בין כל שתי נקודות עובר, כידוע, רק קו ישר אחד. הקווים הישרים זוכים כאן לבלעדיות, אך גם למוניטין מרובעים-משהו. כפי שקורה תכופות, גם במקרה זה יש אמת בשמועות על "מרובעוּת" הקווים הישרים. הקווים האחרים – ה"עקומים", ה"מפותלים", ה"שבורים" ושאר כינויים לא מחמיאים – הם פעמים רבות גם המפתיעים והיצירתיים, היכולים להוביל אותנו למקומות שהקו הישר לא יביא אותנו אליהם לעולם.
ומה בין הקווים הישרים לענייננו ולכל סדרת הכתבות בנושא הורות יצירתית? המוזיקה, לדוגמא: כבר שמענו על הקשר בין מוזיקה למתמטיקה. מקובל להניח שבעלי כישרון מוזיקלי הם גם בעלי כישרון מתמטי ולהיפך. ישנו לפחות דבר אחד משותף בין שני התחומים: פחד. ישנם רבים הפוחדים – פחד ממשי – מפני המתמטיקה וישנם גם רבים (חלקם לא יודעים זאת, מפני שלא ניסו לנגן) החוששים מפני התמודדות עם נגינה. הנה תרגיל שיוכל לגרש מעט את הפחד משני התחומים גם יחד ובעיקר, לאפשר לצעירים יותר (אבל גם למבוגרים שבינינו) להתנסות באופן מעשי בקשרים שבין תחומים שונים.
הורות יצירתית: הכתבות הקודמות בסדרה
איך מחשבים במוזיקה?
אם יש לכם בבית פסנתר או כלי קלידי כלשהו, מה טוב, אך גם אם לא, תוכלו להיעזר בקלידים הוירטואליים ברשת, כגון Virtual Keyboard או Virtual Piano. מהו התרגיל המוזיקלי השנוא ביותר בעולם? אמנם לא ערכתי סקר מקיף, אבל יש יסוד סביר להניח שתרגול סולמות יזכה לעמוד באחד המקומות הראשונים בסקר כזה. הבה ניגש לתרגל סולמות, אבל הפעם מזווית קצת שונה: במקום לשנן אותם, אנחנו נחשב אותם.
לחשב סולמות? איך מחשבים סולם מוזיקלי? התשובה פשוטה בהרבה משנדמה ולמעשה, לא מחייבת אפילו חישוב, אלא מאפשרת להסתפק בספירה. הביטו בקלידים – שחורים ולבנים כאחד: כל אחד מהם מפיק צליל שונה. חלק מן הצלילים גבוהים יותר, חלקם נמוכים יותר – אפשר לראותם כשלבים בסולם, שצידו הימני מטפס כלפי "מעלה" (צלילים גבוהים) ואילו צידו השמאלי יורד "מטה" (לצלילים הנמוכים).
המרחק בין כל שני שלבים בסולם – כלומר, המרווח המוזיקלי בין כל שני קלידים (שחורים ולבנים כאחד, כאמור), קרוי "חצי טון". הנה כמה חצאי טונים על המקלדת (כל חץ מייצג מרווח של חצי טון):
ועכשיו – לסולמות ולחישובים. אין צורך להיבהל, לא מן הסולמות ולא מן החישובים. יש מי שאינו מכיר את סולם דו מז'ור? אולי אינכם מכירים אותו בשמו, אבל הנהו לפניכם, בכבודו ובעצמו: דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, דו.
מסובך? תודו שלא ממש. כמו כל סולם מוזיקלי, גם הוא כולל מרווחים – בין כל שני צלילים: בין דו לרה, בין רה למי, וכן הלאה. כמה קלידים ישנם בין דו לבין רה? נכון מאוד! המרווח הוא של שני קלידים, כלומר – פעמיים חצי טון, כלומר – טון אחד. ומה המרווח בין רה למי? נכון מאוד! אותו המרווח: טון אחד.
בין מי לפה צפויה הפתעה... נכון: ישנו רק מרחק קליד יחיד ביניהם, כלומר – מרווח של חצי טון. הנה מבנה החלק הראשון של סולם דו מז'ור, אם כך: מתחילים בצליל דו, מתקדמים לצליל גבוה בטון אחד – רה, שוב לצליל גבוה בטון אחד – מי, וכעת לצליל גבוה בחצי-טון – פה. לפי אותו חישוב בדיוק, כיצד ייראה הסולם פה מז'ור, כלומר, הסולם הכולל אותם מרווחים, אך מתחיל בצליל פה, במקום בצליל דו? הנה תחילתו.
את היתר תבדקו בעצמכם: פה, סול, לה, לה דיאז (הקליד השחור שבין סול לבין לה). יכולתם להאמין שבקלות כזו תוכלו ללמוד כל סולם מז'ורי? אני מנחשת שלא. והסיבה? לפעמים הקו הקצר ביותר בין שתי נקודות עובר בחשיבה מסודרת ומקובלת כמו זו: סולמות הם "חומר" למתקדמים במוזיקה. מי שאינו מנגן אינו יכול ללמוד סולמות.
לפעמים זה גם נכון ומוצדק. וגם כאן, אין טעם רב ללמוד סולמות, אם לא מתכוונים להשתמש בהם לנגינה ערבה. אבל בינינו, כמה תחומים זרים לנו ולילדינו לחלוטין, מפני שלא הספקנו מעולם ללמוד אותם בצורה מסודרת (ולפעמים גם חששנו מכך)? ילד שיתנסה בתרגיל שכזה עשוי לגלות שנגינה אינה מפחידה כפי שחשב ואפילו מהנה.
ליפול מסולם היצירתיות
ישנו לקח חשוב יותר מן התרגיל הקטן שערכנו כאן והוא קשור לחשיבה בינתחומית ולהשלכת רעיונות וצורות חשיבה מתחום אחד לתחום אחר. היכולת לראות, למשל, את הסולם המוזיקלי כתרגיל מתמטי (ולפעמים להיפך – את התרגיל המתמטי כתרגיל מוזיקלי) היא רק דוגמא קטנה לחשיבה בינתחומית.
תוכלו להרחיב לאין-שיעור את ההתנסות שלכם בחשיבה כזו בעזרת המשחק הפשוט הבא: כל אחד בתורו בוחר חפץ כלשהו (חפץ שנמצא בחדר או חפץ שרק נקבתם בשמו). למשל, גליל נייר (כזה שיש בכל בית, בין אם בניירות הטואלט, ניירות המגבת שבמטבח, נייר אלומיניום, ניילון נצמד). עכשיו שואלים: מה זה?
התשובה היחידה שאינה לגיטימית היא... גליל נייר. כל אחד מן המשתתפים מנסה את כוחו בהמצאת שימושים והגדרות שונים ומשונים לחפץ. גליל הנייר, למשל, הוא מתקן משחק לאוגרים, מנהרה לעכברים, מגאפון (נסו ותראו), מתקן להפרחת בועות סבון (כנ"ל). ככל העולה על דעתכם.
תהליך ה"הזרה" של החפץ (מלשון זרות, קרי, ההסתכלות עליו כאילו הוא זר לכם וגם לתפקידו המקורי), מחייבת ליצור בדמיון הקשרים חדשים: במקרה זה, בין גליל הנייר הבנאלי והפונקציונאלי כל כך לבין חיות מחמד (או לא-מחמד, לפי טעמכם), פיזיקה (הגברת גלי הקול, הפרחת בועות) ועוד ועוד.
אחד הדברים הנחמדים בטיפוס בסולם היצירתיות הוא שגם אם נופלים, מפתחים דרכים יצירתיות לקום.
ד"ר אדוה שביב היא יוצרת אתר "קסם " - עולם של קסם לילדים ולהורים; ד"ר לפילוסופיה, בעלת נסיון רב-שנים ומגוון כמרצה וחוקרת בפילוסופיה, חינוך, וחינוך לחשיבה למחוננים, לסטודנטים, למבוגרים, לילדים, באקדמיה ומחוצה לה; אמא לשלושה ילדים יצירתיים, סקרנים וחושבים.
