"קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר", אומרים כמיליון וחצי תלמידים בישראל. עבור כמה אלפים מהם בית הספר הוא בכלל לא מה שחשבתם. בישראל פועלים כ-112 בתי ספר ייחודיים, שהוקמו רובם ככולם על ידי עמותות הורים ובהליך ארוך שנמשך לעיתים שנים, זכו להכרה ותמיכה של משרד החינוך והרשות בתוכה הם פועלים. בנוסף להם קיימים עוד עשרות בתי ספר המחנכים אלפי תלמידים וטרם זכו להכרה המיוחלת של המשרד ועל כן הם מממנים את פעילותם בעצמם, שוכרים מורים ומנהלים כראות עיניהם וקובעים את תכני הלימוד.
פתיחות ועידוד הפלורליזם בחינוך
לכאורה נראה כי המאבקים שהתנהלו בין משרד החינוך, שביקש בעבר לשמור על חינוך אחיד ושוויוני לכולם לבין קבוצות הורים שביקשו להקים מסגרת חינוכית מיוחדת עבור ילדיהם, התחלפו בשנים האחרונות בפתיחות ועידוד הפלורליזם בתחום בתי הספר. זאת בשיתוף פעולה בין עמותות ההורים לבין האגף לבתי הספר הייחודיים העל אזוריים במשרד החינוך. אבל בשטח יש עדיין עשרות בתי ספר שקיבלו את המעמד המפוקפק "מוכר שאינו רשמי" וממתינים להכרה של המשרד, שלא ממהרת להגיע.
ההגדרה הבירוקרטית "מוכר שאינו רשמי" הומצאה עבור המוסדות שנמצאים מחוץ לחינוך הממלכתי, כמו למשל מוסדות החינוך החרדיים, הכנסיות הנוצריות והחינוך הערבי. במעמד זה מצאו את מקומם גם בתי ספר ייחודיים כמו בית הספר הריאלי, בית ספר "מיתר" בבית אורן, בתי ספר דמוקרטיים ו"פתוחים".בי"ס שנגיש לכולם?
הוועדה מטעם משרד החינוך בוחנת כיצד משפיע בית הספר על בתי הספר האחרים הפועלים באזור והאם הוא עלול לדלל את אוכלוסייתם. עוד בודקים האם נדרשות הסעות תלמידים והאם העובדה שיש הסעות הופכת את בית הספר לנגיש פחות עבור אוכלוסיות חלשות כלכלית שאינן יכולות לעמוד בעלויות?
"בתי הספר הללו לא מתוקצבים אחרת מבתי ספר ציבוריים וההורים לא אמורים לשלם יותר עבור התחנכות ילדיהם במסגרת הזו", מבהירה שדה כבר בתחילת שיחתנו. בתי הספר הזוכים בתואר "מוכר שאינו רשמי" מצד המשרד, זוכים גם למימון חלקי של הפעילות. "לא במאה אחוז, אבל בחלק", היא מבהירה. מבדיקה שלנו עולה כי מדובר בסך הכול ב-60-70 אחוז מהתקציב שמקבל כל תלמיד בחינוך הממלכתי. ההכרה של משרד החינוך מזמינה איתה גם פיקוח צמוד על מוסדות החינוך הללו ומדי שנה הם נדרשים לחדש את אישור הפעילות שלהם ולעמוד למבחן כל תקופה מחדש. "השאיפה שלנו היא כמובן להפוך את החינוך הזה לציבורי ונגיש לכולם ולאפשר לפלורליזם להיות חלק בלתי נפרד מהמערכת", מבהירה שדה.יותר מבוגרים פר ילד
שי אולמר, אב ל-3 ילדים, הורה בבית הספר הדמוקרטי בקרית אונו ומלווה קבוצות הורים מטעם המכון לחינוך דמוקרטי בדרך להקמת בתי ספר דמוקרטיים נוספים, בקי מאוד בכל שלבי התהליך שעוברות עמותות ההורים בדרך להגשמת החלום שלהן: חינוך לילדיהם על פי דרכם. "יש היום בתי ספר דמוקרטיים ממלכתיים מוכרים ורשמיים ככל בתי הספר בארץ: כאלה הם בית הספר בחדרה, מודיעין, כפר סבא ויפו. שאר בתי הספר נמצאים במסלול ה'מוכר שאינו רשמי' ולכן הם אינם מתוקצבים כמו בתי הספר הממלכתיים ומחויבים ב-75% מתכנית הליבה של משרד החינוך.
לא תמיד הרשות המקומית תומכת
כל מי שמבקש להקים מוסד חינוכי, מסביר אולמר, מחויב לקבל רישיון ממשרד החינוך "ולכן הפנייה הראשונה על פי חוק הפיקוח על מוסדות החינוך מיועדת להשגת רישיון. הכוונה להסדרת המוסד מול הרשות המקומית, בחינת תקינות המבנה ותנאי תברואה והפיקוח הפדגוגי. כל אחד מהגופים: רשות מקומית, ועדה לתכנון ובניה ומשרד הבריאות והפיקוח של משרד החינוך, מאשרים בנפרד את הרישיון להפעלת בית הספר".
בנוסף, נדרשת הכרה. ההכרה נתונה על פי החוק לשיקולו של שר החינוך ואינה כפופה לחוק הפיקוח, אולם היא התנאי לקבלת תקציב מהמדינה. במקרים בהם הבקשה לרישיון לא מאושרת, ניתן להגיש ערעור וכשבית הספר עומד בתנאים, ועדת הערר מאשרת ומורה למשרד החינוך לתת רישיון. שיתוף הפעולה עם הרשות המקומית, מסביר אולמר, הוא הכרחי. "בכל המקומות שבהם ההליך עבר בהצלחה, היה שיתוף פעולה של הרשות ועידוד ותמיכה מצידה". כמובן שבפועל לא כל הרשויות המקומיות מושיטות יד. במקרים רבים הן חשות שזה מאיים על המוסדות הממלכתיים שפועלים ברשותן. במקרים אחרים הם פשוט בטוחים שמערכת החינוך הקיימת מצוינת ועל כן אין צורך להעמיד אלטרנטיבה. "בכל מקום שבו הורים ומחנכים חוברים לרשות המקומית במימוש הרעיון - זה מצליח ומתקיים", משתף אולמר מניסיונו. "בסופו של דבר, הקמת בית ספר אלטרנטיבי מנערת את האבק ממערכת החינוך המקומית. יכולת הפגיעה של בית הספר האלטרנטיבי במערכת הרגילה - הוא שולי. להערכתי, משרד החינוך נמצא בתהליך שבו כל בתי הספר האלטרנטיביים יחויבו להיות מוכרים ורשמיים. המשרד לא רוצה חינוך פרטי ולכן לא יאפשר לבתי ספר לפעול, אלא כמוכרים ורשמיים, הווה אומר ממלכתיים".
בי"ס ייחודי – גם במערכת החינוך
העמדה לפיה "אם אתה לא יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם" כבר ניכרת בשטח. כתוצאה ממנה יש יותר ויותר בתי ספר ייחודיים, שפועלים תחת חסותו של משרד החינוך. השאיפה לייחודיות חילחלה גם לתוך בתי הספר הממלכתיים, שמבקשים כל אחד בדרכו לייחד עצמו ולהציע 'משהו אחר' לתלמידים הבאים בכתליו. אין ספק שבתי הספר הייחודיים - הדמוקרטים, האנתרופוסופיים והאחרים, נתנו רוח גבית להורים נוספים לקחת את מושכות החינוך של ילדיהם בידיים ולהקים עבורם מוסדות חינוכיים המתאימים לתפיסת עולמם. בתי הספר הייחודיים שקמו וקמים מבקשים מצידם להתרחק ככל האפשר מהתואר "פרטי" ולהציע חינוך אחר לקבוצה גדולה ככל האפשר של תלמידים. בפועל, חלקם מתמודדים עדיין עם בעיות תקציב ואחרים אינם יכולים לפתוח את שעריהם בפני מי שמתקשה לעמוד בתשלומים הגבוהים.
בתי הספר האלטרנטיביים או ה"ייחודיים" כפי שהם מכונים במשרד החינוך פועלים בשנים האחרונות בתמיכת המשרד והפכו בעידודו לעל אזוריים. זו למעשה היתה תעודת ה'הכשר' שעזרה לבתי הספר הללו להסתופף תחת כנפי המשרד וליהנות מתקצובו. כמעט בכל רשות מקומית גדולה קיים בית ספר אלטרנטיבי הפועל לצד בתי הספר של החינוך הציבורי ונותן מענה לילדי האזור ולא רק לילדי העיר שבה הוא פועל. כך בית הספר הדמוקרטי בקרית אונו, שמשרת את כל ילדי בקעת אונו, כך בית הספר האנתרופוסי "אורים" הממוקם בכפר הירוק ומדי בוקר קולט תלמידים מרעננה והשרון ומאזור תל אביב. בתי ספר אלטרנטיביים מזרמי חינוך שונים פועלים ברעננה, מודיעין, חולון, חדרה, כפר סבא, זיכרון יעקב, ירושלים, תל אביב, בית אורן, תפן ורמת הגולן. בחלוקה גסה, שייכים בתי הספר האלטרנטיביים לזרם החינוך הדמוקרטי, האנתרופוסי או הפתוח. הכתבות הבאות בסדרה יוקדשו, כל אחת בנפרד, לתיאור משנתם של זרמי החינוך הללו ולהיכרות מקרוב עם מוסדות החינוך הפועלים ברוח זו.צילומי אילוסטרציה: thinkstock.
