ב-3 בספטמבר 2013 התייצב לו ריד בבית האופרה של לונדון וקיבל אות כבוד מהמגזין "GQ". זה היה חודש וחצי לפני מותו; הוא היה תשוש, לאחר השתלת כבד, ובכל זאת נשא דברים בטקס, ובקול שהזכיר את ימיו הגדולים, אמר: "יש רק מקצוע גדול אחד שיכול לשנות את העולם, וזה רוקנרול אמיתי. אני מאמין מעומק ליבי ועד התא האחרון בגופי, שרוקנרול יכול לשנות הכל". לו ריד היה מהפכן ששינה הכל, והרוקנרול שלו היה אמיתי עד התא האחרון בגופו.
מעטים הם המוזיקאים ששינו את העולם. הביטלס, בוב דילן והרולינג סטונס שינו את פני הרקיע, ואילו לו ריד הוריד את הרקיע למצולות והעלה את הביבים לדרגת אמנות של ממש. הנער היהודי מניו יורק (רבינוביץ' בשבילכם) היה כה חריג בנעוריו, שהוא נשלח על ידי אביו לטיפול בנזעי חשמל כדי "להיפטר" מסממנים הומוסקסואליים, אבל עד מהרה מצא עצמו בלהקה שהורכבה מחריגים כמוהו. בלהקה, מחתרת הקטיפה, היו חברים ניקו, הדוגמנית הגרמנייה, בת טיפוחיו של אנדי וורהול, שהפיק וניהל את ההרכב; ג'ון קייל, נגן ויולה וולשי עם חיבה לניסיונות מוזיקליים שיביאו במהרה לפיטוריו; והשניים השקטים – סטרלינג מוריסון (גיטרה) ומורין טאקר (תופים). מחתרת הקטיפה הביאה צליל חדש עם גישה שונה לרוקנרול, הייתה רחוקה מכוכבות, מפרסום ומהצלחה כלכלית ונתנה השראה לדור שלם. להקת ג'וי דוויז'ן, לדוגמה, הוקמה בהשפעת מחתרת הקטיפה.
אבל לו ריד ולהקתו השפיעו לא רק על מוזיקאים ואמנים. בשנות ה-60, במהלך האביב של פראג, קמה בצ'כיה להקה בשם "אנשי הפלסטיק של היקום", שביצעה בין השאר גרסאות כיסוי לשירים של מחתרת הקטיפה. מחזאי צעיר בשם וצלב האוול, לימים נשיאה הראשון של צ'כיה לאחר העידן הקומוניסטי, נכבש בקסם הלו-רידי, וכשעלה לשלטון, הזמין לפראג החופשית את המוזיקאים שהעריץ – ריד, פרנק זאפא ומיק ג'אגר. יש הגורסים שהשם "מהפכת הקטיפה", שניתן לחילופי השלטון בצ'כיה ב-1989, הושפע משם להקתו של ריד.
חברנו קובי אור, אחד המומחים הגדולים ללו ריד, סבור כי "הנושא האמיתי שריד עסק בו, והוא עשה זאת באופן עמוק יותר מכולם, היה ההתמכרות. לא התמכרות לסמים, אלא התמכרות בכלל". לפני יותר מ-30 שנה תיאר זאת אורן אדר בורלא, כותב נדיר אחר, במגזין הרוק "ווליום". "אל תוך הווריד עם לו ריד", כך נקרא המאמר שלו בנושא. ואכן, תמונות של ריד כשמזרק תקוע בזרועו התפרסמו תדיר בשנות ה-70, השנים שלאחר פירוק הלהקה ותחילתה של קריירת הסולו המפוארת שלו.
ריד עסק כל ימיו בניכור, בסמים, בסאדו-מאזו, והוליך את הרוק למחוזות בלתי נודעים. אלא שריד היוצר היה בלתי נפרד מריד שהתעלל כל חייו בגופו ובנפשו. לפי עדויות של מקורבים, הוא לא היה מכור להרואין, כפי שניתן היה לשער, אלא לאמפטמינים. "אני מתכנן לקחת ספיד עד סוף ימיי", הצהיר לא אחת. הספידים ניהלו את דרכו האמנותית חלק ניכר מחייו. היו לו עליות ומורדות רבים, וחלק ממבקרי הרוק נוהגים לכנות חלקים מחייו, בעיקר בראשית שנות ה-70, כ"שנים החסרות". ריד פרש אז מפעילות אמנותית, חזר לבית הוריו בלונג איילנד ואפילו עבד תקופה קצרה במשרד של אביו יועץ המס. באותה תקופה הוא גם גילה את האלכוהול, ובמקביל, למד לווסת את השפעת הספידים עם סמים מרגיעים. אחד הסמים האלה, לדעת מספר רופאים שחקרו את התיק הרפואי שלו, היה כלורפרומאזין, שנועד להילחם בתופעות פסיכיאטריות חריגות. הבעיה היא שסמים מסוג זה מערערים את המוח, ומכיוון שהמערכת של ריד הייתה מעורערת עוד קודם לכן, השקיעה לתהומות כאוטיות הייתה בלתי נמנעת.
בדרך לתהומות הללו הוא תרם לעולם אלבומי מופת ("ברלין", "טרנספורמר") ושירים נצחיים (Perfect Day, I'm Waiting For My Man, Walk on the Wild Side), שיתף פעולה עם דייוויד בואי והמציא עצמו מחדש בראשית שנות ה-80 כרוקר ניו-יורקי מהוקצע. אי אפשר היה לטעות בצליל האופייני והמובהק שלו:
לפני 11 שנה הופיעה רעייתו לורי אנדרסון בהיכל התרבות בתל אביב, וכשהוא עלה לפתע לבמה בסוף ההופעה, וצלילי "אני אהיה המראה שלך" הציפו את החלל, התמלא האולם בקסם שריחף והתערבל סביבנו: גדוּלה מוזיקלית שקשה לתאר במילים, אבל מרגישים אותה היטב.
לו ריד נפטר בביתו שבלונד איילנד ב-27 באוקטובר 2013, בגיל 71, מסיבוכים של השתלת כבד שעבר חצי שנה קודם לכן במרכז הרפואי קליניק שבקליבלנד, אוהיו. הנסיבות שהובילו להשתלה אינן ברורות; יש מקורות שונים והערכות שונות, אבל נראה שמדובר בשילוב קטלני של שימוש מופרז בסמים וצריכה מופרזת של אלכוהול לאורך שנים. בקהילה הרפואית בארצות הברית היו שטענו שאין זה מוצדק להשתיל כבד בגופו של אדם בן 71, אבל התברר שבמרכז הרפואי בקליבלנד אין הגבלות בנושא.
אחרי ההשתלה חלה הטבה במצבו של ריד: הוא השתתף בפסטיבל בצרפת ותיאר את החלמתו כ"ניצחון של הרפואה המודרנית". לאחר מותו מסר רופאו האישי, ד"ר צ'רלס מילר, שחודשים אחדים אחרי ההשתלה החמירה מחלת הכבד שלו במידה כזו שלא היו אפשרויות טיפול נוספות, וריד חזר לביתו, שם סעדה אותו אשתו.
בבוקר המוות נאנק ריד מכאבים, אחרי שגופו דחה את הכבד המושתל. הוא ירד לחצר ביתו ותירגל שם טאי צ'י בשארית כוחותיו. אשתו, לורי אנדרסון, החזיקה אותו בידיה, והוא הלך לעולמו כשהוא חבוק בזרועותיה.
איזה סודות לקח עימו אלביס פרסלי אל הקבר? הקליקו על התמונה:
