. סביבה אסטתית מאוד מיטיבה עם תלמידים. אני זוכרת ששנה אחת למדתי באנגליה באיזור כפרי בבית ספר טבול בירוק עם חלונות גדולים ואני זוכרת את ההשפעה הפיסית של הסביבה האסטתית עלי".
באות בשמחה ללימודים
רוני (השם המלא שמור במערכת), אמא לשתי בנות בבית הספר "אורים" בכפר הירוק (בכיתות ב' ו-ה') ומורה בעצמה בחינוך הממלכתי, מספרת כי אחד הדברים המרשימים זו הלמידה המעמיקה והיסודית. "הילדים לא לומדים את כל המקצועות וכל הנושאים בבת אחת. לאורך השנה יש תקופה שבה לומדים ומעמיקים בחשבון ותקופה שבה לומדים ומעמיקים במקצוע התנ"ך וכך הלאה. אני רואה את ההבדל מול תלמידיי בחינוך הממלכתי שלומדים מספר מקצועות במקביל ונחשפים לנושאים ולתכנים חדשים באינטנסיביות שפוגעת ביכולת הלמידה וההטעמה היסודית. כל תקופה (כשלושים יום) מחליפים נושא ומתמקדים בנושאים אחרים. בכיתות היותר גבוהות יש כבר למידה במקביל וממשיכים את המיומנות של למידה ממעמיקה וממוקדת".על כך מוסיפה מתיה: "הילדות שלי לא רק באות בשמחה ונהנות מהלימודים. אני יכולה בפירוש לראות את העושר הלימודי שלו הן זוכות ואת הלמידה המעמיקה וכשאני רואה אותן מול בני גילן, ברור לי שהן לא נופלות מהם מבחינת הידע".
בבתי הספר של חינוך וולדורף אין מבחנים וציונים כפי שהם מוכרים לנו מהחינוך הממלכתי. התלמידים נדרשים להרבה עבודות וכמובן לשיעורי בית, "אבל אווירת התחרות המאפיינת את החינוך הממלכתי לא קיימת", מעידים כל המרואיינים לכתבה. בהתאם נראה כי רמת האלימות בבית הספר נמוכה מאוד.
"ילדים חזקים עוזרים לחלשים והשיעורים משלבים הרבה תנועה ופעילות פיזית", מספר דביר. נוצרת אווירה של תמיכה וכבוד. רמת האלימות מאוד נמוכה, שואפת לאפס.
בעוד שרוב ילדי החינוך הממלכתי שועטים ודוחפים בדרך לכיתה כשנשמע הצלצול, ילדי בית הספר בבאר שבע (וכך גם בשאר בתי הספר של הזרם החינוכי) עוסקים בפעילות בתנועה: משחק ריצה, קפיצה בחבל. משם הם עוברים לדיקלום ונגינה ורק אז הם פונים לפעילות העיונית-לימודית ופותחים מחברות."לא חיפשתי בי"ס פרטי"
רוני הכניסה את בתה הבכורה לאורים מאחר והרגישה כי מערכת החינוך הממלכתית לא עונה על הצרכים של הילדים. "לא חיפשתי בית ספר נחשב או פרטי אלא יחס וההסתכלות על הילדה. זה הצריך הסעות והתגייסות. צמוד לביתי פועל בית ספר דמוקרטי ויכולתי להקל על עצמי, אך זו תפיסת העולם שהתאימה לי" .
רוני צירפה את בתה לבית ספר קיים ופעיל. היא למדה ועדיין לומדת את עקרונות החינוך ותפיסת העולם. "רק אחר כך הפכתי למורה בעצמי בבית ספר ממלכתי. ממה שאני רואה, אני חייבת להגיד בצער שמערכת החינוך הממלכתית לא רואה את הילד אלא את החומר שצריך להעביר. אני חשבתי שאוכל לשנות משהו מזה מבפנים. היום אני חיה בקונפליקט מקצועי. גם בחינוך אנתרפוסופי צריך לעמוד ביעדים ברורים והלימודים קבועים, רק שהדרך מותאמת לשלב ההתפתחותי שבו הילדים נמצאים".
רוב ההורים בקהילות בתי הספר האנתרופוסופיים לא מקיימים אורח חיים קפדני ברוח התפיסה, שרואה את הנזק בצפייה בטלוויזיה, מקפידה להכניס למוסדות רק צעצועים מחומרים טבעיים כמו עץ ובד ודוגלת בתזונה בריאה ואורגנית. "יש לנו טלוויזיה בבית", מספרים ההורים. "אפילו כמה צעצועי פלסטיק. זו לא המהות".
מתיה מספרת: "לפני שהצטרפנו לגן, לא היה לי מושג על החינוך הזה, אבל כשבאתי וראיתי את הגן ואת המחנכים והאישיות שלהם, זה מאוד הרשים אותי. בלי להבין, היתה לי חוויה שזה בדיוק מה שרציתי". היא הצטרפה לעמותה שבה היא חברה עד היום והיתה שותפה להקמת בית הספר בשנת 2005. "התמזל מזלנו. אנשים, כך נדמה לי, לא מודעים לכך שזו לא רק שיטת חינוך, אלא פילוסופיה שלמה מאוד ורחבה שהחינוך הוא נגזרת אחת שלה. אם אין תשתית רעיונית חזקה ועמוקה מאחורי זה, יהיה קשה לכל מי שרוצה להקים בית ספר כזה לקיים אותו. הרצון רק להעמיד אלטרנטיבה לחינוך הממלכתי לא מספיק. אוכל אורגני וצעצועים מעץ זה לא מספיק. בלי התשתית הרעיונית והמחוייבות לדרך החינוכית - זה לא ילך".
מתיה מודה ש"מול התשתית הנכונה, שכוללת קהילה ואנשי חינוך שנטועים עמוק בתוך זה, צריכה להיות רשות מקומית שרוצה ואז גם מוצאים כל מיני סוגים של הסדרים". היא מספרת שמתקיים שיח בין ההורים והצוות החינוכי לאורך כל השנה, "אבל אין כפייה וכל אחד עושה בבית שלו את מה שהוא מוצא לנכון".
האם יש חסרונות לשיטה?
עבור רוני היתה שאלה בנוגע למרחק של בית הספר מסביבת המגורים. היום כשילדתה השלישית עומדת להיכנס בשנה הבאה לאורים, זו כבר לא שאלה. "גם הקרובים לנו שהרימו גבה בהתחלה, מגלים היום הרבה הערכה וכבוד לדרך שבחרנו".
עבור מתיה אין בכלל חסרונות. "למעט כאלה שנובעים מהעובדה שמי שעוסק במלאכה הם אנשים ולא מלאכים", היא צוחקת. שתיהן אומרות שהמחיר הכלכלי הוא עניין של סדרי עדיפיות. "אחרי שאת בפנים, את כבר לא חושבת על זה. זו לא שאלה", אומרת רוני ומתיה מוסיפה: "אנחנו לא אנשים אמידים. ממש לא. אבל החלטנו שלנו זה חשוב ואין ילד שלא התקבל לחינוך הזה בגלל כסף. יש ועדת הנחות וגם מי שידו אינה משגת ורוצה - יתקבל".
"בטעות אנחנו נתפסים כאליטיסטים", אומר דביר. "אנחנו עושים מאמץ מודע שזה לא יהיה חינוך רק לשכבת אוכלוסיה מבוססת. העלויות של הפעלת בית ספר כזה הן גבוהות, אבל אנחנו עושים כל מאמץ שכל מי שרוצה להיקלט - יקלט".
