תושבי תל אביב שחולפים על פני עבודות ההקמה של הרכבת הקלה ברחוב הרצל, מביעים בוודאי כעס על אי-הנוחות שנגרמת להם זה תקופה ארוכה, ותוהים מתי הבלגן ייגמר כבר. אבל כשהאחים אורה וזיו ביאליק עוברים שם ומתקרבים לבניין מספר 22 ברחוב, הם מתעלמים מהרעש ומההמולה ובעיקר מתרגשים. כאן, במקום הזה, הוקמה בספטמבר 1912 – לפני 107 שנים – חנות הספרים הראשונה שפעלה בתל אביב. "בית ספרים ומכשירי כתיבה מ. יעקבסון וש'" – כך נקראה החנות הקטנה והצנועה, שלא הזכירה במאום את החנויות העכשוויות, עתירות רבי המכר ומבצעי ה"שלושה ב-100". התרגשותם של האחים ביאליק נובעת מהעובדה שההיסטוריה התרבותית הזו מקופלת בהיסטוריה הפרטית שלהם, שכן אחת משני מייסדיה של חנות הספרים הייתה סבתם.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- שקיעתו של לו ריד: מאלבומי מופת ושירים נצחיים לתהומות כאוטיות
מייסדי החנות, מתברר, לא עסקו רק בספרים: אהבה, דת, כסף, שמועות ופוליטיקאים מושחתים – גם הנושאים האלה הטרידו אותם, ועל כך יעידו עשרות מסמכים שנמצאים עכשיו בארגזים בביתו של הנכד, זיו ביאליק (81), ברמת גן. ביאליק אינו היסטוריון, אלא מהנדס תעשייה בגמלאות ובעל מפעל לאלקטרוניקה ולאוטומציה, אבל מאז שנחשף למסמכים הוא צלל יחד עם אחותו אורה אל נבכי ההיסטוריה של חנות הספרים המיתולוגית, כמו גם לדברי הימים של המשפחה שלו. "המכתבים של סבתי לאה, מייסדת החנות, עברו מדור לדור במשפחה שלנו", אומר ביאליק. "הם נשמרו במצב מצוין ורשומים בכתב יד קריא וברור". ואכן, המכתבים ברורים, בהירים ומהווים אוצר לשוני והיסטורי, שצלילה לתוכו שופכת אור על ראשית ימיה של העיר העברית הראשונה.
הסבא הפסיד את הכסף
הסיפור הזה מתחיל עם לאה גורדון, שנולדה בליטא ב-1879 לשושלת רבנים. הסבא שלה, שרגא פייבל יעקבזאהן, היה אדם אמיד, ממייסדי תנועת חיבת ציון, שקנה אדמות בראשון לציון וברחובות, "אלא שרוב הכסף היה אצלו ונגמר אצלו", מספר זיו ביאליק בחיוך. "הוא הפסיד כסף רב כשהבורסה התמוטטה בעקבות מהומות ברוסיה ב-1905, וקיבל שבץ. לקראת סוף ימיו, כשראה שהנכד שלו עוזב את הדת ונוטה לכיוון של אורח חיים חילוני, תרם את שארית כספו לתלמידי חכמים בשכונת בית ישראל בירושלים".
הוריה של לאה, שרה ואברהם גורדון, נהגו לנסוע הרבה לארץ ישראל במסגרת משלחות שונות וכדי לרכוש קרקעות כאן, בעיקר בראשון לציון, ולקחו אותה איתם. במהלך ביקוריהם בארץ התאכסנו בני המשפחה בבניין בראשון לציון, שלימים זכה לשם "בית גורדון-לונדון" ושמשמש כיום כמוזיאון לתולדות העיר. כשלאה בגרה, היא נישאה לרב משה יעקובסון מלטביה. זה קרה למורת רוחו של אחד מאחיה, יהושע, שהתרחק מהדת, וכשהיה בן 18 שלח לה מכתב שבו הזהיר אותה מלהתחתן עם חרדי. זה לא עזר לו. חלק מהאורחים שהגיעו לחתונה העדיפו לא להביא מתנה אלא להרים תרומה לקרן הקיימת לישראל. היה גם אורח שכתב לזוג הצעיר ברכה מקורית: "זכרו את המת הגדול ביום שמחת לבכם" – "והכוונה היא לבנימין זאב הרצל", מסביר ביאליק, "שנפטר שלושה שבועות לפני החתונה".
אחרי נישואיה קיימה לאה יעקובסון אורח חיים מסורתי, לא חרדי. "מצאנו עדויות לכך שהיא לא אהבה ללכת עם פאה נוכרית", מספר ביאליק. "זה הציק לה, אבל היא הייתה אשת רב, והייתה חשיבות למראה שלה. לפי חלופת המכתבים בינה לבין אחיה מתברר שגם בימים ההם, בדיוק כמו היום, היה עיסוק רב במעמדה של האישה בחברה".
לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, ואחרי שעלו לארץ באונייה, ב-1912, במטרה "לעשות גדולות לעמנו" (כפי שנכתב באחד המכתבים שקדמו לעלייתם), שכרו דירה ברחוב נחלת בנימין 61 בתל אביב והביאו לעולם בן נוסף. בארץ חיכה להם יהושע גורדון, אחיה של לאה, שעלה שלוש שנים קודם לכן וגר ביפו. "במשך שלוש השנים האחרונות נוצר ביפו פרבר חדש, והוא תל אביב, הדומה מאוד לשכונה אירופית", כתב לאחותו לקראת הגעתה לכאן. "רוב תושביו הם אנשים המתפרנסים באופן לא רע וזקוקים לספר", הוסיף. כך נולד הרעיון להקים כאן חנות ספרים.
הזיות ופנטזיות
הדרך למימוש הרעיון לא הייתה קלה. מכשול מרכזי היה טמון בספר החוקים, שכן התקנות באותם ימים אסרו על פתיחת חנויות במרכזן של שכונות. שלושת היזמים הצעירים – לאה ומשה יעקובסון ויהושע גורדון, אחיה של לאה – רצו לקבל רישיון להפעלת עסק, ונראה שהם לא בחלו בשום אמצעי כדי להשיג את מבוקשם: באחד המכתבים שנמצאו, נכתב שהם צריכים לבקש את "עזרתו המוסרית (של האחראי לנושא, ראש ועד הצירים – ב.ע) בקבלתנו זאת למרות התקנות האוסרות על פתיחת חנויות במרכז השכונות". מתברר שיש דברים שלא משתנים. יהושוע גורדון גם חשש מפני העולם הדתי שאליו השתייכה אחותו עם נישואיה: הוא סבר שאורח חיים דתי אינו הולם מגורים בעיר צעירה ומודרנית כמו תל אביב ואף עלול לחבל בעסקים. "פה ישליך משה את הרבנות וכל הטקסים השייכים לה", הזהיר גורדון את אחותו באחד המכתבים, אבל שוב, זה לא עזר לו.
אחרי שנפתרו כל הבעיות, נפתחה החנות. על פי אחת ההתכתבויות הציע יהושוע גורדון למכור בה לא רק ספרים, אלא גם פסלי גבס קטנים של הרצל, נורדאו וביאליק וגם ילקוטים, קלסרים, משרוקיות, פטיפונים, תקליטים של אופרות וקטעי חזנות ועוד. לאחר פתיחת החנות נסע הרב משה יעקובסון לביקור בלטביה, ומשם שלח לאשתו לאה מכתב שבו טען כי אחיה הצעיר "הוא בעל הזיות ופנטזיות" בכל הנוגע למחשבותיו העסקיות. לדעתו, אין זה נכון לנסות למכור כל כך הרבה מוצרים, ועדיף לצמצם את היקף הסחורה. אשתו, מצידה, כתבה לו שהיא שוקלת לחסל את העסק ולחזור לליטא בשל הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה החנות. היא גם הציעה לפנות לקרוב משפחה עשיר שגר בדרום אפריקה ולבקש את עזרתו.
אבל העסק תיפקד, ונמכרו בו ספרים רבים. מה היו רבי המכר באותה עת? "יש דרישה גדולה ל'על פרשת דרכים' של אחד העם", נכתב באחד המסמכים, "ל'כתבי פייערבערג' (מרדכי זאב פיארברג – ב.ע) ולספר החדש של דוד פרישמאן". נמכרו גם סידורי תפילה, ספרים באנגלית, בצרפתית ובערבית, כרטיסים להרצאות של סופרים שהתקיימו בגימנסיה הרצליה, מחברות לילדים שכריכתן עוצבה בבצלאל ואטלס של הוצאת מק'מילן האנגלית.
בעלי החנות גם הרבו בעשייה ציבורית, ובארכיון המשפחתי נמצאו תמונות של יהושע גורדון כשהוא מלווה את הלורד הרברט סמואל בעת שסייר ביפו ב-1920. גורדון גם ייסד את החברה לניווט יפו-לונדון, שעסקה בספנות, שימש כמנכ"ל החברה לתערוכות ולירידים וייסד קואופרטיב של מגדלי פרי הדר. גיסו החרדי משה פעל בתחום הקרוב לליבו וייסד כאן ישיבה. כל זה, במקביל להפעלת החנות, שבמרוצת השנים נדדה בין כתובות שונות בעיר. מודעה בעיתון "דבר" מ-1925 בישרה לקהל הלקוחות כי "'בית ספרים ומכשירי כתיבה מ. יעקבסון וש', הנמצא משנת תרע"ב בבית טריבוש על יד שער תל אביב, עובר מיום ד' זה לבית פולק, רחוב אחד העם פינת רחוב הרצל". בהמשך עבר בית הספרים לרחוב נחלת בנימין 73, ומשם נדד לרחוב יהודה הלוי. ב-1944 הוא נסגר סופית. ומי שרוצה לחזור לחנות ההיסטורית ולקבל מידע נוסף – ביום ראשון הקרוב (8.9) יקיימו האחים ביאליק הרצאה בנושא במרכז ברודט בתל אביב, במסגרת מפגש של עמותת עיל"ם ובשיתוף ספריית בית אריאלה.
יש מצב שגם הספרים שלה נמכרו בחנות של יעקובסון? הקליקו על התמונה:
